בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
הגיגי חרגולית

בגלל קרמבו נילקחתי למשטרה
------------------
לפני הרבה שנים, כשהייתי בת 17,ברחתי מהבית.
מי לא עושה את זה...
אני החלטתי לברוח ובגדול.
לא ברחתי רחוק, השכרתי חדר מעופש באכסנייה נידחת
ברחוב אלנבי בתל אביב.
גרתי באכסניה הזו חודש.
 
האכסנייה הייתה מלאה בשיכורים ותיירים אירופאים חמודים.
התאכסן שם גם איזה שיכור אחד בן חמישים שבכה ליכל היום
שגרושתו לא נותנת לו לראות את ביתו בת השמונה,
הוא קרא לי סאן-שייןכל הזמן כי ענדתי שרשרת עם תליון בצורת שמש.
 
התגוררה שם גם אישה אחת בשנות הארבעים לחייה שממש השתקעה לה באכסנייה (היא הייתה הפזמ"ניקית של האכסניה),החדר שלה היה הכי מדוגם... היה בו אפילו קומקום חשמלי.
אני זוכרת שהיא העריצה את גבי ברלין, כל היום דיברה עליו ורק עליו.
היא הייתה כ"כ עלובה בניסיונות שלה להיות ליידי: נעלילקה עם קילופים קלים וחצאית דהויה אחת בודדת.
הייתי מסתכלת עליה ואומרת לעצמי שככה אני לא רוצה להיות.
מעניין אם היא שם עדין...
 
והיה אחד שהיה מגיע לאכסניה הרבה, הוא היה המתווך בין שוכרי האכסניה לבעליה.
היה לו אפנוע כבד ענקי ומעיל עור שחור אבל הוא עצמוהיה קטן ורזה.
נוצר בינינו "קליק".
הוא לא היה יפה באופן מיוחד אבל היה בו משהו שאהבתי,
כשהיה מעשן את סיגריית הלאקי-סטרייק שלו היד שלו תמיד רעדה.
הוא הרכיב אותי על האפנוע הענק שלו, נסענו ליפו העתיקה ופעם ראשונה שאכלתי סמבוסק (ככה קוראים לזה?).
היינו הרבה ביחד...
היה בינינו פער של 12 שנים בגיל, הוא היה בן 29 ואני עוד לא בת 17.
היום זה נראה לי מאוד תמוה.. מה היהלו לעשות איתי?
אני זוכרת שהוא היה ישן אצלי באכסניה, ואני הייתי באה אליו הביתה לפעמים ונהנת מהמקלחת הנורמאלית שלו (לעומת המקלחות המסריחות באכסניה).
 
ברחתי מהבית אחרי ריב מאוד גדול עם אמא,
היא כ"כ כעסה עליי שהיא בכלל לא הזעיקה שוטרים.
רק אחרי3 שבועותנודע לאחיות שלי שאני לא בבית ואז התחילו לחפש אותי.
המשטרה התחילה לחקור ומסתבר שהם ידעו שאני באלנבי דרך הכספומט שמשכתי ממנו כסף כל יום שהיה ברחוב זה.
 
יום אחד הלכתי לקיוסק הקרוב וקניתי קרמבו.
על המדפים שבקופה התנוססה תמונה שלי (מסתבר שכל בעליהחנויות קיבלו תמונה שלי ותלו אותה ליד הקופה שלהם).
הקופאית הסתכלה עליי במבט מוזר ושאלה אם זו אני.
ממש ממש נלחצתי אך לא הראתי לה את זה.
צחקתי ואמרתי לה שזאת שבתמונה באמת קצת מזכירה אותי ויצאתי עם הקרמבו.
התחלתי ללכת לכיון האכסנייה כשלפתע בעל חנות בגדים סמוכה
תפס אותי חזק בזרוע... ממש הכאיב לי וצעק:
"תקראו למשטרה!! תקראו למשטרה!!"
אתם לא מתארים לכם איזו פאדיחה זו הייתה.
מי שלא מכיר את רחוב אלנבי בת"א לא יודע רחוב סואן מהו.
כל עוברי האורח הסתכלו עליי, אוטובוס מלא בנוסעים המתין בכביש וכל נוסעיו מביטים בי.
והוא המשיך לצעוק: "משטרה!! משטרה!!"
אני בטוחה שכל מי שעבר שם חשב שגנבתי את הקרמבו מהקיוסק.
 
לבסוף לקחו אותי לתחנת המשטרה וחזרתי הביתה.
אני לפעמים מתגעגת לטיפוסים המוזרים של האכסנייה.
לשתי התיירות מהונגריה האנה ויוהאנה, לשיכור שקרא לי סאן שיין,
למעריצה של גבי ברלין ולמאיר, סוכן הנדל"ן עם האפנוע הכבד...
 
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות