בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
דרום אמריקה

קרנבל השטן של אורורו בבוליביה

קרנבל של המסיכות הוא הקרנבל של אורורו ,קרנבל בעיקר של בני שטן, דבר הנרמז כבר בשמו, דיאבלדה, "קרנבל השטן".
הקרנבל נחגג לכבוד הפטרונית של הכורים Virgen del Socavonהקרנבל נחגג בתהלוכה של להקות ריקוד לאורך מסלול בן חמישה ק"מ, בריקוד שירה ותחפושות מרשימות. התחפושות פחות מדהימות מהקרנבל של ריו,הקרנבל מתרחש כל שנה במקביל לקרנבל בברזיל, ומתאים למי שלא מעוניין או לא יכול להגיע לברזיל.


יום פתיחת  הקרנבל באורורו  שטוף שמש. נוסעים  ברחובותיה הצרים של העיירה באיטיות רבה, נזהרים לא להתנגש במכוניות שמצטופות בכל פינה. מראש ההר נראו המכרות הנטושים. פעם הפיקו כאן כמויות גדולות של כסף, שהעשירו את הספרדים הכובשים והמיתו עשרות אלפי עבדים אינדיאנים.
הכיכר המרכזית של העיירה, פלאסה דה ארמס (PLAZA DE ARMAS), הומה מבקרים שהגיעו לאורורו מכל רחבי בוליביה. סטודנטים שהגיעו באוטובוסים ישנים אחרי שעות רבות של נסיעה, בני עשירים מלה פאס וקוצ'במבה שבאו במכוניות פרטיות, אישי ציבור ומועמדים לכס הנשיאות שבאו לראות ולהיראות, ובעיקר אינדיאנים מקומיים, המכונים כאן "קמפסינוס" (CAMPEZINOS), שהגיעו במשאיות, ברכיבה על חמורים שקושטו לכבוד האירוע או ברגל מהלך של יום או יומיים.

המצעד של הקרנבל מתחיל בשמונה בבוקר, במרחק חמישה קילומטרים מפלזה דה ארמס. מסלול הרקדנים עבר ברחוב מרכזי, משם הגיע לכיכר, סובב אותה והמשיך בתהלוכה במעלה ההר אל הכנסייה. חמישים להקות שונות השתתפו בתהלוכה הארוכה של אותו יום, ולהקות נוספות לקחו חלק בתהלוכות של שלושת הימים הבאים. לא היו להקות המוניות של אלפי רקדנים כמו בקרנבל המפורסם של ריו דה ז'נירו, גם לא עגלות ענק מקושטות באופן מעורר השתאות. לא היו תלבושות מפוארות, אפילו לא כוכבות טלוויזיה או דוגמניות בעלות שם עולמי. היתה כאן הצגה ססגונית ומרשימה של המאפיינים המסורתיים של האלטיפלאנו רחב הידיים, ובעצם - של בוליביה כולה.

כבר משעות  הבוקר המוקדמות היו המושבים בפלזה דה ארמס גדושים קהל. שוטרים אדישים למדי ניסו ללא הצלחה לשמור על הסדר ולהרחיק את אלפי האנשים המחופשים שניסו להידחק לרחוב הראשי. מעבר לטריבונות, בכיכר המוקפת מבנים קולוניאליים הדורים ובדרך הראשית המובילה אליה, משמונה בבוקר רקדו לצלילי מוסיקה סוחפת להקות עוטות מסיכות בתוך ענן של עשן צבעוני. בין הרקדנים היו עשרות נערות חובשות מסיכות של השטן, שנקרא גם לוזבל (LUZBEL), ואחריהן נערות עם מסיכות שטניות לא פחות של אשת השטן, צ'ינה סופאי (CHINA SUPAY). לצדן היו מיני מסיכות של דמונים מהמיתוסים האינדיאניים והספרדיים. אנשים מחופשים לספרדים, למוסלמים, לשחורים, לאינדיאנים ולכורים מהמאה ה־16 צעדו אחריהם, וביניהם הסתובבו קבוצות של ילדים מחופשים לליצנים ונערים מחופשים לבעלי חיים. היתה זו ערבוביה עליזה של תלבושות ומסיכות. המסיכות אינן מיוחדות לקרנבל של אורורו, הן חלק בלתי נפרד מתרבות הקרנבלים בעולם כולו, וכאן כמו במקומות אחרים הפך עיצובן לענף כלכלי חשוב, ואומנים שוקדים על הכנתן במשך השנה כולה. מאת:ד'ר גלעד חסקין
 
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות
 
  תגובות  
  בבוליביה
מיכאל   - ‏08/‏01/‏2014 16:22 
1.
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2018, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות