בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
הריון ולידה

דיכאון שלאחר הלידה
----------------------
חלק א'בתורה מסופר שכשאלוהים גרש את חווה מגן העדן האלוהי אמר לה: "הרבה ארבה עצבונך והרונך, בעצב תלדי בנים". יש נשים שצערן בקושי להרות.
יש שמתקשות להחזיק בהריונן. יש שצערן רב בלידה הקשה, הגורמת להן ייסורים. ויש שהצער בא אחרי הלידה, והוא לא בגוף כי אם בנפש. טיבה של האמהות לזרום קדימה, לצמוח עם החיים החדשים, להתרחב, לפתוח את המעגל של ה"אני" המצומצם למעגל המקיף את ה"אני והתינוק שלי". כמו צמח חי וגדל מטמיעה האישה בתוכה את האמהות ומפנה לה מקום. אבל, יש שהאמהות כמוה כגל המאיים להציף את האישה ומתיש את כוחותיה. היא נתקפת חרדה גדולה כאילו קרקע נשמטת תחת רגליה. אין בה כוח לשוב לעלות אל החוף. באותה שעה התנועה נעצרת, נחסמת, ונוצר משבר. לעיתים הוא גלוי וברור מראשיתו, אך, לעיתים קרובות יותר, הוא מחלחל במסתרים, סמוי לאם עצמה, לסובבים אותה ולמטפלים בה. הבעיה הנפשית לובשת דמות אחרת, מקבלת שם אחר.
האישה סובלת בשקט, מחכה עד יעבור זעם. הנפילה באה פתאום, כביכול.
( תמר קרון, מתוך: נשים ורודות)

ההתייחסות ל"מצב הרוח העגום" שלאחר הלידה הופיעה לראשונה בספרות הרפואית בשנות המאה ה-19 המאוחרות. Savage ב 1875 השתמש במושג "קדחת החלב" (milk fever), שכן מצב הרוח העגום הופיע יחד עם הופעת החלב. נשים רבות לאחר לידה דיווחו על קשיי הרדמות, חוסר מנוחה, בלבול, התקפי בכי ללא כל סיבה ברורה, עייפות ונטייה לרגזנות (Yalom et al., 1968).

אמנם דיכאון שלאחר הלידה היה קיים כבר בימי קדם, אך החיים המודרניים והשינויים החברתיים והמשפחתיים קשורים לשיעור הגבוה של דיכאונות לאחר הלידה בחברה המערבית, שכן רבות מבעיות ההסתגלות שחוות הנשים בימינו מושפעות מלחצי התקופה המודרנית. גם מבחינת השפה, עצם השימוש במונח המודרני "חופשת לידה" מעביר מסר אחר מהמונח העתיק "משכב לידה" והם הרי מתארים בדיוק את אותו מצב. ה"מהומה" שמחוללת האימהות החדשה נחשבת עדיין לטאבו. אנחנו משוחחים בפתיחות היום על הריון ועל העובדה שהלידה כואבת אבל כמעט לא מזכירים את ספיחיה, גם לא בשיעורי ההכנה ללידה.

לידה היא אירוע בעל פוטנציאל למשבר. זהו מצב חדש הדורש מהמערכת לגלות גמישות, להסתגל, להשתנות. לא מעט נשים חשות תחושות סותרות. רגע אחד הן מסוגלות ליהנות מהשהייה בבית וברגע הבא להרגיש לכודות, הן עשויות להתעטף באושר על סף האופוריה, כמי שהגשימו את עצמן ואת הנשיות שלהן, ובמקביל לחוש דכדוך וחוסר תקווה, כאילו הן כלואות בתוך גורל נשי ובגוף העושה כרצונו. הן מרגישות שיש להן זהות חדשה, הן חוות התכנסות חושנית אל גופן ואל התינוק ותחושה של פריצה אל החיים האמיתיים, אבל יש להן גם תחושה שאבדו להן החיים הקודמים.
חופשת הלידה יכולה להיות מנוחה משנות עבודה ארוכות ובאותה העת החופשה עלולה להפוך לכלא, לתחושה שהן נפלטו ממעגל החיים. גם היחס לתינוק אינו חד ממדי. לצד בקיעה של מעיינות אהבה, עולה חרדה שאין האישה אוהבת את תינוקה באופן מספיק, או שאין היא מסוגלת להיות אם טובה מספיק. בתקופה זו ניכרים סימנים לבלבול בזהות העצמית, לחרדה כלכלית ולחרדה מפני האחריות לתינוק. ומעל הכל מרחפת, לעיתים, חרדה עמומה מפני איבוד השליטה על החרדה עצמה.

השינויים שעוברים על האישה במהלך ההריון והלידה אינם חולפים עם יציאתו של העובר מן הרחם. מחקרים מראים שבתקופה הראשונה לאחר הלידה קיימת אצל היולדת רגישות יתר אשר יכולה להתבטא בהפרעות נפשיות שונות. ההפרעה השכיחה ביותר היא הדיכאון. המונח "דיכאון שלאחר הלידה" אינו מתאר מצב אחד אלא קשת שלמה של הפרעות נפשיות בדרגות חומרה שונות ובזמני הופעה שונים לאחר הלידה.

הספרות מתארת שלוש קטגוריות של דיכאון אחרי לידה:
המצב המתון ביותר מכונה 'תוגת האמהות'. שמות נוספים לאותו מצב: baby blues , maternity blues , עצבות לאחר הלידה, דכדוך לאחר הלידה. התופעה מופיעה בשכיחות של 50-70 אחוזים מכלל הנשים היולדות, אינה פתולוגית ואינה מצריכה טיפול.
היא מתבטאת ברגישות יתר, בשינויים קיצוניים במצב הרוח, בפרצי בכי ובהרגשה כללית של דכדוך, ייאוש, לחץ. לרגע האישה מאד מאושרת ואחרי דקה בא הבכי. הסימפטומים האלה מגיעים לשיא עוצמתם בין היום השלישי והחמישי לאחר הלידה וברוב המקרים חולפים בעצמם תוך מספר ימים. ברוב המקרים תמיכה נפשית, הרגעה והבנת התופעה, תוך הדגשת האופי החולף שלה, הם הטיפול הנכון במצב זה. חשיבות רבה יש למעקב אחר היולדת העצובה, כיוון שלעיתים רחוקות התסמינים מתחזקים והעצבות הופכת לדיכאון ממשי.

בקצה השני של סולם העוצמות נמצאת התופעה המכונה 'פסיכוזה אחרי לידה'. הפרעה זו נדירה ומופיעה בשכיחות של 2-1 נשים לכל 1000 יולדות. הסימנים מופיעים לרוב במהלך ארבעת השבועות הראשונים לאחר הלידה אך יכולים להמשך עד תשעים יום מהלידה. הפסיכוזה אחרי לידה משבשת באופן חמור את התפקוד של הנשים הלוקות בה.
הן סובלות מדיכאון, בלבול, ערפול ההכרה, ניתוק קשר עם המציאות, מהזיות וממחשבות שווא, שלעיתים קרובות מתמקדות במוות של התינוק או בהיותו אלוהי או שטני. ההזיות האלה עלולות להורות לאישה לפגוע בעצמה או באחרים ולפיכך נשים שסובלות מההפרעה הזאת נמצאות בסיכון גבוה להתאבדות או להריגת התינוק.

בין שתי הקטגוריות הקיצוניות הללו נמצא המצב המכונה 'דיכאון שלאחר הלידה'. (שם נוסף: "תסמונת הדיכאון הכרוני לאחר הלידה") תופעה זו מוכרת כיום כסיבוך ייחודי של הלידה. מידת החומרה ומשך הדיכאון הזה משתנה מאישה לאישה. מחקרים מראים ששכיחותו של דיכאון שלאחר לידה היא בין 10 ל 15 אחוזים מכלל הנשים היולדות, והרבה יותר גבוהה (כמעט 30 אחוזים) מכלל המתבגרות היולדות. בד"כ הדיכאון מתפרץ בתקופה של עד שלושה חודשים לאחר הלידה ונמשך חצי שנה עד שנה.
זה דיכאון לכל דבר, שיש לו הגדרות פסיכיאטריות והוא מגיב יפה מאד לטיפול תרופתי ושיחתי. הואיל וחלק גדול מן הנשים שמתמודדות עם דיכאון שלאחר לידה לא סבלו קודם לכן מהפרעות נפשיות ולא טופלו ע"י איש מקצוע, לגינקולוג או לרופא המשפחה יש תפקיד חשוב באבחון ההפרעה ובהפניה לטיפול של אנשי מקצוע בבריאות הנפש.

"בתחילה פשוט הרגשתי במצב רוח ירוד. תחושות השמחה שחוויתי עם הלידה דעכו והותירו אותי איכשהו תלויה באוויר. לאחר מכן התחלתי לאבד את העניין וההתלהבות בעיסוקים הרגילים שלי ומצאתי את עצמי משוטטת בבית בתחושה שאין לי מה לעשות. השבועות חלפו והמצב התדרדר. תחושותיי התעצמו והפכו לתחושה עמוקה ומטילת אימה שאין לי מה לעשות בזמן שחולף ואין לי מה לעשות בחיי.
נראה היה שערפל כבד של חוסר משמעות עולה ממעמקי האדמה ואופף את כל גופי. הרגשתי כאילו חור שחור נפער בגרוני - חור שהלך וגדל עד שהגיע לבטני, סבלתי מבחילה גופנית ממש. בבוקר החור השחור שכרסם בתוכי איים לבלוע אותי לחלוטין. לא הייתי מסוגלת לבצע את המטלות הקטנות ביותר. עדיין לא הבנתי מה קורה לי. ידעתי רק שהדבר הגרוע ביותר בעולם הוא להיות בהכרה". (ד.ב.)

ביטויים רגשיים של 'דיכאון לאחר הלידה':
תחושת בדידות, מצב רוח ירוד, עצבנות בולטת והתפרצויות כעס בלתי מוסברות, עצבות, ייאוש, קהות רגשית, פחד מאי יכולת להתמודד עם האמהות, חוסר תקווה, בכי, תחושת אדישות או דחייה כלפי התינוק, תחושת אשמה, תחושת בושה (בעיקר באותם מקרים שקיימת בהם תחושת ניכור או דחייה של התינוק. תחושה זו עלולה למנוע מהאם לשתף את הקרובים לה במצבה או לפנות לעזרה.
היא מנסה להתגבר בכוחות עצמה וחשה עוד יותר מותשת ומתוסכלת ובטחונה העצמי כאם וכאישה מתערער), תחושת כישלון, תחושה של חוסר ערך, דימוי עצמי נמוך, ביקורת ושנאה עצמית, דאגה מוגזמת לבריאות התינוק, חרדות ודאגנות יתר, בלבול בזהות העצמית, תחושת מתח, אי שקט קשה, תחושת חוסר אונים וחוסר מוצא, פסימיות, איבוד עניין בפעילויות שקודם לכן היו מקור הנאה, הסתגרות והימנעות ממפגש עם חברים ומשיחות טלפון.

ביטויים פיזיולוגיים של 'דיכאון לאחר הלידה':
עייפות מתמשכת, אי נוחות גופנית, קושי רב בתפקוד היומיומי ותחושה שאפילו מטלות פשוטות הן בבחינת מעמסה בלתי נסבלת, קשיים בשינה (נדודי שינה, קושי בהרדמות, יקיצה מוקדמת), קשיים באכילה (תאבון ירוד, ירידה בולטת במשקל), קושי לטפל בתינוק, כאבים בבטן, כאבים בחזה, דפיקות לב מואצות, כאבי ראש, חוסר מרץ, עור יבש, קצוות גפיים קרות.

ביטויים קוגניטיביים של 'דיכאון לאחר הלידה':
קושי בריכוז ובקבלת החלטות, מחשבות חוזרות על מוות או על התאבדות, מחשבות אובססיביות.

הערות:
*יש לציין כי לא כל הסימפטומים חייבים להופיע.
*יש שהפרעות נפשיות שמקורן בלידה ובחוויית האמהות מתפרצות לאחר זמן, בשלבים שונים בהתפתחות הקשר בין האם לתינוק. הפרעות אלה מכונות "תגובות מאוחרות למשבר לידה" (Delayed Postpartum Reactions).

מאת: יעל איתן-שילר ,M.A פסיכולוגיה חברתית, מנחת קבוצות מוסמכת, מתמחה בטיפול אישי, זוגי ומשפחתי ובסדנאות טיפוליות לנשים ולזוגות המתמודדים עם קשיי פריון.
בפרקים הבאים של המאמר:
חלק ב: הגורמים לדיכאון שלאחר הלידה
באדיבות: mamy
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות
 
  תגובות  
  עצוב שיש מקרים כאלה
רחל שלום- ישראל   - ‏15/‏09/‏2006 04:29 
1.
  דיכאון לאחר הלידה
מיכל שקד   - ‏13/‏01/‏2014 12:37 
2.
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות