בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
בריאות

עוצמת הריפוי של תוספי התזונה
-----------------------
בוודאי נתקלתם לא אחת בפרסומות הזועקות: "מהפכה!!! טיפולים טבעיים שהרופא שלך לא יספר עליהם!  באדיבות: האתר להיות בריא
טיפול מהפכני ובטוח יותר במחלות לב, סרטן, עייפות… ובכל בעיה אחרת". ייתכן שתמהתם אם יש כאן תגלית בעלת משמעות, או שאולי מילים אלה גרמו לכם לספקנות.
אין לדעת באיזו מידה הנתונים במודעות הפרסומת האלה נכונים. אולם, מה שבטוח הוא, שאכן יש פריצות דרך שביכולתן לשפר את בריאותכם, או להשיבה על כנה במקרה של מחלה. אמצעים אלה הם טבעיים, בטוחים לשימוש ומזינים – והם לא אומצו על ידי הרפואה הקונבנציונאלית.

הגמול שמעניקה הרפואה התזונתית :

במהלך 25 השנים האחרונות, הקדשתי את הקריירה שלי כרופא לפיתוח של תחום הרפואה המשלימה והוראתה לאחרים. במידה מסוימת, זוהי דרך חשיבה מהפכנית, המנחה את הרופא לנסות ולהחליף את ההתערבות המסוכנת בדמות התרופות או הניתוחים, בניסיונות מעודנים, בטוחים ומזינים, להשיב למטופל את בריאותו. המוקד לפעילות הזאת הוא "מרכז אטקינס לרפואה משלימה", שבו אני וצוות המומחים לבריאות העובדים אתי, מטפלים באלפי בני אדם הסובלים ממגוון גדול של בעיות בריאות: החל ממי שחייו בסכנה, ועד למניעת מחלות. במהלך תקופה זו, הייתי עד ליכולתו של הטיפול בתוספי התזונה להתגבר על כל סוגי המחלות. טיפול זה מתפתח באופן שהוכיח עצמו מעל ומעבר למצופה, ואני עדיין מתפעל מהצלחותיו המרשימות.

בניסיון לתאר את שביעות הרצון ורוממות הרוח שאני חש מהעיסוק בתחום החדש הזה של הרפואה, אביא כדוגמה את סיפוריהם של כמה ממטופליי.

מרי ספלר, ילדה בת 11, אובחנה כחולה בסוכרת* נעורים. מצב זה מופיע בגיל צעיר, ונגרם מחוסר יכולתו של הלבלב* לייצר אינסולין, מפני שתאיו האמורים לעשות זאת, נהרסים. מסיבה זאת, רופאיה הורו לה ליטול שני סוגים של אינסולין. הרופאים סבורים שסוכרת הנעורים טומנת בחובה גזר דין של נטילת אינסולין למשך כל החיים. עם זאת, הניסיון לימד אותי שאם החולה מקבל במהלך השנה הראשונה של מחלתו את אחד מתוספי התזונה הפחות ידועים, סידן-AEP, המצב עדיין הפיך וניתן לרפא את המחלה. התחלתי לטפל במרי באמצעות תוספי תזונה, ובדרך זאת הצלחנו להפחית את מינון האינסולין שהיא נאלצה ליטול. כמות האינסולין הלכה ופחתה משבוע לשבוע, עד אשר 6 חודשים מאוחר יותר, היא הפסיקה את נטילת התרופה לחלוטין. אצל מרי נמדדו רמות רגילות של סוכר בדם, והן נותרו תקינות במשך השנתיים האחרונות, שבמהלכן הלבלב שלה מגיב לארוחה המכילה פחמימות בתפוקת אינסולין נורמאלית.

כאשר פגשתי את רון ברלו, הוא לא היה מסוגל לעבור את הבחינות שלו בבית הספר התיכון שבו למד, והיה חייב להשתתף בכיתת מתקשים. מדוע? מאחר שהוא טופל בהקרנות שכוונו לגידול סרטני בראשו, והן פגעו במוחו. מסקרים שנערכו בנושא עולה, כי עשרות צעירים שטופלו כמו רון לא זכו להגיע ללימודים גבוהים מעולם.

רון קיבל ממני את כל תוספי התזונה, שלדעתי יכולים היו לסייע לתפקוד המוח. לאחר שבועות אחדים, הנער, שבקושי קיבל ציון "מספיק" מאז טיפול ההקרנות שלו, קיבל ציון "טוב מאוד" באחד המבחנים. המורים שלו נדהמו. בשלב מאוחר יותר, רון התקבל ללימודים במכללה טובה, וכעת הוא עושה חיל בלימודיו.

מקרים אמיתיים מספקים נתונים מדעיים

על אף הדרמטיות שבסיפורים שנזכרו לעיל, קיימים מקרים נוספים המהווים הוכחה ניצחת ליעילות הטיפול בתוספי תזונה. המקרים הללו אופייניים ל-80% עד 90% מהמטופלים הסובלים מבעיות דומות. לדוגמה, ג'ק ספנפילד הגיע למרכז אטקינס עם כיב בן 11 שנים, שנגרם מדלקת במעי הגס. תסמיני המחלה הכואבת שלו כללו שלשולים דמיים וריריים תכופים, המלווים בעוויתות. כאשר בדקתי את ג'ק לראשונה, התרופות החזקות ביותר לשיכוך כאבים כבר לא השפיעו עליו, והוא נזקק לשני חוקנים ביום, רק על מנת לשכך את הכאבים. לאחר שבועיים של טיפול בתוספי תזונה ודיאטה נטולת סוכר, מצבו החל להשתפר. בתוך פרק זמן של 6 שבועות חזרו המעיים שלו לתפקד בצורה תקינה, ומקץ 3 חודשים הוא לא נזקק עוד לתרופות כלשהן.

מריאן לונגסטף, בת 74, סבלה מספחת* במשך 17 שנים. גם כאשר ניתנו לה כמויות גדולות של פרדניזון (תרופה סטרואידית), היא עדיין סבלה מתחושת הגרד שגרמו לה הכתמים הקשקשיים שהיו לה על הקרקפת, הברכיים, המרפקים והזרועות. היא חשה שיפור כבר לאחר 6 שבועות של תכנית טיפול בתוספי תזונה. בתום 7 חודשים, הקשקשים, הגירודים והפרדניזון – כולם היו לנחלת העבר.

איזבל פאלמר, בת 41, סבלה מסוכרת, אסתמה*, מיגרנות ויתר לחץ דם. מקץ מספר חודשים של טיפול בתוספי תזונה ייעודיים, כל בעיותיה נעלמו כמעט לחלוטין.

קארן וויקמן, בת 48, סבלה מהתקרחות הנקראת אלופסיה אראטה*, והתלוננה על עייפות ובעיות זיכרון. בנוסף לכך, היא סבלה מרמת כולסטרול גבוהה, ולכן נטלה תרופה השייכת לקבוצת הסטאטינים*. לאחר חודשים אחדים של טיפול בתוספי תזונה, שיכלה לרכוש בכל בית טבע, רמת הכולסטרול בדמה ירדה ב-60 יחידות, למרות שלא נטלה כל תרופה לשם כך. כמו כן, חל שיפור בזיכרונה ובמידת ערנותה, והחשוב מכל – השיער שלה החל לצמוח מחדש!

לרונלד דוסון, בן 36, היו מיגרנות חזקות כל כך, עד כי הוכר כנכה במשך 4 שנים. בתוך חודש של נטילת תוספי תזונה, הוא נפרד מ-3 סוגים של תרופות, והמיגרנות פסקו.

מרבית המטופלים שאני פוגש במרכז אטקינס יכולים לספר כיצד הפיקו תועלת משיפור התזונה שלהם. עם זאת, מרביתם שמעו ממומחים בעלי ניסיון, שדבר מלבד תרופות לא יעזור להם. אסור להאמין למי שמתבטא כך! משמעות הדברים האלה היא, שאם אין מה לעשות עבורם במסגרת "הקדושה" של הניתוחים והתרופות, מצבם לא ישתפר. אולם, מעבר לגבולות הצרים האלה, יש עולם מלא של טיפולים שקיבלו תוקף מדעי – ויטמינים, מינרלים, חומצות שומן, חומצות אמיניות, אנזימים וחומרים ביוכימיים אחרים, הנמצאים בגופנו ובמזוננו באופן טבעי – והממסד הרפואי בוחר לא להכיר בהם.

נטילה של תוספי תזונה איננה דבר חדש. עם זאת, מה שהתחדש בתחום הזה הוא, שמדע הרפואה עצמו, באמצעות מחקר ופיתוח, מתחיל להכיר במרשמים הלא תרופתיים, ששימשו במשך זמן רב את המטפלים המתקדמים. ביחד, הן המחקרים שמתפרסמים והן הראיות הקליניות הלקוחות מהמציאות, מוכיחים כי טווח נרחב של מרכיבים תזונתיים אלה – יכול להתגבר על מחלות באותה מידה של יעילות (ואפילו יותר) שטמונה בתרופות הטובות ביותר ובניתוחים הפולשניים והיקרים.

המטופלים שאת סיפורם האישי תיארתי כאן, סירבו להסתפק בתובנה המקובלת על הממסד הרפואי. בעשותם כך, הם החלימו מעל ומעבר לציפיות, רק משום שאכלו נכון ונטלו תוספי תזונה. רבות מן המחלות בנות זמננו – החל בכאבי ראש או ביתר לחץ דם וכלה בשלשולים או בסוכרת – נובעות מהפרעות הקשורות בתזונה. הן נגרמות מתזונה לקויה ומאי אספקה טבעית של החומרים הביוכימיים המזינים, הגורמים לגופנו לתפקד במיטבו. הטיפול במחלה מצליח כאשר משיבים לגוף את מלאי החומרים החסרים האלה, באמצעות תזונה נכונה ונטילה של תוספי תזונה.

הגדרה של הטיפול הנבחר

תוספי התזונה אינם מהווים רק תמיכה בטיפול מוצלח; במרבית המקרים, על התוספים עצמם להיות הטיפול הנבחר. תפיסה זו הנה כה חשובה, שעליי להגדיר אותה כאן. כוונתי לבחירתו הראשונית של הרופא, לשם טיפול בבעיה. טיפול זה הוא אמת המידה שאליה חייבים להשוות טיפולים אחרים.

בבית הספר לרפואה לימדו אותי, שיש להעניק את המעמד של הטיפול הנבחר לטיפולים שהם בעלי השיעור הגבוה ביותר של סיכוי מול סיכון. המרצים שלי הכירו בכך, שהבחירה מספר אחת חייבת להיות בעלת השפעה חיובית על המחלה (הסיכוי). במקביל, עליה להבטיח, עד כמה שניתן, שחרור מתופעות לוואי (הסיכון). קל אפוא להבין, מדוע החישוב של הסיכוי מול הסיכון מהווה את תו האיכות בהעדפה של טיפול מסוים על פני אחרים. עם זאת, הדבר שרבים אינם מבינים הוא, שכאשר מיישמים כלל זה, אפשר להתאים לכל המטופלים טיפול תזונתי.

בעולם מושלם, הרופאים היו מחליטים מהו הטיפול הנבחר רק על בסיס אמות המידה ההגיוניות הללו. אולם, תוספי התזונה זוכים רק לעיתים רחוקות להתייחסות שהם ראויים לה, גם כקו הגנה משני. כתוצאה מכך, כולנו נופלים קורבן לאמות מידה כפולות שתומכות בתרופות מרשם, שנטילתן כרוכה בתשלום גבוה וגורמת לתופעות לוואי בלתי רצויות (אך לא בלתי צפויות).

בכל יום ניתן לערוך את ההשוואה בין הפתרון שמעניקים תוספי תזונה לבין זה של התרופות. לדוגמה, נשים רבות נאבקות מדי חודש בתופעה של הצטברות נוזלים בגוף. הבעיה חמורה אף יותר במקרים של יתר לחץ דם או אי-ספיקת לב גדשתית*. אני הייתי בוחר לטפל במקרים אלה בטאורין, חומצה אמינית שממריצה את יציאת הנוזלים מן הגוף באמצעות השבת האיזון הטבעי בין אשלגן לבין נתרן, המינרלים אשר אחראים על מאזן הנוזלים ברקמות גופנו. הטבה נוספת המתקבלת מכך, היא שמירה על קצב לב תקין, על יכולתו של הלב להתכווץ ועל פעילויות פיזיולוגיות נוספות. גם כאשר נוטלים טאורין בכמויות גדולות לשם טיפול, עדיין אין לכך כל תופעות לוואי שליליות.

ברפואה המקובלת, לעומת זאת, הטיפול המועדף באצירת הנוזלים בגוף הנו מתן של תרופות משַתנות*, הגורמות גם להפרשת צואה. התהליך אינו מתרחש כתוצאה מתפקוד בריא יותר של התאים שלנו, אלא כתוצאה מהחלשת הכליות ואי יכולתן לספוג מחדש את המינרלים ולשמור אותם בתוכו. כתוצאה מכך, החומרים המשתנים מעלים את רמות הסוכר, הכולסטרול והטריגליצרידים* בדם. בנוסף, הם משבשים את קצב הלב, מעלים את הרמה של חומצת השתן בדם ומרוקנים את הגוף מהמינרלים החיוניים לו ומחומרים מזינים אחרים.

לאחר ששקלתם את כל העובדות האלה, איזה טיפול הייתם מעדיפים?

דוגמה אחרת: מחלות הלב, המהוות את גורם התמותה העיקרי בעולם המערבי, נגרמות בחלקן הגדול מטרשת עורקים*. במצב זה, משקעים נצמדים לדפנות העורקים שלנו. הרופאים זיהו את הכולסטרול כאויב, והם מנהלים מסע הסברה ציבורי, שמטרתו להוריד את רמת הכולסטרול הלאומית. הם עושים זאת בכל האמצעים העומדים לרשותם, לרבות חלוקה המונית של תרופות להפחתת הכולסטרול. תרופות אלה אכן מורידות את רמתו במחזור הדם, אולם, האם עלינו להסכים לניצחון בכל מחיר? הטיפול בתרופות הוכח כיעיל ב-2 מתוך 80 ניסיונות. ממרבית המחקרים עולה, כי מספר בני האדם שימותו מסיבות שאינן קשורות למחלות לב יהיה גדול יותר אם ייטלו את התרופות האלה, מאשר אם לא יטופלו בהן כלל.

אני מתנגד לשימוש בתרופות המיועדות להורדה של רמת הכולסטרול, כיוון שהוא אולי הגורם המתריע על מחלת לב, אך הוא אינו מהווה את הסיבה להיווצרותה. לכולסטרול יש ערך רב בגופנו ואסור לנו להסיר אותו במתכוון מתזונתנו. עם זאת, כאשר המטרה היא להוריד את ריכוז הכולסטרול בדם, אין דבר יעיל יותר מפנטתין – חומר הנגזר מחומצה פנטותנית) ויטמין מקבוצה B). ב-8 מחקרים ואף יותר הושגה הסכמה, שהפנטתין מוריד במידה מרשימה את רמות הטריגליצרידים, רמת הכולסטרול הכללית ורמת הכולסטרול ה"רע" (LDL, ליפופרוטאינים בעלי צפיפות נמוכה). במקביל לכך, עולה רמת הכולסטרול ה"טוב" (HDL, ליפופרוטאינים בעלי צפיפות גבוהה), המנקה את העורקים.

בספרי הרפואה הרגילים, העוסקים במערכת הלב וכלי הדם, לא תקראו על פנטתין, ותתקשו למצוא רופא המתמצא בנושא. במקום זאת, המומחים למחלות לב נוהגים להמתין עד אשר התרופות להורדה של רמת הכולסטרול בדם נכשלות, ואז הם שוקלים פתרונות ניתוחיים: מעקפים, החלפת כלי דם ואפילו השתלת לב. שיעורי ההצלחה שלהם אינם מרשימים יותר מאלה של התרופות להורדת רמת הכולסטרול. לעומת זאת, אם בתחום הקרדיולוגיה היו נלקחות בחשבון תוצאות עבודתם של המדענים בתחום עצמו, היה די בכך כדי לגלות במהרה פתרונות אפשריים אחרים: תוספי תזונה כגון מגנזיום, קואנזים קיו-10 וקרניטין. החומרים הללו מחזקים את הלב ועשויים, כחלק מהטיפול הכללי, אפילו לבטל את הצורך בניתוח לב.

למעשה, עשרות תוספי תזונה אחרים מציעים פתרונות חכמים יותר לבעיות הבריאות, בהשוואה לפתרונות שתרופות המרשם מתיימרות למצוא. לא הכול מתועד בצורה מסודרת, מה שקרוב לוודאי ייעשה באחד הימים. עם זאת, עקב מיעוט מחקרים המתפרסמים בנושא והמוכיחים זאת, אנו מסתפקים במסקנותיהם המשכנעות ובניסיונם המסכם של העוסקים בתחום הטיפולי. אלה הם אנשי מקצוע בעלי חזון, המורים מדי יום למטופליהם ליטול תוספי תזונה, וזוכים לראות את התוצאות באופן בלתי אמצעי.

תוספי התזונה והתרופות משלימים זה את זה

תוספי התזונה והתרופות אינם בהכרח סותרים זה את זה. למעשה, במקרים רבים, שניהם מביאים לתוצאות דומות: הורדה של רמת הסוכר בדם, שיפור מצב הרוח, שיפור השינה, ויסות של קצב הלב, התגברות על דלקות ועוד. ההבדל בין התרופות לבין תוספי התזונה הוא באופן פעולתם. תוספי התזונהפועלים על דרך החיוב וגורמים לתהליכים להתרחש: הם מעניקים לגוף את הסיכוי לבצע את מה שעליו לבצע, באמצעות סיוע לתהליך גופני טבעי. בדרך זאת, הם גורמים לגוף לפעול טוב יותר. בדרך כלל ההשפעה איננה מיידית; עיקר השפעתם של הוויטמינים ניכרת לאורך זמן. התרופות, לעומתם, מסוגלות להשתלט על מקרים חמורים, אך הן הופכות לבעייתיות כאשר נוטלים אותן באופן כרוני. מדוע? מאחר שהן מעכבות את היכולות, כלומר, מהוות גורמים חוסמים. פעולתן של התרופות היא במניעת התרחשותו של תהליך טבעי: בדרך כלל, מדובר באנזים כלשהו, שנמנע ממנו לבצע את תפקידו. כדי שהתרופות יפעלו ביעילות, חייבת להיות מחלה, מאחר שרק במצב של מחלה ניתן להפיק תועלת מבלימה של תהליך טבעי חיוני. חִשבו על כך: התרופות, בעצם הגדרתן, אין להן כל תפקיד בטיפול בריאותי – רק בטיפול בחולי.

למרות שלתרופות מתלווה כמעט תמיד סיכון מובנה (מה שנכון לעיתים רחוקות בלבד לגבי תוספי תזונה), השימוש בהן אינו בהכרח מסוכן או מזיק. למרות שדרכי הפעולה של תוספי התזונה והתרופות מנוגדות זו לזו באופן קיצוני, אפשר, ואף רצוי, לשלב את השימוש בהם, כדי שיפעלו בהרמוניה. לפני זמן רב בחרתי במונח "רפואה משלימה" כדי להגדיר שיטה של טיפול בריאות המנצלת את הסינרגיה המבורכת הזו. כלומר, שני הגורמים הללו ביחד, משיגים יעילות הגבוהה בהרבה מזו המושגת מכל אחד מהם בנפרד. במקרים רבים, אנחנו חייבים לחסום או אף לשנות בפתאומיות, תפקוד גופני כלשהו. במקרים אחרים, עלינו להשיג תגובה שאף תוסף תזונה איננו יכול להשיג. רבים מהמטופלים שלי חייבים להמשיך וליטול תרופות מרשם. עם זאת, מאחר שאני מייחס חשיבות לטיפול התזונתי, חלקם זקוקים למספר מצומצם יותר של תרופות ובכמויות קטנות ובטוחות יותר. בטיפול רפואי מיטבי, תמיד יודגש הצורך לאפשר לגוף שלנו לרפא את עצמו. לפיכך, איך ייתכן שהטיפול הנבחר יהיה משהו שיש בכוחו להזיק, כאשר קיימות חלופות בטוחות יותר ויעילות במידה שווה?

מדוע, אם כן, כה רבים מרופאינו רושמים תרופות באופן בלעדי, כך שמתקבל הרושם שהחומרים המקדמים את הגוף כלל אינם קיימים? אפשרות אחת היא, שהגישה הדוגלת בתרופות היא הגישה היחידה שמלמדים את הרופאים לעתיד. כדי להבין יותר למה זה קורה, תוכלו להסתייע בסקירה הבאה על תולדות התזונה.

סקירה קצרה על תולדות התזונה

החינוך הרפואי בן זמננו מעולם לא העריך באמת את תחום התזונה, למרות שלצורך הבנת בריאות האדם, חשיבותו של תחום זה אינה נופלת מזו של האנטומיה, הפיזיולוגיה, הביוכימיה והפרמקולוגיה (תורת התרופות). נושא התזונה הוא היחיד מבין המקצועות הבסיסיים הללו, שאינו מהווה חלק ממערכת הלימודים בבית הספר לרפואה. כתוצאה מכך, קטנה מלכתחילה חשיבותו של הנושא בין מכלול מקצועות הרפואה. בספרי הרפואה המשמשים את הסטודנטים, מוזכר רק חלק מזערי של המחקרים המפורטים בספר זה.

איך קרה כדבר הזה? לפני כ-100 שנים, עולם המדע האמין שכל החוליים והבעיות שלנו נגרמים על ידי מחוללי מחלה מיקרוסקופיים (חיידקים, נגיפים ופטריות). באותם ימים, התפתחה תיאוריה חדשה ואף מהפכנית, שטענה כי ישנן מולקולות קטנות מאוד, שתפקידן החיוני הוא לקדם את בריאותנו (בשלב מאוחר יותר הן כונו בשם ויטמינים). בעשורים הראשונים של המאה העשרים, המדענים חזרו והוכיחו, כי בני אדם עלולים לחלות בשל חסר של החומרים הללו בגופם. בתוך תקופה קצרה, למדנו שוויטמין Aמרפא עיוורון לילה, שוויטמין Dמונע רככת* ושמחלת הצפדינה* נעלמת בעזרת כמות קטנה של ויטמין Cועוד כהנה וכהנה. ההכרה במחלות החסר הייתה פריצת דרך עיקרית, שעיצבה את מעמדה של התזונה כמדע השייך לתחום הרפואה. למרבה האירוניה, התגליות המרשימות הללו, הן אלה שעתידות להציב קשיים בפני הגישה התזונתית, הפועלת כיום ביעילות רבה כל כך.

מאז ראשית דרכו, התמקד מחקר התזונה במושג "חסר". כלומר, ערכו של מרכיב תזונתי נמדד רק על פי תוצאות היעדרו. אם עקב היעדרו של המרכיב המסוים לא נגרמה מחלה המכונה "מחלת חסר", הוא נחשב לחסר ערך וחשיבות. הוא בוודאי לא תויג כ"חיוני" – תואר שהוענק לוויטמינים ולמינרלים שהגוף לא יכול לייצר בעצמו ואינו יכול להתקיים בלעדיהם. יש חומרים המועילים רק בנסיבות מסוימות, וכך הומצאה הקטגוריה של "חיוני על תנאי". התנאים שהפכו את תוספי התזונה ל"חיוניים", מזוהים בדרך כלל עם מחלות, ומכאן נובעים יוקרתו של הטיפול התזונתי ושיוכו למקצוע הרפואה.

לרוע המזל, לא הגיעה כל הכרה בנושא מצד מדע הרפואה וחלפו עשרות שנים עד שנשאלו השאלות הנוקבות: מהם תפקידיו של מרכיב תזונה כלשהו בגופנו? איזו כמות ממנו נחוצה לנו? מהי הכמות המיטבית של מרכיב תזונה זה? שהרי, לכל מרכיב חיוני בגופנו – נתרן, ברזל וגלוקוז (סוכר) – ניתן לקבוע רמה מיטבית. התשובות לכל השאלות הללו יגלו בוודאי, שרובנו נמצאים בתחתית הטבלה של הכמות הדרושה, ושאנו צורכים כמויות שוליות בלבד, בשיעור שהוא בקושי מעל הרמה הנחשבת לחסר במונחים רפואיים. כלומר, הצריכה הרגילה של ויטמין 1Bעשויה להספיק כדי למנוע את מחלת הברי-ברי (מחלת חסר של ויטמין B1, הפוגעת בעצבים, במוח ובלב), אך האם יש בה כדי למנוע ליקויי למידה או פגיעה בשריר הלב? כפי שתקראו בהמשך, מתן תוסף של ויטמין 1Bלילדים שכמות הוויטמין בגופם נמוכה, עשויה לשפר את יכולת הלמידה שלהם ב-25%. עם זאת, ברפואה הקונבנציונאלית עדיין אין התייחסות לאפשרות, שהפרעות קשב והריכוז עלולות לנבוע מחסר בוויטמין 1B.

מעבר לחסר

לאחר שהחוקרים זיהו את כל מחלות החסר שהיו מוכנים להתייחס אליהן, פגה התעניינותם של אנשי הרפואה בתחום של תוספי התזונה. בשנות ה-40 של המאה ה-20, הנושא כבר היה סגור וחתום ואוניברסיטת אוקספורד דחתה הצעה לקבל מענק גדול לצורך עריכת מחקר העוסק בתזונה. מה הייתה תמצית נימוקיה של האוניברסיטה? "כבר זיהינו את כל מרכיבי המזון החיוניים. מה עוד ניתן לעשות?"

את התפקיד של חינוך הציבור נטלו על עצמם תזונאים לא מקצועיים. הם הפיצו את הבשורה, שתוספי התזונה בטוחים לשימוש, ושצריכה של כמויות גדולות מהם מביאה לשיפור הבריאות באופן משמעותי. בניסויים קליניים שערך רופא בשם פרדריק קלנר, הוא הוכיח כי באמצעות כמויות גבוהות במיוחד של ויטמין C, ניתן לטפל במגוון נרחב ביותר של מחלות. כתוצאה מכך, ד"ר לינוס פאולינג, זוכה פרס נובל, השפיע על מיליוני בני אדם לצרוך כמויות גדולות של ויטמין Cכאמצעי למניעת מחלות.

לידתה של תורת התזונה כאמצעי טיפולי ומניעתי, כפי שהיא כיום, נסתמנה בשנת 1956, עם פרסום עבודתו של ד"ר רוג'ר ויליאמס, שהיוותה ציון דרך. ד"ר ויליאמס הסביר, שהצרכים התזונתיים שלנו הם אישיים באותה מידה כמו טביעות האצבעות שלנו, ושקביעה של אמות מידה תזונתיות אחידות לכל האוכלוסייה – מחטיאה את המטרה. לדבריו, כאשר איננו צורכים את הכמויות המיטביות של מרכיבי התזונה, עלולים להיגרם נזקים לבריאותנו, כגון: אלכוהוליזם, סוכרת, מחלת נפש, דלקת מפרקים ועוד. הוא אף הרחיק לכת ורמז, שכמויות הוויטמינים והמינרלים שאנשים נוטלים עולות בהרבה על "הקצובה היומית המומלצת" (RDA, Recommended Daily Allowance), שבאותה תקופה כבר הפכה לאמת המידה המוחלטת לצרכים התזונתיים של בני האדם, הן בארה"ב והן ברחבי העולם.

ייתכן, שתנועת התזונאים הלא מקצועית הזאת עוררה את זעמם של מובילי המדיניות הרפואית הרשמית. הללו התחפרו בעמדותיהם וטענו, כי אנו מקבלים באמצעות המזון את כל המרכיבים הדרושים לנו. אין כל צורך בתוספי תזונה, אלא אם כן אדם נמצא במתח בלתי רגיל, או שתזונתו מוגבלת מסיבות שונות. כך קרה, שאנשי התזונה והרפואה הוותיקים ממשיכים לדבוק באמונותיהם המקוריות הממוקדות רק במצבי חסר, חרף העובדה שבמחקר הקליני הבינלאומי, הצלחה רודפת הצלחה. הוויכוח איננו אקדמי בלבד ולהתנגדויות האלה היו השלכות. לדוגמה, נשים הרות נמנעו מצריכת תוסף של חומצה פולית השייכת לוויטמינים מקבוצה B. עם זאת, נטילת תוסף זה בזמן ההיריון מונעת פגמים מולדים בעמוד השדרה של העובר, העלולים לגרום למוות או לנכות. כיום, ההמלצה לנשים בגיל הפוריות ולנשים הרות, היא ליטול תוסף של חומצה פולית באופן סדיר.

אם בכוונתנו להיווכח בכוחה של הרפואה המושתתת על תזונה, עלינו להביט מעבר למצבי החסר. רק כך נוכל לפתור את חידות הסרטן, מחלות הלב ושאר המחלות הניווניות*. זוהי מטרה הניתנת להשגה, אך ורק בתנאי שנבין, כי כוחם של תוספי התזונה טמון בכמויות שאין להן ולא כלום עם השלמת החסר בלבד. כשהמחסור משמש כקנה מידה, אנו מוגבלים למספר מצומצם של ויטמינים ומינרלים, פחות ממחצית מהחומצות האמיניות ושתי חומצות שומן חיוניות. למרות זאת, בשני העשורים האחרונים גילינו מספר רב של חומרים מזינים "לא חיוניים" (על פי ההגדרה הרשמית), הממלאים תפקידי מפתח בגופנו ושהיעדרם יגרום לנו סבל. לא נגיע למצב של מוות בלעדיהם, אך לאחר שבריאותנו הטובה נהרסה, כמעט בלתי אפשרי לשקם אותה. תוספי התזונה האלה, הם אכן כלים לריפוי עבור המשתמש המיומן.

הוצאת "פוקוס" http://www.2b-bari.co.il/www.focus.co.il

עוצמת הריפוי של תוספי התזונה

בהוצאת "פוקוס" - http://www.2b-bari.co.il/www.focus.co.il

ד"ר אטקינס, אחד מגדולי המומחים בעולם לתוספי תזונה, מציג בספר זה את הבסיס המדעי לכוחם המרפא של תוספי התזונה ומוכיח כיצד הם יכולים לטפל במגוון רחב של מחלות.

יותר ויותר רופאים מסכימים היום שוויטמינים, מינרלים, חומצות אמיניות, צמחי מרפא והורמונים מחזקים את יכולתו של הגוף לשקם את עצמו, וכך מונעים את הצורך להזדקק לדרך המקובלת של נטילת תרופות או ניתוחים. הטיפול באמצעות תוספי תזונה תופס כיום תאוצה ברוב המקרים של המחלות הכרוניות הנפוצות. טיפול זה תוקף את הסיבות האמיתיות למחלה ואינו מסתפק רק בהקלה זמנית של התסמינים. בתור שכזה הוא מאפשר ריפוי יעיל וארוך טווח.

בספר זה, חולק ד"ר אטקינס עם קוראיו את כל הידע העצום שהצטבר במרפאתו על למעלה מ-120 תוספי תזונה. הפירוט על כל תוסף תזונה כולל את יכולות הריפוי שלו לצד המינון המומלץ והוא מלווה בעדויות ובאסמכתאות רפואיות.

ד"ר אטקינס מציג לקוראיו תוכנית שמבוססת על מינון בסיסי של תוספי תזונה הנדרש לכל אחד מאיתנו. בנוסף, הוא מפרט את כל תוספי התזונה הספציפיים החיוניים למי שכבר חולה במחלה מסוימת, או למי שקיימת אצלו נטייה גנטית ללקות במחלה.

התוכנית של ד"ר אטקינס יכולה להתאים לטיפול במגוון רחב מאוד של מחלות נפוצות, כמו סרטן, מחלות לב, דלקת מפרקים, סוכרת, דלדול העצם, אלצהיימר, פרקינסון, אסתמה, טרשת נפוצה, תסמונת התשישות הכרונית, פיברומיאלגיה ועוד. כל התוכניות מגובות בממצאים מדעיים רפואיים עדכניים.

ספר זה יגלה לכם עובדות חדשות שטרם ידעתם

בחלק הראשוןשל הספר תגלו מדוע תוספי התזונה חייבים להיות זמינים לגופנו בכמות ניכרת, שעולה פי כמה על הקצובה היומית המומלצת (RDA). תיווכחו לדעת שהמינון הרצוי של תוספי התזונה אינו נמדד רק על פי זה הדרוש כדי למנוע מחסור בגופנו.

בחלק השני, שהוא לב לבו של הספר, יפורטו כל תוספי התזונה הזמינים כיום, כולל מידע רב-ערך, עדויות מדעיות ונתונים שנאספו במרכז אטקינס במהלך הטיפול ברבבות החולים. עוצמת הריפוי של תוספי תזונה אלה כה גבוהה, עד כי יש להתייחס אליהם כאל כלים לריפוי.

בחלק השלישי של הספר תוכלו ליצור לעצמכם תוכנית אישית שתשיב לכם את בריאותכם, כפי שנוהגים לעשות זאת במרכז אטקינס לרפואה משלימה. תוכנית זו תאפשר לכם להשלים את אותם מחסורים שגרמו לכם לבעיות בריאות וכתוצאה מכך תוכלו לשקם את ב

על מחבר הספר: ד"ר רוברט אטקינס (2003-1930) הוא המייסד והמנהל הרפואי של מרכז אטקינס לרפואה משלימה בניו-יורק. ד"ר אטקינס הוא בוגר אוניברסיטת מישיגן ובית הספר לרפואה של אוניברסיטת קורנל (1955). ד"ר אטקינס התמחה בקרדיולוגיה וברפואה פנימית. במהלך קריירה ארוכת שנים הוכר כמוביל וכמחדש בתחום הרפואה התזונתית, במיוחד בקרב חולים במחלות כרוניות. הוא זכה לתואר "איש השנה" מטעם אגודת הבריאות בארה"ב וזכה בפרס הוקרה על פועלו מטעם הארגון העולמי לרפואה אלטרנטיבית. הוא אחד המייסדים והנשיא לשעבר של הקרן לפיתוח הרפואה המתקדמת. ד"ר אטקינס כיהן כפרופסור לרפואה באוניברסיטת קפיטל לרפואה אינטגרטיבית ועבד כיועץ במרכז לרפואה אלטרנטיבית ולאריכות ימים של מכון הלב קולומביה שבמיאמי.

ד"ר אטקינס זכה לראשונה להכרה נרחבת בשנת 1972, עם צאת ספרו הראשון הדיאטה המהפכנית של ד"ר אטקינס. בספר זה הוסבר לראשונה כיצד ניתן בעזרת דיאטה דלת-פחמימות, המשולבת בתוספי תזונה, להתגבר על בעיות בריאותיות נפוצות. הספר הפך לאחד מ-50 רבי-המכר של כל הזמנים ולמעלה מעשרה מיליון עותקים נמכרו בעולם כולו. בשנת 2000 יצאה מהדורה מתוקנת של הספר, תחת השם הדיאטה המהפכנית החדשה של ד"ר אטקינס וגם היא נמכרת כיום במיליוני עותקים בכל רחבי העולם.

ד"ר אטקינס הגיע ליותר ממיליון איש דרך תוכנית הרדיו החודשית שלו ודרך העלון תגליות הבריאות שהיה מפרסם לקוראיו. ד"ר אטקינס, יחד עם מומחים נוספים ממרכז אטקינס, הרצו ברחבי העולם במאות כנסים, ועידות וסימפוזיונים בנושאי בריאות.

ד"ר אטקינס נפטר באפריל 2003 בהיותו בגיל 72 ובשיא הפופולאריות שלו, כאשר מעד באופן בלתי צפוי על מדרכה מכוסה בקרח בחזית המרפאה שלו בניו-יורק.

מפעל חייו של ד"ר אטקינס לא נגדע במותו וניתן להתעדכן כל העת במידע נוסף ובעדויות מדעיות חדשות באמצעות אתר האינטרנט: atkins

באדיבות: האתר להיות בריא
 
 
 
 
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות