בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
נשים

החיים זה סרטון
-------------------------
פעם כשהייתי נורא צעירה ופרסומות היו רק בקולנוע,היינו מגיעים חצי שעה לפני שהתחיל הסרט כדי שחלילה וחס לא נפסיד את הדבר לשמו באנו באמת. כך היינו יושבים לנו, בני תשחורת, מכרסמים את הפופקורן (שהיה אז משהו ספוגי ודוחה שחיקה בהצלחה קטנה מאוד את אמריקה), לועסים מה"טעמי" וה"טוויסט" ומבסוטים כל כך מהעלק-נועזות החדשנית שהוקרנה על המסך הגדול. טלי חרותי סובר

את הפרסומת לקוקה-קולה אהבתי במיוחד. היו שם המון צעירים וצעירות לבושים לגמרי שעשו חיים לא נורמליים וסימנו לנו איך ניראה אנחנו כשרק נהייה כבר גדולים.עברו שנים, המשכתי ללכת לקולנוע. את כסאות העץ החליפו כורסאות רכות ומהודרות, את השש עשרה מ"מ שנקרע כל הזמן החליפו מערכות משוכללות שלא מתקלקלות אף פעם.

גם תוכן הסרטים השתנה, ועם רוח הזמן הוחלפו גם הפרסומות.

אלו, שעברו בינתיים לטלביזיה, הן אולי מיקרו קוסמוס המתאר להפליא את עולמנו.

אותה חבורת צעירים שפיזזה בעבר על מסך הקולנוע עדיין שם, רק שהכל גבוה יותר, מהיר יותר, חזק יותר: השיניים הלבנות בוהקות דרך החיוכים הגדולים, המוסיקה דופקת חזק בראש והחבר'ה עדיין עושים חיים משוגעים...כמעט ללא לבוש הפעם. עם השנים שמתי לב כיצד הולכים הבגדים ומתמעטים, כיצד הולכים חלקי הגוף ונחשפים לשמחת לב בני התשחורת של היום. הפרסומות הנועזות של פעם נראות היום כאילו בוימו על ידי נזירות חסודות ממנזר סן פטרוס הקדוש. אלא שלא על ההתערטלות באתי פה להלין אלא דווקא על האמת בפרסום.

לא שבעבר, עת חזינו והזלנו ריר במאושרים הלבושים שעל סיפון היכטה, חשבנו כי אם אך נטעם מן החום-תוסס הזה נהפוך באמת לאחד מהם, אלא שהסצינה הייתה אפשרית: גם אני יכולתי להשתתף במסיבה צוהלת ולהראות כמו אחד החייכנים. היום מגיעות הפרסומות לתסריטים כה מופרכים עד כי נשאלת שוב ושוב השאלה האם אינן משקפות אלה זילותם של ערכים בסיסים ההולכים ונשחקים וביניהם : "לא תשקר".

אולי כיוון שהתרגלנו (כמה עצוב), כולנו, לאנשי ציבור העומדים בזה אחר זה מול כס המשפט, לעבירות שוחד וגם מרמה , קל לנו יותר לקבל חוסר אמת משווע גם בפרסום ולהמשיך לזפזפ. קחו למשל פרסומות לחומרי ניקוי. עשרות נוזלי כביסה ומרככים החלפתי במלחמותיי העיקשות בכתמים . עם כדוריות צבעוניות ובלי, מעולם לא ניראה הבגד נקי כמו בפרסומת.

כשאני רואה את המשתתפים בסרטון הקצר מורחים על הבד כתמי שמן, שוקולד ואלוהים מה עוד, ומוציאים אחר כך בגד צח ולבן ממכונת הכביסה אני חושבת לעצמי: איפה טעינו.הייתכן כי המפרסם הזה באמת חושב שמותר לו לעבוד עלינו בעיניים ועוד להרוויח על זה כמה גרושים?

לו היה זה מפרסם אחד ניתן היה אולי, בחרם צרכני, לדאוג להחזירו אל התלם ,אלא שנידמה כאילו המפרסמים כולם התאחדו לספר לנו בלופים. קחו למשל אותה פרסומת המבטיחה כלים שיצאו מן הכיור מבהיקים לגמרי אם רק תשתמשו בטיפה אחת מן הקסם הירוק/צהוב הזה.

בכל פעם שאני מגרדת את שאריות העוף-לשבת מתחתית התבנית (ומשתמשת בהרבה יותר מטיפה אחת) אני תוהה איך מעיז אותו מפרסם להראות לי כלים נוצצים בסוף יום של טיגון פאלפל. גם אני,בכח שרירי, אגיע לאותה תוצאה, בין זה ובין טיפות ה"קסם" אין כלום.

עוד מרגיזה אותי אותה פרסומת לשמפו שמביא ללא פחות מאורגזמה היסטרית, או לאותו ארטיק שמעניק חוויות מיניות אחרות.

נו באמת! מה, נולדנו אתמול? עשו אותנו באצבע? מה, אנחנו לא יודעים ששמפו זה כולה סבון לשיער וגלידה עושה לנו, במקרה הטוב, ללקק בזהירות את השפתיים?

די לנו מהרמאות האובססיבית השולטת בחיינו. תנו לנו (גם) אמת בפרסום.
כתבות נוספות:
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 





 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות