בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
הריון ולידה

דיכאון שלאחר הלידה כשהאמהות אינה מובנת מאליה... ג'
---------------------------
"פתאום הרגשתי שלקחו ממני את החרות שלי...היום במבט לאחור אני מבין שהרגשתי שזהו, אני כבר לא יכול להחליט מה קורה עם החיים שלי, אני כאינדיבידואל גמרתי. אין יותר לצאת לבלות, אין ללכת לשתות משהו בפאב, אשתי גם אסרה עלי לעשן, כי זה עלול להזיק לילד, הרגשתי שהחיים שהיו לי נגמרו ומעכשיו אני חי בשביל הבית ובשביל הפרנסה...הרגשתי שה 'אני' שלי התפוגג. קיבלתי ילד אבל איבדתי את עצמי."
פסיכולוגיה חברתית, מנחת קבוצות מוסמכת, מתמחה בטיפול אישי, זוגי ומשפחתי ובסדנאות טיפוליות לנשים ולזוגות המתמודדים עם קשיי פריון.

חלק ג' (חלק א' וחלק ב' פורסמו בגליון הקודם)

הגורמים לדיכאון שלאחר הלידה:

נשים הנמצאות בקבוצת סיכון לסבול מרמה מסוימת של דיכאון שלאחר הלידה:
- אישה שסבלה מדיכאון או פסיכוזה לאחר לידה קודמת

- אישה שילדה לאחר הריון לא מתוכנן

- אישה שזו לידתה הראשונה

- דיכאון או הפרעות נפשיות אחרות בעבר הנפשי של היולדת או בני משפחה אחרים

- אישה בעלת מערכת נוקשה של הגנות (מנגנוני הגנה), כמו הכחשה, למשל, עלולה להתכחש לשינויים ולהתנגד להם, עד שעוצמתה של החוויה האימהית גוברת על התנגדות האם. אצל אישה כזו במהלך ההריון העובר נחווה כאובייקט פנימי אידיאלי ועכשיו צריכה להתמודד עם התינוק המציאותי ועם דרישותיו (Lomas, 1998).

- אישה בעלת זהות נשית לא מגובשת (Lomas, 1998)

- אישה שאמה התקשתה לתפקד כאם - במחקרים נמצא קשר בין מערכת היחסים של האישה בינקותה עם אמה לבין הקשר שלה עם ילדיה. כאשר אישה יולדת חוזרים ועולים בה זיכרונות מילדותה, הכוללים תחושות ורגשות, עוד לפני השלב המילולי. חוויות וזיכרונות לא טובים עלולים לגרום ליולדת לסבול מדיכאון לאחר הלידה Robson & Kumar 1984; Gotlib et al., 1991 ))

- אישה הסובלת מתסמונת קדם ווסתית Nott et al., 1976) ; Gowers, 1981; Yalom et al., 1968)

- מצב בריאותי ירוד של האם או התינוק

- בעיות בחיי הזוג או המשפחה, היעדר בן זוג

- אישה שמתקשה להשיג תמיכה מכל סוג שהוא

- אישה שחוותה בסמיכות להריון וללידה מצבי לחץ קיצוניים כמו מוות של אדם קרוב

- אישה שחוותה הריון בעייתי

- אישה שחוותה לידה קשה וטראומטית

- אישה שעברה טיפול פריון (Llewellyn et al., 1997)

- אישה שילדה תאומים/שלישיה לאחר התערבות טיפולית (Klock, 2004)

- אישה שחוותה אירועי לחץ שונים במהלך החיים (Brown & Harris, 1978)

- אישה שבן זוגה מובטל

- עולה חדשה (קשור לתמיכה ולהיסטוריה של אירועי חיים לוחצים)

גברים ודיכאון שלאחר הלידה:
"כשהמטפל קבע שאני סובל מדיכאון שלאחר הלידה זה היה כל כך מפתיע שפשוט התחלתי לצחוק. חשבתי שזאת מתיחה ושהרופא מתבלבל ביני לבין אשתי. היה לי ברור שאם האבחון נכון, אני בוודאי הגבר היחיד בעולם שסובל מדיכאון כזה". (מתוך: גולדצוויג, 2004)

כבר בשנות ה 30 וה 40 נערכו מחקרים על גברים שאושפזו במחלקות פסיכיאטריות אחרי לידת ילדם הראשון בעקבות תופעות קשות של ניסיון לפגוע בילד. הגברים הללו אימצו התנהגות תינוקית: הרטיבו, ניסו לינוק ולמצוץ ומלמלו. אנשי המקצוע קישרו זאת לתחרות על תשומת הלב של האישה מול בן המשפחה החדש.

הפסיכיאטרית ד"ר הלן שיינפלד, המתמקדת בפסיכיאטרייה של נשים, מציינת כי גם גברים יכולים לסבול מהפרעות פסיכיאטריות בעקבות הריון ולידה של נשותיהם. הגברים יכולים להיות במצב קל יחסית ולסבול מהשמנה או בחילות ואף הקאות. במצבים מתקדמים יותר אפשר לראות תפיחה של הבטן או כאבי בטן, תחלואה פיסית רבה ומגוונת שמקורה במצב הנפשי, תחלואה נפשית במחלות כמו היפוכונדריה ואף הופעתם של שינויים בהתנהגות כגון אלימות, בגידות בבת הזוג, שלא כהרגלו של אותו אדם וכד'.

ד"ר גיל גולדצוויג, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, טוען, כי גברים מבטאים מצוקה בדרך שונה מנשים. יש להם קושי הרבה יותר גדול להתייחס לרגשות וגם העניין המאצ'ואיסטי לא מניח להם להודות שהם שרויים בקושי כזה או אחר.

במהלך השנים התבצעו מחקרים על קבוצות גדולות של גברים, אך לא נמצא כל קשר בין התואר 'אב טרי' לבין דיכאון שלאחר הלידה. גולדצוויג היה הראשון שמצא את הסיבה שבגינה לא נמצא קשר כזה במחקרים שצוינו. בכל המחקרים על 'דיכאון שלאחר הלידה בקרב גברים' נעשה שימוש בשאלונים שבדקו 'דיכאון אצל נשים'. כדי להתגבר על השונות הזו שבין גברים ונשים בנה גולדצוויג שאלון שונה: שאלון מיוחד לאיתור דיכאון לאחר לידה אצל גברים. ממחקר שביצע גולדצוויג (2004) עולה, כי כמעט חמישית מהגברים, שנשותיהם ילדו בפעם הראשונה, חוו דיכאון, שמתחיל כמה שבועות לאחר הלידה ויכול להימשך שנה וחצי עד שנתיים.

"פתאום הרגשתי שלקחו ממני את החרות שלי...היום במבט לאחור אני מבין שהרגשתי שזהו, אני כבר לא יכול להחליט מה קורה עם החיים שלי, אני כאינדיבידואל גמרתי. אין יותר לצאת לבלות, אין ללכת לשתות משהו בפאב, אשתי גם אסרה עלי לעשן, כי זה עלול להזיק לילד, הרגשתי שהחיים שהיו לי נגמרו ומעכשיו אני חי בשביל הבית ובשביל הפרנסה...הרגשתי שה 'אני' שלי התפוגג. קיבלתי ילד אבל איבדתי את עצמי." (מתוך: גולדצוויג, 2004).

הטיפול הקונבנציונאלי ב 'דיכאון שלאחר הלידה':
מלבד נקבת האדם, מנצלות כל בנות משפחת היונקים את השליה, כמאכל מחזק, לאחר הלידה. על השליה נאמר כי היא עשויה להקל על דיכאון שלאחר הלידה משום שהיא עשירה בויטמין B6 ויש תרבויות אשר נוהגות לאכול את השליה לאחר הלידה במסיבה שעורכים לכבוד הרך הנולד.

חלק ניכר מהנשים הנתקפות דכדוך ותחושת חוסר מוצא, שמקורם בקשיי הסתגלות למצב שלאחר הלידה, יכולות להתאושש בכוחות עצמן ובעזרת הקרובים להן. לפעמים יש צורך בשיחת הבהרה וייעוץ או בכמה שיחות, לאו דווקא עם פסיכולוג, אלא עם חברה, אחות או יועץ חינוכי. אם ההפרעה קשה יותר, יש צורך בטיפול פסיכולוגי ולעיתים בטיפול תרופתי מידי רופא-פסיכיאטר. במקרים קשים האישה נזקקת לאשפוז פסיכיאטרי.
חשיבות הטיפול בדיכאון שלאחר הלידה נובעת לא רק מהרצון להקל על סבלה של האם ומהסיכון של התאבדות, אלא גם מכך שאמהות במצב זה עלולות לפתח עמדה שלילית כלפי הילד, קשיים במערכת היחסים המשפחתית ושינוי בכוונות כלפי לידות בעתיד.

הטיפול התרופתי
בשנים האחרונות פותחו תרופות נוגדות דיכאון יעילות מאד ועם מינימום של תופעות לוואי. תרופות מקבוצת ה -SSRI (מעכבים סלקטיביים של סרוטונין) כ-Paroxetine , (סרוקסט) או פלואוקסטין (פרוזק, פריזמה או אפקטין) נמצאות בשימוש רב. לוקח בין שבועיים ולשלושה שבועות עד שהשפעתן מורגשת ולאחר מכן חל שינוי ברור וחד משמעי במצב הרוח של האישה, בתפקודה הכללי ואף בתאבון ובשינה. לאחר כמה חודשים ניתן לרדת במינון הטיפול התרופתי, אך יש לעשות זאת בהדרגה ותוך כדי מעקב רפואי ((Stowe & Nemeroff, 1995 .

הטיפול הנפשי
מטרותיו של הטיפול הנפשי מותאמות לכל אישה לפי אישיותה, בעיותיה ומבנה המערכת המשפחתית והחברתית שלה. המטרה העיקרית היא הרחבת העצמיות, כדי שתוכל הזהות העצמית להכיל בתוכה את האמהות. מטרות נוספות של הטיפול הנפשי הן להקנות או להחזיר לאם, מהר ככל האפשר, את הביטחון ביכולתה לטפל בתינוקה, לשוחח על החרדות שלה הקשורות לתינוק, ולחזק את הקשר אם-תינוק.
ככל שעובר הזמן והאם מנותקת מן התינוק ומהטיפול בו, כך יגברו בה חוסר הביטחון והפחד מפני האמהות. מטרה אחרת היא הפחתת רגשי האשמה של האם. כאן יש צורך בחדירה עמוקה יותר לתהליכים נפשיים שהיא נתונה בהם והבנת סבך הסיבות לרגשי האשם. המטפל יכול לעזור לאם להפיג את רגשי האשמה על ידי שיתיר לה להרגיש רגשות שליליים כלפי התינוק, כמובן מתוך הדגשה על ההפרדה שבין רגש שלילי או תוקפני, שהוא מובן ואפילו טבעי לפעמים, ובין מעשי אלימות או הזנחה.
כמו כן, העלאתן למודעות של כל אותן תפיסות ואמונות של האישה המתקשרות אצלה להריון, לידה, אימהות, הורות ואשר גורמות לה לתחושת האשם ולמצוקה בה היא שרויה, עשויה לאפשר לה להחליפן באמונות אחרות, שיקלו על התחושה הרעה.
מטרה נוספת היא הוצאת האם ממעגל בדידותה. כאן יש ערך רב לטיפול הקבוצתי, אבל זה לא מספיק. יש צורך בגיוס מערכות תמיכה טבעיות: בן הזוג, בני משפחה אחרים וחברים. ככל שהאישה מרגישה נתמכת וזוכה להבנה ולעידוד מן הקרובים לה רבים הסיכויים שתקטן מצוקתה. גם המטפל עצמו, הרגיש והמבין לליבה ושאינו נוקט עמדה שיפוטית כלפיה יכול לפרוץ את הבדידות הזו.

השתתפות בקבוצה טיפולית - מטרת הקבוצה לספק לנשים תחושה של יחד ונורמליות, תחושה שהן לא בודדות ברגשותיהן השליליים ולספק להן מערכת טיפולית תומכת. בקבוצה מתאפשר אוורור של רגשות בזכות הימצאות כל האמהות במצב דומה.
הקבוצה מאפשרת לנשים לדבר בפתיחות רבה על התנהגותן, רגשותיהן ומחשבותיהן, הנתפשים בסביבתן כחריגים. החוויה שנוצרת היא של לגיטימציה לבעיות ולקשיים המשותפים. חוויה זו מחזקת את הנשים ומעניקה להן כוחות להמשיך להתמודד למרות הקושי.

מחקרים מוכיחים כי אנשים מתמודדים ביתר הצלחה עם אירועים גורמי לחץ כאשר הם מקבלים מידע ותמיכה בהתאם. באופן ספציפי הוכח, כי תכנית מניעה, המיועדת לנשים בסיכון גבוהה לסבול מדיכאון שלאחר הלידה, והכוללת תרפיה פרטנית ו/או השתתפות בקבוצה טיפולית ,מוכיחה את יעילותה כמונעת, בחלק גדול מן הנשים, את הופעתו של דיכאון לאחר הלידה (Stuart & Ohara & Gorman, 2003). נשים שחוו התערבות כלשהי הראו הסתגלות רגשית טובה יותר בתקופה שלאחר הלידה, יותר מאשר הנשים בקבוצת הביקורת ( Elliott, 1985 & Leverton, 1988; Gordon, 1960; Halonen & Passman,).

ייעוץ נפשי לאחר הופעתו של הדיכאון הוכח כיעיל ביותר עבור רוב הנחקרות ועבור רוב סוגי הדיכאון שלאחר הלידה, לרבות פסיכוזה שלאחר הלידה, וכהכרחי להחלמת האישה(Stuart, 2003 & Ohara & Gorman).
החוקרים ממליצים להיעזר בתרפיה הנפשית בסדר העדיפות הראשון ורק אם נדרש להוסיף טיפול תרופתי. טיפול תרופתי נוגד דיכאון גם הוא הוכח כיעיל אם כי השפעותיו על חלב האם (עבור נשים מניקות) ועל התינוק עדיין לא ברורות מספיק (Appleby et al., 1997; Stowe et al., 1995; Cohen et al., 2001) ולכן עליו להישקל כנספח וכתוספת לתרפיה הנפשית ולא להפך ( Stuart, 2003 & Ohara & Gorman).

הטיפול ההומיאופתי:
הטיפול ההומיאופתי הוא אינדיווידואלי ומתייחס לאישה הסובלת מהדיכאון ולא רק לדיכאון עצמו, כך שיש משמעות רבה לאייך נחווה הדיכאון ממנו סובלת האישה. האבחון נעשה ע"י שיחה עם הרופא ההומיאופת, ומורגש כמו שיחה אצל פסיכולוג.
התרופות מותאמות בהתאמה ספציפית ויהיו שונות בהתאם לתחושות השונות של הנשים. למשל, אישה החשה צורך לנטוש את ילדה תקבל תרופה אחרת מאישה החשה צורך להזיק לו. אישה החשה כעס בגלל תחושה כי הילד לוקח ממנה את האפשרות לצאת לבלות תקבל תרופה אחרת מאישה הכועסת על הילד כי הוא בוכה ובכך גורם לה להרגיש חסרת אונים.

הטיפול של הרפואה הסינית:
הרפואה הסינית מסבירה את תופעת הדיכאון לאחר לידה כתוצר ישיר של המאמץ ואיבוד הדם המתרחשים בזמן הלידה ולוקחת בחשבון כמובן את מצב בריאותה הכללי, הנפשי והפיזי של האישה בכלל ובהריון ובלידה בפרט. הלב, לפי פילוסופיית הרפואה הסינית, מאכסן את הנפש ומשמש לה משכן ובסיס.
אחד מתפקידיו הנוספים הוא שליטה בדם שתפקידו הוא להוות עוגן לנפש. כאשר דם הלב נחסר - דבר היכול להתרחש בעקבות איבוד דם בלידה, לנפש אין משכן ובית והיא נהפכת לחרדה ומדוכאת.

לרפואה הסינית יש כלים אפקטיביים בצורת דיקור ופורמולות צמחים לטיפול בתופעה. נקודות הדיקור והצמחים נבחרים בקפידה ובהתאמה ספציפית לאותה אישה במטרה לעודד ולסייע לגוף ולנפש להגיע לאיזון הנכון שלהם, לסייע לגוף לייצר דם ולהרגיע את הנפש ולטפל בכל חסרי האיזון הנוספים שישנם.

לסיכום, יש לזכור שהדיכאון לאחר הלידה הוא תופעה שכיחה הכרוכה בסבל רב ליולדת ולמשפחתה, שחשוב לזהותה בהקדם, ובעיקר, שהיא ניתנת לטיפול מוצלח ברב המכריע של המקרים.
סוף דבר.
את קמה בבוקר ונזכרת שאת אימא
הבטן שלך מתכווצת
את מכריחה את עצמך לגשת אל הבן
ולראות מה שלומו ואיך עבר הלילה
את מחייכת אליו וצוחקת אתו
ומבפנים את שואלת את עצמך
איך לעזאזל להעביר את היום לבד???
את מתחננת אל הבעל שיישאר אתך בבוקר כמה שיותר
אבל הוא חייב ללכת לעבודה.
הדלת נסגרת. זהו, את לבד עם התינוק
את מסתכלת אל התינוק ולבך מתפוצץ מאהבה
אבל הבטן מכווצת
את מנסה לצחוק ולהשתולל אתו
אולי זה יעזור לך לשחרר את ההרגשה הכבדה
את קובעת פגישה עם חברות, מסתובבת בקניונים
מנסה לא להיות בבית לתקופות ארוכות
לחשוב כמה שפחות, לסבול מהמועקה כמה שפחות
וקראת סוף היום, לאחר שהסתובבת בחוץ כל-כך הרבה
את מרגישה מטופשת ומתוסכלת
רוצה לנוח ולא מצליחה
רוצה ליהנות ולא מצליחה
הכל בסדר והכל לא בסדר
והנפש שלך משתוללת
ורק שהתינוק לא ירגיש את מה שקורה אצלך מבפנים
את משתפת את המשפה
כל מי שמתקשר זוכה לשמוע את קול בכייך
רוצה שזה יעבור ומהר
רוצה ליהנות
מגיע הערב וההרגשה משתפרת
עוד יום הסתיים
בקבוק אחרון להיום, אמבטיה ולישון
ואז המועקה קצת משתחררת
את אדון לעצמך
הבעל חוזר, עיניו שואלות: נו התגברת כבר?
הוא רואה שלא
לא כל-כך יודע מה עליו לעשות
הוא עייף ומותש מהעבודה ומהלילות
קשה לדבר
אתם הולכים לישון, את לא מצליחה להירדם
המחשבות מטריפות
את רעבה כי לא אכלת טוב במשך היום
את מכריחה את עצמך לשקוע בשינה,
תוך כדי מחשבות נעימות על התינוק,
הריח שלו, המתיקות, העיניים היפות והתמימות
ביום ראשון יש לך פגישה אצל הפסיכיאטרית
זה יעבור, אני מבטיחה.
(כ.ת)
מאמר זה מוקדש לך, מתוך אמונה שלמה ביכולתך להתגבר.

קריאה שתעזור לך להתמודד:
1. פיג'ס קיית, החיים אחרי הלידה, 1999.
2. קרון תמר, נשים ורודות, 1989.
3. ד"ר דניאל סטרן, הולדתה של אם, 2000.
4.ד"ר עוזי רייס ויפעת מ.רייס, השנה הראשונה, 2004.
5. נועה ברקת, מבטן ומלידה, 2002.
 
 
באדיבות: mamy
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות