בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
פרשת השבוע

פרשת ויגש
------------------------
יוסף ואחיו כמעט ולא ניתן לתאר במילים את סבלו ואת עוגמת נפשו של יעקב אבינו במשך כל שנות ניתוקו מיוסף בנו.
השנים הרבות של הפרידה לא הקהו את רגשות הגעגועים אל יוסף. גם אבלו נותר במלוא תוקפו, בדיוק כבשעה הראשונה בה נודע לו על אובדן בנו.
 
במצב דומה היה שרוי גם בנו יוסף. למרות מעמדו הרם בארץ מצרים, הוא חש עצמו כנכרי. ליבו היה בארץ כנען עם אביו. בדידותו במצרים הגבירה את געגועיו העזים לאביו, והם נותרו בעינם גם כעבור למעלה מעשרים שנות ניתוק.

 

בהיותו בחצר פוטיפר שר הטבחים, וגם בשנים בהן כיהן כמשנה למלך מצרים, היו ביד יוסף די והותר דרכים שבאמצעותם יכול היה להודיע לאביו על עובדת קיומו בארץ מצרים. לפחות היה עליו להביא לידיעת אביו את העובדה שהוא חי! למרבית הפלא, יוסף לא עשה כל צעד בכיוון זה. יוסף ידע את הקשר העז של אביו אליו, ולמרות זאת, הוא נמנע מלשלוח לאביו אות חיים. לכאורה, אדם אחר במצבו לא היה חוסך כל מאמץ כדי לאתר את אביו הזקן, להיוודע משלומו ואולי אף לנסות להיפגש עימו. ואילו יוסף לא נקט שום יוזמה כזאת. הלא דבר פלא הוא!

 

רק לאחר שהגיעו האחים למצרים לשבור אוכל, ולאחר שאילצם יוסף בתחבולות שונות להביא למצרים גם את בנימין, הגיע מועד התגלותו של יוסף. באותה שעה חל שינוי דרסטי בגישתו של יוסף. לאחר המפגש עם בנימין, ולאחר שהתוודע אל אחיו, מיד שטח את בקשתו להתראות עם אביו, והורה לאחיו להורידו למצרים, שם יוכל יעקב להמשיך לחיות בכבוד במחיצת בנו האהוב.

בהקשר זה ראויים לציון דברי יוסף אל אחיו: "מהרו ועלו אל אבי" (בראשית מ"ה, ט'). ביטוי זה המדגיש את המהירות שביקש יוסף שהם יפעלו, חוזר ונשנה פעמים נוספות. בסיום הפסוק מופיעה קריאת יוסף לאביו המועברת לו באמצעות האחים: "רדה אלי, אל תעמוד". גם בהמשך חוזר יוסף ופונה אל האחים בבקשה: "ומהרתם והורדתם את אבי הנה" (בראשית מ"ה, י"ג).

מהירות זו דורשת התבוננות. אם אמנם נכמרו רחמיו וגעגועיו של יוסף כלפי אביו, כיצד הוא היה מסוגל להמתין עד כה?

יוסף זכר היטב את החלומות והיה מודע לכך שהם מהווים כעין נבואה לעתיד. לכן, התייחסותו אליהם היתה כפולה: מחד גיסא, בטוח היה שהם יתקיימו עד הפרט האחרון שבהם, ומאידך גיסא, הם חייבוהו שלא לפעול בניגוד למשמעותם העתידית ולא לגלות לאביו, למרות אהבתו העזה כלפיו, את קיומו.

כאשר הכיר יוסף את אחיו בין הבאים למצרים לשבור אוכל, הוא עשה תחבולות שונות כדי לאלץ את כולם להגיע אליו. באופן זה אמור היה להתקיים החלום הראשון, בו ראה יוסף את אלומות כל השבטים משתחוות לאלומתו. אילו היה יוסף עושה מעשה כלשהו שעלול היה לשבש את ההוצאה לפועל של חלום זה, היה בו שמץ עוון, שכן הוא היה נחשב כנביא שאינו נאמן לדברי הנבואה שהוא עצמו התנבא. רק לאחר שהתגשם החלום הראשון, יכול היה יוסף להרשות לעצמו להתגלות לאחיו ולבקשם להביא את אביהם יעקב. באופן זה אמור היה להתקיים גם החלום השני, בו אחד עשר הכוכבים, השמש והירח השתחוו לו.

מרגע זה ואילך היה על יוסף לפעול במהירות המירבית. כל עיכוב במסירת הבשורה לאביו - היה בו עוון של התרשלות במצות כיבוד אב. עתה מוטלת היתה על יוסף החובה הקדושה למנוע מאביו אפילו צער של שעה קלה, ולכן הוא ביקש לפעול במהירות האפשרית. כל עוד היה מנוע מלהודיע לאביו על הימצאותו במצרים, הוא נאלץ להתעלם במשך עשרות שנים מצער האב. אולם כאשר הוסרה המניעה, היה עליו לפעול בזריזות, ואמנם הוא פעל באופן מהיר זה.
כתבות נוספות:
 
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2020, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות