בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
אקטואליה

חיסולו של גנרל מוסטפה חאפז
09.07.06
כיצד הצילה מעטפת נפץ ששלח הרמטכ"ל משה דיין לראש המודיעין המצרי בעזה, גנרל מוסטפה חאפז, את המצב הביטחוני בתקופה שלאחר קום המדינה? ומה הקשר בין סיפורו של חאפז מלפני 50 שנה לסיפורה של נוני דרוויש המצדדת בישראל, כיום?
ד"ר יוחאי סלע,באדיבות: אומדיה 
 
 
ב-11 ביולי 1956, הגיע ראש המודיעין המצרי בעזה, גנרל מוסטפה חאפז, למשרדו ליום עבודה שיגרתי שכלל פגישות עם סוכנים והכנת מבצעים נוספים נגד ישראל. על שולחנו של מוסטפה חאפז היתה מונחת חבילת נפץ שנשלחה בידי המודיעין הישראלי באישורו של הרמטכ"ל משה דיין, למרות חששו הכבד של ראש אמ"ן דאז, האלוף יהושפט הרכבי.[i] החבילה, שהכילה ספר, הובאה על ידי "סוכן כפול" מבלי שהיה ער לכך שהמעטפה ממולכדת. הספר הממולכד, שעורר את סקרנותו של חאפז, היה מיועד למפקד משטרת עזה.

כתבות נוספות
ברקע של החיים הציבוריים במצרים, מתרחשת לה "מלחמת אזרחים סמויה" בין הציבור המוסלמי לבין זה הקופטי...

50 שנה לאחר מכן, בתחילת יוני 2006 נחתה בישראל, ולא בפעם הראשונה, גברת נוני דרוויש (Nonie Darwish) בהזמנת "המכון הבינלאומי לחקר האנטישמיות ע"ש וידאל ששון". דרוויש הוזמנה כדי לשאת נאום מיוחד בכנס בינלאומי שדן ב"אנטישמיות, רב-תרבותיות וזהות אתנית", שנערך באוניברסיטה העברית בירושלים. היא נשאה דברים בשם ארגון הנקרא "ערבים למען ישראל", אותו הקימה לפני שנים אחדות. על מנת להבין את הקשר בין שני האירועים האלה, יש לחזור תחילה לתקופת "הפדאיון" של שנות ה-50, תקופה בה הציבור הישראלי חי בחרדה גדולה.

המשחק הכפול של חאפז

הגנרל מוסטפה חאפז, נולד ב-25 בדצמבר 1920 בעיר אלכסנדריה. לעזה הגיע ב-1950 כדי לבסס את אחיזתה של מצרים ברצועה ולנהל את המערך המודיעיני המצרי באזור. חאפז היה איש מודיעין עתיר ניסיון ובעל קשרים הדוקים עם ההנהגה המצרית של אותם הימים. ברחבי עזה נאמר עליו כי בהיותו סגן צעיר הצליח לברוח ממחנה שבויים ישראלי בתקופת מלחמת העצמאות. אישתו של חאפז וחמשת ילדיו התגוררו עמו בעזה, יחדיו ניסו לקיים חיי משפחה שגרתיים ככל האפשר.

עד 1954 לא היתה למצרים מדיניות רשמית לפעול נגד ישראל, באמצעות חדירות מאורגנות של פלסטינים לצורך ביצוע פעולות טרור בתוך השטח הישראלי. ממסמכים מודיעיניים מצריים שנפלו שלל בידי צה"ל בעקבות מלחמת סיני, עולה כי מצרים ניסתה לחסום את הפעילות של המסתננים לישראל, ובאחד הדו"חות נמסר בגאווה כי עד סוף 1953 התופעה חוסלה הלכה למעשה.[ii] חיסול התופעה נזקף גם לזכותו של הגנרל חאפז.

אך ככל הנראה, הגנרל חאפז שיחק משחק כפול: כלפי הממונים עליו גילה אחריות של מפקד הנשמע להוראות, אך בפועל פעל בניגוד להנחיות. רמז לכך נמסר שנים רבות לאחר מכן כאשר אישים שהיו מקורבים אליו טענו כי חאפז היה האיש החזק של עזה וניהל אותה כרצונו ללא שום קשר למדיניות המצרית הרשמית. בתזכירים ששלח חאפז לקהיר הוא יצא נגד הפעולות של המסתננים ודרש, לכאורה, יד תקיפה נגדם. אך משנתפסו אחדים מהם, שמו עלה שוב ושוב כמי ששלח אותם. על חלקם אף איים במאסר, אם לא יבצעו את המשימות שהטיל עליהם.

אחד מההסברים לסתירה בין דבריו העולים בדו"חות המודיעיניים לבין התנהגותו בפעול, הוא שכנראה חאפז ניסה להרשים את הממונים עליו שהוא עושה מאמצים אמיתיים כדי לבלום את התופעה, אך בה בעת ניצל את המסתננים לצרכים צבאיים כדי להשיג מידע מודיעיני על ישראל. בראיה הישראלית של אותם הזמנים, חאפז ביצע את המדיניות המצרית כלשונה. דהיינו, מצרים עודדה פעילות של רצח וחבלה בתחומי מדינת ישראל.

על בסיס ההנחה הזו, נעשה ניסיון פריצה לביתו באוגוסט 1953 בידי אנשי יחידת 101, אך גנרל חאפז לא שהה באותם רגעים במקום. ב-1953 אירעו מאות פיגועים שבמהלכם נהרגו כ-80 אזרחים וחיילים. ב-1954 נהרגו כ-60 אזרחים וחיילים. ב-1955 נהרגו כ-75 אזרחים וחיילים וב-1956 נהרגו מעל 100 אזרחים וחיילים. בשמונה השנים הראשונות מאז הכרזת העצמאות, נהרגו מעל 1,000 ישראלים! רבים מההרוגים היו נשים וילדים, ודומה היה כי מדינת ישראל איבדה את ביטחונה העצמי. בדומה למה שאירע בתקופת טרור המתאבדים על ישראל בין השנים 2000-2005, בעיקר עד למבצע "חומת מגן" שהחל ב-29 במרס 2002.

אם באמת שיחק הגנרל חאפז משחק כפול, הרי שהצליח בכך מעל למשוער, שכן ב-28 בפברואר 1955 ערך צה"ל פשיטה על עזה (מבצע חץ שחור), שהביאה לתפנית במדיניות המצרית כלפי ישראל. למחרת, ב-1 במרס 1955, בעוד המבצע באיבו, פרסם העיתון מעריב את שמו של חאפז כאחראי הישיר לפעילות המזוינת המוגברת נגד ישראל. הפשיטה על המחנה הצבאי המצרי בתוך עזה, שבמהלכה נהרגו עשרות חיילים מצרים, גרמה לזעזוע קשה בצמרת המצרית ולתחושה עזה של השפלה.

עבד אל-נאצר שניזון בין היתר מהדו"חות המודיעיניים ששלח אליו הגנרל חאפז, הבין כנראה ש"מדיניות בלימת המסתננים" המצרית כלפי ישראל אינה נושאת פרי, וכי ישראל גמרה אומר לקעקע את שלטונו באמצעות פשיטות על הצבא המצרי. לפיכך, הוחלט להקים יחידות מיוחדות של פלסטינים, תחת השליטה של הצבא המצרי, בפיקודו הישיר של הגנרל חאפז וליזום פעולות טרור, רצח וחבלה בתחומי מדינת ישראל.

המדיניות העמומה, לכאורה, של מצרים בנוגע לפעולות "הפדאיון" נגד ישראל, קיבלה הכשר מדיני ממשי ועידוד מוראלי, הן מצד ההנהגה המצרית והן מצד התקשורת הערבית שהיללה את האידיאולוגיה "הפידאית" באותם ימים. מנגד, תופעת "הפדאיון" עוררה חרדה רבה בקרב הציבור הישראלי שהשפעתה ניכרה על כל אורחות החיים במדינה הצעירה.

התוכנית של הגנרל מוסטפה חאפז חרגה הרבה מעבר לרצועת עזה. לשם כך הוא גייס את הנספח המצרי בירדן, צאלח מוסטפה, שתפקידו היה לגייס מועמדים פוטנציאליים ולסייע לאלה שהגיעו לירדן מרצועת עזה. מידי לילה נשלחו חוליות רבות למשימות רצח, חבלה ומודיעין בתוך מדינת ישראל. כך למשל במשך שבוע אחד, בתחילת אפריל 1956, נשלחו

כ-200 אנשי פדאיון לתוך ישראל. דו"חות מודיעין ישראליים ציינו בצורה מפורטת את מספר החוליות שחדרו לישראל מידי יום ואת שיתוף הפעולה בין מוסטפה חאפז לצאלח מוסטפה.

כך לדוגמא, בדו"ח שחובר ב-12 באפריל 1956, נאמר כי "חוליה של שישה אנשים שנכנסה שלשום או לפני כן מהרצועה, פעלה באזור קוביבה (כפר גבירול)-לוד (והישוב) צפריה. חלק מן החוליות שיצאו מהרצועה מתכנסות בשטח ירדני. (כעת) מרוכזים בעמאן (שבירדן) כ-50 איש ומחכים להוצאתם (מירדן) דרך האוויר ובדרכים אחרות בחזרה למצרים. יתכן שנמצאת בשטח-הדרום חוליה אחת; בשטח-המרכז חוליה אחת; וחוליה עד שתיים בצפון".

בדיווחי מודיעין אחרים נאמר כי המחבלים היו צריכים לכרות את אוזניהם של הקורבנות כהוכחה לביצוע המשימה שהוטלה עליהם (דו"ח מ/1710/56/4). מידי יום נכתבו דוחות מודיעיניים מפורטים שכללו דיאגראמות שבועיות וחודשיות, וכן מספר המחבלים שנתפסו, נהרגו או נפצעו בהיתקלויות עם כוחות צה"ל. בשיאו של תהליך, גדוד הפדאיון מנה כ-600 איש, ועוד רבים אחרים ביקשו להצטרף אליו בשל התגמול הכספי.

תוכנית החיסול

בישראל הגיעו למסקנה כי רק פגיעה אישית במוסטפה חאפז תגרום להפסקת הטרור מעזה, ותאותת לשאר מדינות ערב מה יהיה התגמול הישראלי כלפי האחראים לרציחתם של רבים מאזרחיה. הוחלט כי הדרך הטובה ביותר לחסל את חאפז תהיה באמצעות החדרת מעטפת-נפץ שתגיע לידיו. לאחר חודשים רבים של תכנונים הוחלט לבצע את המשימה בדרך הבאה:

א'. להפעיל סוכן שאינו יודע כי הישראלים יודעים שהוא "סוכן כפול".

ב'. לסוכן הכפול יש קשר הדוק עם גנרל מוסטפה חאפז.

ג'. להעביר, לכאורה, ספר שהוא קוד-שידור חדש באמצעות הסוכן הכפול למפקד משטרת עזה, בתואנה שהוא סוכן ישראלי בכיר. מפקד משטרת עזה, לוטפי אל-עכאווי, לא היה סוכן ישראלי, אך היו נגדו חשדות שהוא מוסר ידיעות לישראל וסוחר סמים.

ד'. הסוכן הכפול ימהר לדווח לגנרל חאפז על "הדג הגדול" שנפל ברשתו.

ה'. חאפז שיסתקרן מה נשלח למפקד משטרת עזה, יציץ בספר, ואז יתרחש הפיצוץ שישים קץ לחייו.

שמעה את הפיצוץ העז

ב-11 ביולי 1956 בשעות אחרי הצהרים הגיע הסוכן כפול, מוחמד סולימאן אל-טלאלקה, למשרדו של הגנרל חאפז וגולל בפניו שוב ושוב את המשימה שהטילו עליו הישראלים. גנרל חאפז התלבט האם לאפשר את העברת החבילה למפקד משטרת עזה או לעצור אותו

בו-במקום. טלאלקה ניסה לשכנע את הגנרל לאפשר לו להעביר את החבילה, שאם לא כן, ידעו הישראלים שהוא בגד בהם והוא לא יוכל להמשיך לשטות בישראלים.

חאפז החליט, בכל זאת, להציץ בספר כדי להתרשם מה העבירו הישראלים למפקד משטרת עזה, ורק לאחר מכן ישקול את צעדיו.

מעט לפני הפיצוץ, בין השעה 17:00 ל-18:00 נכנס בנו הצעיר של גנרל חאפז לבקר את אביו, ולאחר שיחה קצרה הבן יצא את המשרד. באותה שעה, נוני, בתו בת ה-8 של חאפז, בילתה עם חברותיה בקולנוע המקומי במרכז עזה. בזיכרונותיה של ילדה קטנה, נוני אומרת כי הפיצוץ שקטל את אביה אירע בסביבות השעה 18:00, שכן היא וחברותיה שמעו את הפיצוץ העז כפי ששמעו זאת מרבית תושבי עזה. בדו"ח ועדת החקירה המצרית נאמר כי גנרל מוסטפה חאפז מת מפצעיו בשעה 5 לפנות בוקר. נוני זוכרת כי אביה מת מפצעיו בסביבות השעה 12 בלילה.

יומיים לאחר מכן, ב-13 ביולי נשלחה מעטפת נפץ נוספת, הפעם לנספח הצבאי המצרי בירדן, צאלח מוסטפה. למרות שידע מה אירע לגנרל חאפז ימים אחדים לפני כן, הוא לא היסס לפתוח את החבילה שהתפוצצה בידיו. לאחר שעות אחדות, צאלח מוסטפה מת מפצעיו.

ב-13 ביולי 1956 נכתב בעיתון המצרי אל-אהראם, במקום צנוע, כי הגנרל מוסטפה חאפז נהרג בעלות רכבו על מוקש. בעיתונות הישראלית נכתב כי הוא נרצח בידי פלסטינים. באותו יום כתב ביומנו ראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון, משפט תמוה ביותר: "הבוקר מתפרסם בכל העיתונים כי קולונל מחמוד חפז (כך במקור – י"ס) ראש הפדאיון ברצועת עזה, מת מהתפוצצות. הוא היה שולח מחבלים ומרגלים לארץ – ואחד מאלה שם קץ לחייו" (יומני בן גוריון, כרך 17, 13 ביולי 1956, עמוד 10).

בן גוריון נהג לכתוב ביומניו גם דברים סודיים או רגישים במיוחד, ואלה נמחקו על ידי הצנזורה לפני צאת היומנים לאור. על פי המשפט התמוה, נראה כי בן גוריון לא ידע כלל על התוכנית הישראלית. אך, לבן גוריון היה גם חוש היסטורי מפותח, שכן התנגד למעשים כאלה וזאת משום שאין זה ראוי למדינת ישראל לנקוט בסוג כזה של לוחמה. לכן, סביר להניח שבן גוריון נקט לשון זהירות "בשם ההיסטוריה", מאחר והוא כנראה לא ידע את השפעתו העתידית של המעשה על הזירה המקומית והאזורית. אפשר שהניסוח הזהיר נכתב גם על רקע פרשת "עסק הביש" במצרים שהתפוצצה ב-1954. [iii]

"מי ינקום את דמו?"

ימים אחדים לאחר חיסולו של גנרל מוסטפה חאפז, הלאים עבד אל-נאצר את תעלת סואץ והחלו ההכנות למבצע סיני. חיסולו של חאפז נדחק לשוליים ונשכח מעיני התקשורת. לאחר מותם של הגנרל חאפז והנספח הצבאי צאלח מוסטפה, חדלו הפדאיון לפעול ממצרים עד שחוסלו כליל במבצע סיני. מדינת ישראל נהנתה משנים אחדות של שקט שהוקדשו לפיתוח כלכלי, טכנולוגי וצבאי שבאו לידי ביטוי הולם באתגר הקשה של יוני 1967.

המשפחה האבלה של הגנרל חאפז עזבה את עזה ועברה להתגורר בקהיר, שם זכתה לכבוד מלכים ולפגישה אישית עם נשיא מצרים דאז, עבד אל-נאצר. כאשר נפגשה המשפחה עם נאצר, הוא פנה אל ילדיו ושאל: "מי מכם ינקום את דמו של אביכם?".

ימים אחדים לאחר מותו של חאפז, הוסב רחוב צרפת באלכסנדריה לרחוב "מוסטפה חאפז". שמו הונצח ברחוב מרכזי בעזה ועל שמו נקרא גם אחד מבית הספר בעיר. ההיסטוריוגרפיה הפלסטינית אימצה לליבה את חאפז כאחד מבניה היקרים ובספרים אחדים הוא מכונה "ראש המודיעין הפלסטיני בעזה". לפני שנים אחדות הקדישה רשת אל-ג'זירה תוכנית מיוחדת, לזכרו, במהלכה רואיינו ילדיו ובני משפחה נוספים.

נוני דרוויש, בתו של מוסטפה חאפז, נישאה ועזבה את מצרים לארה"ב לפני שנים רבות, שם היא רצתה לנהל חיים שגרתיים ככל האפשר, הרחק מהסכסוך הערבי-הישראלי. אך, הפיגוע במגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2001 השפיע עליה עמוקות כפי שהשפיע על רבים אחרים ברחבי העולם. על כך, בחלקו השני של המאמר שיעסוק גם בארגון "ערבים למען ישראל", פרי יוזמתה של דרוויש.


המחבר מודה לארכיון צה"ל, ל"מרכז למורשת המודיעין" ולגב' נוני דרוויש על העזרה בהכנת המאמר.

[i]  יהושפט הרכבי (1922-1994), היה ראש אמ"ן בשנים 1954-1959. הודח מתפקידו בעקבות תרגיל צבאי שעורר

בהלה רבה מבלי שקדמה לכך כל מתיחות צבאית (ליל הברווזים). לאחריו התמנה האלוף חיים הרצוג, לימים נשיא מדינת ישראל.

[ii]ראו את מחקרו יוצא הדופן באיכותו של אהוד יערי, מצרים והפדאין 1956-1953, (גבעת חביבה: 1975).[ii]

[iii] הפרשה החלה ב-1954 במצרים כאשר אחד-עשר יהודים נעצרו בחשד להנחת פצצות בבתי קולנוע, משרד דואר ובמרכזי מידע של ארצות-הברית בקהיר ובאלכסנדריה, והואשמו בפעילות מטעם שירותי הביטחון הישראליים, שמטרתה היתה לחבל ביחסים בין מצרים לבין המערב בזמן שמצרים נשאה ונתנה עם בריטניה על-פינוי תעלת סואץ.

 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2018, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות