בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
מיסטיקה

כסף:על החיבור בין רוח לחומר
---------------------------
אחד הדברים הנפלאים שאנחנו יכולים לאחל לעצמנו הוא להתפרנס מהתחביבים שלנו, מבחירות הלב. העניין הוא שרובנו חונכנו להאמין שהחיבור הזה אינו אפשרי ואנחנו שמים הרבה מכשלות בדרך אל העושר...
כותבת המאמר: מיכל גזית
מאת: מיכל גזית - דרך האומן
ההבנה שבשביל כסף צריך לעבוד קשה היא משפט יסוד שרובנו חונכנו עליו. האמירה הזו חרוטה אצלנו בתת המודע ומכתיבה את היחס לכסף בחיים הבוגרים. מצידה האחד של הסקאלה, נמצאים מי שעובדים בעבודות שהן לא משאת חייהם או ההנאה הגדולה שלהם. אז, יש להם לגיטימציה פנימית להרוויח, ואפילו יפה, כי הם הרי עובדים קשה ומתוך מאמץ, והמסר שהועבר לנו בילדות ממומש. בקצה השני של הסקאלה מצויים מי שמתפרנסים מההנאות שלהם, כאלה שהפכו את התחביב למקצוע, אבל אצל רבים מהם נוצרת הכשלה בלתי מודעת של היכולת להרוויח. הם מאד רוצים, וחלקם אפילו עושים במציאות המודעת צעדים משמעותיים, אבל ישנה אמונה פנימית סותרת שאומרת, מספיק שאתם נהנים, אי אפשר גם להרוויח.
המשפט הנכון יותר לגבי כסף הוא שהדברים שאנחנו הכי נהנים לעשות הם גם אלה שבהם אנחנו הכי מוכשרים ובאלה יש לנו את הפוטנציאל להרוויח הכי הרבה. זו הפנינה שלנו, המתנה הכי גדולה שלנו בעולם.

ההפרדה שאני עושה אינה בין מקצועות יצירתיים וכאלה שאינם. ההבדל טמון בתחושה, ובחווית היצירה שהאדם מביא, או לא מביא, לכל מקצוע. יש בתל אביב אדם שמוכר סנדוויצ'ים, מקצוע שבאופן סטריאוטיפי לא בהכרח יוגדר כיצירתי, והוא בעיני סמל ליצירתיות. הוא מאוהב במה שהוא עושה, משקיע בכל כריך את עצמו, ממקום של אהבה ושמחה. הקהל שלו נהנה לעמוד בתור, לפעמים גם מחצית השעה, בכדי לראות אותו יוצר. אומרים שגם הטעם של הכריכים שלו אינו חיבור של סך המרכיבים. יש שם בבירור משהו אחר. יצירה ותשוקה.

עבודה לעומת תחביבים
כסף הוא אחד התחומים שדרכו ניתן להבחין כיצד המילים שלנו יוצרות בתוכנו חוויות. המילה עבודה למשל מתורגמת על ידי הראש והגוף כמאמץ. דוגמא יפה לכך מובאת בספר "עקרון הרצף" של ג'ין לידלוף שחיה בשבטים אינדיאנים במרכז אמריקה. לידלוף מספרת שכשהגיעה למקום מלווה בצוות מערבי הם בילו כמה ימים בהכנת התשתית הפיזית. בשביל חבריה זה היה מאמץ קשה. הם התלוננו רבות ונדרשו להפסקות תכופות בכדי לנוח. לעומת זאת, חברי השבט התרוצצו הלוך ושוב תוך שהם נושאים את הציוד הכבד, כשהם מפטפטים עם חבריהם עליזים ושמחים. במהלך הימים הבאים הבינה לידלוף שהמילה עבודה כלל לא קיימת בשפת אנשי השבט, בדיוק כמו שבאמהרית אין מושג ברור לשלג. כשאין חוויה אין מילה, ולהפך, כשאין מילה, הגוף והראש לא יודע לתרגם את החוויה, היא לא מקובעת בתוכנו כמשהו שאליו מרגישים דברי מסוימים. עבור אותם אינדיאנים הקושי שמתלווה למושג עבודה לא היה קיים, מבחינתם זה היה טיול לנחל עם חבריהם לשבט, כפי שהם עושים מידי יום. אירוע חברתי מהנה שאין סיבה לרצות שייגמר מכיוון שאין בו עייפות או מאמץ.
אותם בני שבטים שאינם עובדים גם לא ממש יודעים להרוויח. במילה עבודה, שמכילה את השקעת המאמץ, צפונה גם הלגיטימיות להרוויח. כמי שחיה רוב חייה בקצה הבלתי מרוויח של הסקאלה, אני יכולה להעיד שמעולם לא אמרתי על עצמי שאני הולכת לעבוד. נסעתי למערכת, לסדנא, לייעוצים, כתבתי כתבות ועוד המון דברים שהגדירו את מה שעשיתי, אבל מעולם לא אופיינו על ידי כעבודה. המחיר הברור היה כלכלי, לא עבדתי, למה שארוויח?

מונח נוסף שמקבע את מערכת האמונות הזו היא המילה תחביב. שמעתי סביבי לא אחת את האמירות שיש לי תחביבים נהדרים ואני מאד מוכשרת בהם, אבל מה עם מקצוע? תחביבים, כמו שרובנו למדנו, הם משהו שניתן להשאיר לשעות שאחרי העבודה, אם נשאר זמן. מתחביבים לא ניתן להתפרנס. אז האמת היא כנראה שלא רק שזה אפשרי, זה מה שהכי נכון. אבל ההבנה הזו דורשת שינוי בסיסי של מערכת האמונות אצל רבים.

כסף כנחות, ארצי, ובלתי רוחני
בעולם היצירה והרוח החליפה המילה שפע את המילה כסף. השימוש במילה המקבילה הזו מחביא גם הוא מערכת אמונות בעייתית שיש לנו על כסף. קיימת השקה בין שתי המילים, שפע וכסף, אבל הן בהחלט לא זהות. יש מי שחיים בתחושת שפע, שהיא בעיקר פנימית ויש בה הנאה ונינוחות, ותחושה שבסוף יש לנו כל מה שאנחנו בעצם צריכים, לעיתים למרות חוסרים אובייקטיבים בכסף. מנגד, יש מי שיש להם די כסף בכדי ליהנות מהחיים, אולם הם לא מאפשרים לעצמם לחוות את השפע וליהנות. איחוד המושגים נעשה מתוך תחושה ששפע הוא מצרך שלגיטימי לרצות, יש בו צליל רוחני וטהור לעומת כסף, שלא ראוי לקרוא לו בשמו, ובטח שלא לרצות ביותר מידי ממנו. יש פה שידור של מסר כפול: אנחנו רוצים וצריכים לשם קיומנו משהו שנראה לנו בזוי לרצות. אנחנו מזמינים והודפים בו זמנית.

הכפילות הזו נוכחת ומשפיעה בתוך חווית היצירה. אנחנו עושים דברים שיש בהם הנאה גדולה, צמיחה, התפתחות, איך אפשר לגבות תמורת משהו טהור שכזה, כסף, שמוגדר כקצת מלוכלך? . הדואליות הזו נקלטת הן על ידי מי שמשלם לנו והן על ידי היקום, שלמרות מה שמקובל לחשוב, עוזר גם בעניני כסף. סדנת דרך האמן שאותה אני מנחה עוסקת בחיבור ליצירה האישית שלנו באשר היא. אנשים מתחברים בקלות יחסית לאפשרות שהיצירה נובעת לא רק מאתנו, אלא היא ביטוי של כוחות גבוהים שעוברים דרכנו והם הופכים להיות בהדרגה יותר מאמינים ומאפשרים. קשה יותר לחבר את האמונה בכוחות היקום כשמדובר בכסף. יש תחושה ששם אלוהים לא מתערב, וזו עבודה שמוטלת רק עלינו. גם כאן נחבא המסר הסמוי שכסף הוא לא עניין שראוי לערב בו את אלוהים מכיוון שהוא ארצי מידי, בלתי רוחני.

מכשול נוסף שנוכח בחוויה היצירתית היא שאנחנו כל הזמן מתפתחים בתוכה. כך, כל אדם שצורך את שרותינו, מאפשר לנו להתקדם וללמוד עוד, ואיך אפשר לגבות כסף ממי שאתו ובזכותו אנחנו צומחים? ומהו הוא השלב שבו אנחנו יודעים מספיק בשביל להתחיל להרוויח? העניין הוא שאין נקודה אובייקטיבית שמסמנת את הזמן הזה. היופי במקצועות יצירתיים הוא שיש בהם התקדמות והתפתחות תמידיים. אין ספק שהצמיחה הזו תאפשר לנו להיות בשנה הבאה טובים יותר ממי שאנחנו עכשיו, ועדיין, יש שלב שבו צריך להתחבר להסכמה פנימית לגבות כסף תמורת העשייה שלנו, בידיעה שנמשיך בכל פעם להיות טובים יותר, במסלול שנמשך עד עולם. קיים רגע שבו אנחנו אומרים לעצמנו ולעולם שאנחנו כבר לא חובבים שעוסקים בתחביב שלנו, אלא מקצוענים שמרוויחים כסף תמורת העשייה, שהיא גם התחביב.

ההבנות האלה יוצרת לרוב התנגדויות. כולם הרי רוצים להיות ברווחה כלכלית ובשפע, וקשה לקבל את ההסבר שהדברים בעצם בידינו, שאין כוחות מעלינו שבאמת מכשילים אותנו מלחיות את החיים בדיוק כמו שאנחנו רוצים. המכשלות הן כאלה שאנחנו יצרנו לעצמנו תוך שיתוף פעולה פנימי, ובלתי מודע, עם כל מה שחונכנו עליו. לכן, רוב האנשים מתנהגים בהתאם, למרות שבמציאות המודעת הם היו רוצים אחרת. אבל אלה העובדות, נוהגים לומר לי, תוך שהם מצביעים על אומנים רבים שאכן חיים בקשיים כלכליים. אני טוענת מנגד, לאחר שנים רבות של עבודה קשה בתחום, שאלה רק אמונות, שמושרשות עמוק בתוכנו, רבים מהאנשים מאמינים בהן וממשים אותן, בהן גם אמנים שמאמינים שהם צריכים לשלם את המחיר הכלכלי על הבחירות האמנותיות שלהם.

"אני משרתת של האמנות" אמרה לי אתמול חברה, אמנית מוכשרת ומוערכת. המשפט הזה מאפשר לה להיות צינור נקי שדרכו עוברת האמנות הנפלאה שלה, כשהיא רק כלי שרת. אבל, הוא גם מותיר בהסכמה פאסיבית לחיי עוני, שאותו היא מצדיקה דרך הוכחות של רבים אחרים שבמצבה. גם אם יש הרבה אנשים רבים שמאמינים בכך, וממשים זאת בחייהם, זה עדין לא אומר שאלה העובדות. אלה "רק" אמונות, וככאלה הן ניתנות לשינוי.

שילוב הכרחי בין אמונה ועשייה
הקבלה מעניינת ליחס שלנו לכסף ניתן לראות דרך תהליך הנשימה. עצמו את העיניים לכמה רגעים תוך הקשבה לפער שבין הנשיפה לשאיפה. אצל רוב האנשים קיים הבדל בולט במאמץ שבין הכנסת האוויר והוצאתו, והוא יתבטא בתחומים שונים בחיים. קושי לשאוף אוויר יתבטא גם בהתנגדות פנימית ובלתי מודעת להכניס כסף לחיים, ובאופן רחב יותר, בקושי לקבל מהעולם ומאנשים. נשיפה לעומת זאת מייצגת את הנכונות שלנו להוציא וקושי לנשוף את האוויר מקביל לחוסר יכולת להוציא כספים כמו גם לבטא את עצמנו והרגשות שלנו כלפי העולם. המצב האידיאלי הוא מצב של איזון בין מה שנכנס ומה שיוצא, ובכל מקרה, רוב האנשים נושמים באופן הרבה יותר שטחי ממה שאפשר, מה שמייצג באופן סימבולי צמצום גם בתחומי חיים אחרים. אנחנו מאפשרים לעצמנו לקבל ולהוציא הרבה פחות ממה שהמערכת הפנימית יכולה לקלוט.

כסף הוא בעצם המרה של סחר חליפין שהיה נהוג בימים קדומים יותר. אמצעי שמאפשר להחליף בין מה שיש לנו למה שאנחנו צריכים וככזה הוא אמור להיות בתנועה דו צדדית. לא באגירה, ולא בתנועה שזורמת רק בצידה האחד. תנועת הכסף במיטבה כשהיא באיזון בין מה שנכנס ומה שיוצא. לשם כך, כדאי קודם כל לדעת בדיוק כמה יוצא, כמה נכנס, ומה הסכום האופטימאלי שבעזרתו נוכל לחיות בנוחות ובשפע.

אנשים שהנושא הכספי מוגדר אצלם כבעייתי, כלל אינם מכירים את הסכומים, הריאליים והרצויים, של מה שנכנס ומה שיוצא. יש להם מושג מעורפל על כך שהם רוצים יותר, ללא שיהיה להם מושג אמיתי על התנועה העכשווית, ומהו הרצוי האמיתי. יש אפילו נטייה שלא לבדוק את דפי החשבון מתוך תחושה שאם לא בודקים לא יודעים, ובעצם יש כאן מצב של התעלמות וחוסר התמודדות אמיתית שמאפשרים לקחת את החיים, גם בנושא הכספי, בדיוק לאן שאנחנו רוצים.

שמעתי פעם על מרצה שתלמידיו הציגו בפניו כמטרה את רצונם ביותר כסף, הוא נתן לאחד מהם דולר ושאל אם הוא מרוצה, כי הוא קיבל בדיוק מה שהזמין, יותר כסף. כמובן שאותו סטודנט נותר בלתי מרוצה, היותר מבחינתו היה סכום אחר, אלא שהוא לא הוגדר. כך אנשים רבים חיים בחוסר סיפוק מכיוון שיותר מבחינתם הוא סוג של פנטזיה שמוגדר במאות אלפים או מיליונים, ואין להם מטרות ברורות ואמיתיות שאיתן ניתן להתקדם צעד אחרי צעד. אין בעיה עם הגדרות של מיליונים, בתנאי שהן נעשו לאחר הבנה אמיתית של הצרכים והרצונות, ובתנאי שאנחנו מוכנים לעשות פעילויות אמיתיות בכדי להתקרב לסכומים אותם אנחנו רוצים. לרוב, אנחנו משתמשים בסכומים האלה כפנטזיה, באמירה שאם יהיה לנו אותם, נוכל לעשות מה שאנחנו רוצים לעשות בחיים, ואנחנו משאירים אותן "שם", כאילו שכל עוד אין לנו את הסכומים האלה, אנחנו לא יכולים לחיות את החיים האמיתיים.

ללכת אחרי בחירות הלב
החיבור הפנימי בין כסף והנאה היא צעד חשוב בדרך לחיי שפע, אבל הצעד החיוני הבא הוא עשייה. "התפלל שתתפוס את האוטובוס, ואז רוץ הכי מהר שאתה יכול" אומרת ג'וליה קמרון, יוצרת דרך האמן. השילוב בין אמונה ועשייה הכרחי בכדי ליצור שינוי ולהביא לתוצאות. למרות זאת, פעמים רבות אנחנו תקועים רק על צד אחד של המשוואה הזו, מאמינים, אבל לא עושים צעד אחד בכדי להתקדם למקומות שאותם אנחנו רוצים, או לחילופין משקיעים מאמץ רב, מבלי להאמין שמגיע לנו. השילוב בין השניים נכון לכל תחום בחיים, והוא כמובן נוכח גם ביחס לכסף.

מוכרת מאד התופעה של אנשים שהגדירו את הסכום שנכון להם להרוויח בכדי לחוות את מה שמוגדר מבחינתם כשפע, אבל ממשיכים להיות בדיוק באותם מקומות, לא משנים אף אחד לעשות אותם דברים, ולהסביר למה במקצוע שלהם לא ניתן לקבל את מה שהם רוצים וצריכים. כשאנחנו מסבירים לעצמנו למה אנחנו רוצים, אבל בעצם אי אפשר, אנחנו הולכים ומתחפרים בתירוצים של עצמנו במעגל אין סופי. בכדי להפוך לאקטיביים וליצור שינוי, יש להגדיר את הייעוד, כספי, או אחר ולחפש את הדרך אליו. האמירה הופכת ל"זה שם, זה שלי, מה הדרכים כדי להגיע?". היפוך המחשבה הזה מחולל פלאים. הוא מאפשר להעלות הרבה רעיונות פוריים שאותם אנחנו נוטים לחנוק כשאנחנו מקובעים במחשבה שאנחנו רוצים, אבל לא יכולים.

ההבנה שאנחנו יכולים להתפרנס נפלא, מבלי לסבול ומתוך ההנאות שלנו, דורשת לעיתים חלחול איטי והסכמה הדרגתית. עם ההבנה הזו אנשים לומדים ליהנות ולהשתעשע גם במקצועות שנחשבו בעיניהם לאפרוריים, וכאלה שמשרתים את ה"צריך". במהלך שנות עבודתי עם דרך האמן ראיתי רבים שתוך כמה חודשים שינו באופן דרמטי את החוויה הפנימית לגבי עבודה שמאסו בה מכיוון שהיא שרתה עבורם אינטרסים כלכליים בלבד. הם בחרו בה מחדש, לעיתים תוך שינוי תנאים והגדרת תפקיד, ויכלו לקום מידי בוקר בהתלהבות מחודשת. אחרים העזו לשנות מקצוע והלכו אחרי בחירות הלב לאחר שנים בהם סיפרו לעצמם שאילוצים כלכליים מונעים מהם לממש את החלומות היצירתיים שלהם. לעומת זאת, למי שעוסקים ביצירה ובתחביבים שלהם כדרך חיים, ההבנות האלה פתחו את האפשרות להרוויח עבור עשייתם, להפסיק להיות "אמנים מיוסרים".
 
מיכל גזית – מנחת סדנאות דרך האמן לפיתוח וביטוי היצירתיות, יועצת פסיכו-אסטרולוגית, עיתונאית וכותבת
טל: 03-6476495 מייל: NANA.CO.IL@MICHAL_GAZIT
 
באדיבות: נשים.ביז
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2020, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות