בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
אקטואליה

לא הוגן לדרוש פיטורים מיידיים
30.08.06
האם הדרישה להתפטרות מיידית של אולמרט, פרץ וחלוץ היא סבירה? לכשלים של המלחמה יש אבות רבים ורק ועדה המורכבת מאישים שאין להם חלק בכשלים, מסוגלת לקבוע מהי אחריותה של כל אחת מהנפשות הפועלות.ד''ר רבקה שפק ליסק, באדיבות: אומדיה

המחאה הציבורית של חיילי מילואים, הורים שכולים ואחרים על מחדלי קברניטי מלחמת לבנון השנייה היא תגובה לגיטימית לתסכולים בעקבות הכשלים שהתגלו. המפגינים חלוקים בדעותיהם לגבי התגובה הנאותה לכשלים, אבל שתי האלטרנטיבות העיקריות הן:

כתבות נוספות

א'. התפטרותם לאלתר של ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ; הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאחר מכן, כדי לחקור את הכשלים שנתגלו במלחמה ולהצביע על האחראים להם.

ב'. הקמת ועדת חקירה ממלכתית בלבד.

יש לברר תחילה מהן ההשלכות של דרישת ההתפטרות?

הדרישה הראשונה תובעת התפטרות ללא דיון וחקירה, מתוך הנחה שאחריותם של השלושה אינה טעונה בדיקה, ותוך התעלמות מהאפשרות שוועדת החקירה לא תחליט שהשלושה חייבים להתפטר.

למען ההגינות יש להדגיש שהכשלים הללו אינם יתומים ויש להם הרבה אבות:

אהוד ברק פינה את לבנון והודיע שכל הפרה של הריבונות הישראלית תיתקל בתגובה חריפה. למרות זאת, לא נעשה דבר לאחר חטיפת שלושת החיילים ב-2000. גם אריאל שרון נכנע לתביעות החיזבאללה וביצע עסקאות לפדיון המוני שבויים. בין השנים 2000-2006 היתה המדיניות של כל ראשי ממשלות ישראל להעדיף את הצימרים והתיירות על פני תגובות קשות להתגרויות של חיזבאללה.

הסיסמא: "תנו לטילים של נסראללה להחליד" שטבע רא"ל משה (בוגי) יעלון שיקפה את המדיניות הרשמית ואת מדיניות צה"ל, והביטחון העצמי המופרז שנסראללה אינו מהווה איום רציני הביא גם לשינויים בתקציב הביטחון, בעיקר כאשר בנימין נתניהו היה שר האוצר.

שרי הביטחון בנימין בן אליעזר ושאול מופז, קבעו, יחד עם הרמטכ"ל יעלון וקודמו שאול מופז, את סדר העדיפויות בחלוקת התקציב. על פי סדר זה הוזנחו האימונים של חיילי המילואים, מחסני החירום לא מולאו כנדרש, ולמרות שהיו בנמצא אמצעים טכנולוגיים- אלקטרוניים לטיפול בקטיושות ובקסאמים, האמצעים הללו לא הוכנסו לפעולה משיקולים תקציביים. גם מיגון הטנקים באמצעים אלקטרוניים, שהיה אמצעי ידוע, לא הוכנס לשימוש בצה"ל, מסיבות תקציביות.

עיקר המאמצים של הצבא הופנו לצרכי המאבק בטרור הפלסטיני, וכתוצאה ממדיניות זו לא היה צה"ל מוכן למלחמה מהסוג שהתנהלה בלבנון.

בעיה נוספת שאין להתעלם ממנה: מינוי של דן חלוץ, איש חיל האוויר כרמטכ"ל והכנסת אנשי החיל לעמדות מפתח בצבא. מינויו של חלוץ על ידי שרון היה כנראה מבוסס על הקונספציה שחיל האוויר הוא המכשיר היעיל ביותר להכרעה במלחמה מול לבנון, קרי, החיזבאללה – אם וכאשר זה יקרה. אין ספק שחלוץ הוא אדם מוכשר שתרם רבות לביטחון מדינת ישראל בתפקידיו השונים בחיל האוויר וכמפקד החיל. השאלה היא רק האם ועד כמה איש חיל אוויר, שאין לו את הידע הדרוש בכל הנוגע לחילות היבשה, מתאים להיות רמטכ"ל. אומנם סגנו, האלוף משה קפלינסקי הוא איש חילות היבשה, אבל השאלה היא מה הוא חשב על הקונספציה ומה הייתה מידת מעורבותו והשפעתו. גם מפקד פיקוד צפון, האלוף אודי אדם, כשל בתפקידו בהורידו את רמת הכוננות למרות ההתראות, מצב שאיפשר את החטיפה. יתכן שגם יש לו אחריות מסוימת לאופן ניהול המלחמה.

ראש הממשלה אהוד אולמרט הוא חסר ידע וניסיון צבאי. לאור עובדה זו, סביר היה מצידו למנות שר ביטחון בעל ידע וניסיון בתחום. אבל, משיקולים קואליציוניים, הוא העדיף לתת את התפקיד לעמיר פרץ. לו פרץ היה שוקל בכובד ראש את ההצעה, הוא היה פוסל עצמו לתפקיד, בשל העדר ידע וניסיון בענייני ביטחון ובניהול מערכת ממלכתית כה מורכבת. אבל, הביטחון העצמי המופרז שלו, שהביאו להאמין שהוא מתאים להיות ראש ממשלה, ללא כל ניסיון מדיני, צבאי או ממלכתי, הכשיל אותו, והוא קיבל את ההצעה.

אין ספק שהמצאותם של שני אנשים חסרי ניסיון בעמדות מפתח היא סיכון ביטחוני-מדיני במדינה מודרנית במצבה של ישראל. איש אינו חף מטעויות וגם בעלי ידע וניסיון בביטחון ובכל תחום, מסוגלים לטעות. אבל, הסיכויים לטעויות עולים בהרבה כשמדובר בחוסר ידע וניסיון.

הטעויות שנעשו על ידי השניים לא הסתיימו בכך. החלטתם שלא לשתוק להתגרות האחרונה של נסראללה הייתה מוצדקת באופן עקרוני. אבל, איש מהם לא בדק את מוכנות הצבא ולא עלה בדעתם שמוטב לתת לצבא להתכונן יותר ממספר ימים לפני שתוקפים. ניתן היה להציב אולטימטום לחיזבאללה וללבנון שיחזירו את החטופים. מועד תום האולטימטום היה נתון להחלטת ישראל, שיכולה היתה גם לפנות, תחילה, לאו"ם ולהתלונן על הפגיעה בריבונותה. לא היתה סיבה למהר.

במהלך המלחמה נעשו, כנראה, שיקולים מוטעים על ידי הצבא והממשלה, והדברים מחייבים בדיקה. גם אי-התניית הפסקת המלחמה בשחרור החטופים היא שאלה גדולה הדורשת בדיקה מקיפה ועניינית.

לכשלים של המלחמה יש אבות רבים ורק ועדה המורכבת מאישים שאין להם חלק בכשלים הללו תהיה מסוגלת לקבוע מהי אחריותו של כל אחד מהנזכרים למעלה. מסיבה זו, אין זה הוגן לדרוש את פיטוריהם של השלושה לפני שוועדת חקירה תבדוק את הנושא לעומק.

בחירות עכשיו?

ישנן סיבות נוספות לדחות את הדרישה לפיטורים מיידיים. סיבה שנייה לדחיית עשיית הדין עם האחראים היא, שהתפטרותם המיידית פירושה בחירות חדשות לכנסת ישראל. האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה בחירות עכשיו? חוששני שלא.

יש גם סיבה שלישית, והיא, שפיטוריהם המיידים ידחו את מועד הבדיקות שיש לערוך במערכות השלטון והצבא, ובתיאום ביניהם, וכל דחייה כזאת מסכנת את ישראל. איננו יודעים כמה זמן עומד לרשותנו להתכונן למלחמה הבאה עם החיזבאללה, או סוריה או איראן או כולם יחד. אנו חייבים להפיק לקחים במהירות האפשרית במסגרת הצבאית והממשלתית כדי שניתן יהיה לתקן את הטעון תיקון ולהתכונן למלחמה הבאה.

לסיכום, מתוך הסיבות שציינתי, אין זה סביר או הוגן לדרוש פיטורים מיידיים. זה נוגד, כרגע, את האינטרס הלאומי. יש לתת לממשלה ולצבא לבדוק עצמם ולתקן את הטעון תיקון, ובינתיים, תעשה הוועדה את עבודתה.
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2020, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות