בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
אקטואליה

שיפוט תקשורתי מהיר
09.08.06
דומה כי פרשת הנשיא קצב, אשר השבוע צפוי להיחקר בלשכתו, פותחת עידן חדש בתקשורת ההמונים: עידן השיפוט. אמצעי התקשורת חושפים מתלוננות חדשות, גובים מהן עדויות, שולחים אותן לפוליגרף ובהליך שיפוטי מהיר חורצים את דינו של קצב. מיכל גדו,באדיבות: אומדיה

מה היה עולה בגורלו של הנשיא ניקסון אלמלא פרשת "ווטרגייט"? איש אינו יודע. הפרשה ההיא היתה הפגנת כוח אדירה מצדה של התקשורת: חושפת עובדות, אוספת ראיות, מרכיבה לכדי פאזל תמונה שלמה שמאפשרת, לראשונה בתולדות ההיסטוריה, להדיח נשיא אמריקני. לשם מה מובאים הדברים הללו? מפני שבהיבט התקשורתי, המרחק בין פרשת הנשיא משה קצב והמזכירה מפרשת ווטרגייט הוא כמרחק וושינגטון מירושלים, לפחות.

כתבות נוספות

הליך שיפוט ציבורי מהיר

התקשורת הישראלית, ובעיקר העיתון "מעריב", פנו עם חשיפת הפרשה לאפיק "שיפוט ציבורי מהיר", כלומר - פסק דין מהיר, על סמך ראיונות עם עובדות לשעבר במשרד. כך עם ש', שהאשימה את הנשיא באמצעות העיתון "מעריב". העמוד הראשי של העיתון, שלושה ימים לאחר חשיפת הפרשה, הוקדש כמעט כולו לדבריה של ש'. למחרת הפירסום כבר קיבלו הדברים משנה תוקף, לכאורה. העיתון שלח את ש' לבדיקת פוליגרף, שבמסגרתה נמצאה ש' כדוברת אמת.

בדיקה שנויה במחלוקת

בדיקת הפוליגרף היא בדיקה שנויה במחלוקת ולא ניתן להציגה כראייה קבילה בבית המשפט. אולם, מבחינתו של העיתון "מעריב", תוצאות בדיקת הפוליגרף מהוות הוכחה לכך שהתיק סגור. אחרת, קשה להבין מדוע פרסם עורך העיתון, אמנון דנקנר מאמר דעה שכותרתו "דוברת אמת. נקודה", בו הוא מסביר כי העיתון משוכנע ש-ש' מוסרת מידע מלא ומדויק. מדבריו של דנקנר, שמסיים את מאמרו במשפט "הרושם שלנו הוא שכל הסיפור הזה שקשור בנשיא קצב לא תם", ניתן בקלות להגיע למסקנה שאם ש' דוברת אמת, הרי שהנשיא קצב אשם. כך, באיבחת פוליגרף, ניתנה הכרעת הדין: אשם.

המטרה: חשיפת העובדות

אם יש משהו שלמדנו מפרשת "ווטרגייט" הוא שלתקשורת תפקיד מכריע בהגנה על הדמוקרטיה ובשמירה על שלטון החוק. חשיפת עובדות לעין הציבור היא משימה עיתונאית ראשונה במעלה. אבל זה בדיוק העניין: חשיפת עובדות. בטרם התבהרו הדברים וברור מעל לכל ספק מהי אמיתות הדברים, אלו הם אינם עובדות. חשיפת העובדות גם לא קשורה בהפרחת ספוקלציות או האשמות לאוויר. הקוראים הם אינטלגנטיים. תנו להם את העובדות, הם יכולים להסיק מסקנות ולשער השערות בעצמם.

תפקידיה של הרשות הרביעית

תפקידה של התקשורת, "הרשות הרביעית" אם תרצו, הוא להביא את האמת לעין הציבור. בכדי לנהל חקירות קיימת הרשות המבצעת, ובכדי לשפוט קיימת הרשות השופטת. ממש כשם שהדלפות למיניהן מחדרי חקירות אינן ראויות, משום שהן פסולות מוסרית ופוגעות בתפקודן של הרשויות המבצעת והשופטת – כך גם "הליך השיפוט המהיר" שאליו נחשפנו בעקבות פרשת קצב, פוגע ביכולתה של "הרשות הרביעית" להביא את האמת לעין הציבור.

לנציגי התקשורת אין את הכלים לבצע חקירה ברמה של חקירה משטרתית או לנהל משפט הוגן. זה בסדר גמור, מהסיבה הפשוטה שזה לא התפקיד שלהם. אבל, כשהם מתיימרים לעשות זאת ולקבוע גורלות ("היא דוברת אמת. נקודה" אצל אמנון דנקנר) הם נוהגים בחובבנות. במקרה שלהם, החובבנות הזו מכריעה את גורלם של אנשים אחרים.

למילים יש כוח

מי שעוסק בתחום העיתונות, איננו יכול שלא לדעת שלמילה הכתובה יש כוח. כוח רב. הטרמינולוגיה שבה נעשה שימוש בפרשת הנשיא משתנה מעיתון לעיתון ושימוש במונחים השונים גם מעביר מסרים שונים. דוגמא לכך מספק מערך העדויות שהקים עיתון "הארץ". על אף ש"הארץ", כמו גם "מעריב" משתמשים במונח "עדויות", נמנע "הארץ" מלהשתמש במונח "מתלוננות", מה שלא ניתן לומר על העיתון "מעריב". שם מספרת הכותרת כי "5 נשים נוספות התלוננו על קצב". להזכירכם, מתלוננת היא מי שהגישה תלונה כנגד הנשיא. לא כל 5 הנשים המדוברות אכן התלוננו נגד קצב.

כותרות מטרידות

אך הבעייתיות בכותרות והשימוש במונחים מטעים לא נוגעים רק לנשים המתראיינות לעיתונות, אלא גם לטענותיהן ולהאשמות לכאורה ביחס לנשיא עצמו. "קצב הטריד אותי מינית" זעקה הכותרת הראשית בעיתון "מעריב", שלושה ימים לאחר חשיפת הפרשה, כותרת המשנה בישרה: עובדת נוספת מאשימה. השימוש הוא במילה "מאשימה", ולא נניח, במילה "טוענת" שהיא חדה פחות במשמעותה. האשמה פירושה מערך מבוסס של עובדות בגינן ניתן לצאת כנגד אדם, והכותרת ניתנה יממה לפני פרסום תוצאות הפוליגרף בעיתון "מעריב". עיתון "הארץ", באתר האינטרנט שלו, מודיע כי "נמסרו לעיתון 'הארץ' עדויות של חמש נשים שקצב הטריד על רקע מיני בטרם מונה לנשיא המדינה". החוק הדן בהטרדה מינית, משאיר פתח רחב לפרשנות משפטית, וחלק מהעדויות כלל לא ניתנו מהנשים המוטרדות לכאורה, אלא מגורם שלישי ומכילות בתוכן דברים שאינם חד משמעיים, כגון מחמאות על לבוש. האם לא ראוי היה להשתמש במילים "חמש נשים הטוענות ש..." כדי שלא להסתכן בחטא לאמת או בהאשמות שווא?

"כבדהו לפני חשדהו"

במאמר דעות שהתפרסם בשבוע שלאחר חשיפת הפרשה, קורא אברהם תירוש, תחת הכותרת "כבדהו לפני חשדהו" להיזהר ממקרים בהם "תופרים תיק" לאיש ציבור בכיר, מתוך חמדנות לכסאו. מבלי להתייחס לתוכן המאמר, תילקח כותרת מאמרו בהשאלה, בכדי להעביר מסר אחר: ייתכן והנשיא קצב אכן הטריד מינית. זה אפשרי ובמקרה כזה יש למצות עימו את הדין. אך, בכדי למצות עימו את הדין יש להוכיח שאכן היו דברים מעולם וזה איננו תפקידה של התקשורת. זהו תפקידם של חוקרי המשטרה ובהמשך של אנשי הפרקליטות והמערכת המשפטית.

"שיפוט במסלול המהיר", שווה ערך לגזר דין ציבורי עוד בטרם התבהרו הפרטים. הדבר איננו הוגן כלפי הנשיא קצב, איננו הגון מבחינה ציבורית ופוגע, שוב, כבמקרים רבים בעיקרון הסוביודיצה. בטרם ניתן גזר דין ציבורי בעניינו, יש לזכור כי אף אחת מהנשים עדיין לא הגישה תלונה וכי הדרך לגילוי האמת עוד ארוכה. מכיוון שאדם מוגדר כחף מפשע בטרם הוכחה אשמתו, הרי שלזכותו של הנשיא עומדת חזקת החפות. עדיף להמתין לתוצאות החקירה בעניינו, תוך חשיפת עובדות ועדויות, אך מבלי לקבוע את מידת אשמתו של הנשיא.
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות