בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
חטאים אחר כך

חטאים אחר כך´. פרק 16
-------------------------
 רומאן מאת יעלה זהבי, אשר לוקחת אותנו שבוע אחר שבוע בנפתלי נפשן של שתי נשים דרך רומן מכתבים מקוצר נגלה מערכת יחסים בלתי-צפויה בין שתי הנשים. אחת בוגדת בעל כורחה, השניה נבגדת. זהירות-ממכר!

הדר,

עד שיום אחד פתחתי את הפה.
'אני ערה', הודעתי לך כשקמת מהמיטה.
'אני יודעת שאת ערה'
'איך את יודעת'
'לפי הנשימות שלך'

(חשבתי לעצמי: אם הנשימות שלי הסגירו את הערוּת עכשיו, הן בטח הסגירו אותה גם בשש או שבע השבתות האחרונות שבהן הייתי ערה כשעזבת. ואם זה המצב, למה לעזאזל זה לא הפריע לך ללכת בלי לומר כלום.)

מה שהתכוונתי לומר לך הוא שלא תחזרי יותר. שהפעם, אם את פשוט עוזבת, אין לך למה לחזור. אבל במקום הצעתי לך להישאר. זו לא הייתה איזו החלטה אסטרטגית להסתער עלייך ברכּוּת, באמת לא. פשוט לא התאפקתי.
אבל מתברר שזה עבד.

'אוקיי', אמרת, 'אם אני אשאר, מה תעשי אתי?' וחייכת.
כמה פשוט. חיוך קטן הוא לפעמים כמו פואנטה; כמו תפנית חדה בעלילה. פתאום הבנתי שלכול הסיפור הזה יש גרסא אחרת, קלילה יותר, נעימה, פחות מתוחה. היה משהו פרוע בחיוך הקטנטן הזה שלך, משהו שגרם לי לחשוב עלייך בתור מהדורת גיל שלושים של ´החברה הכי טובה´, אחת שהגיעה למסיבת פיג´מות אצלי בבית, ואחרי קרב כריות מתיש (אם אפשר לאפיין ככה את המין בינינו) מחפשת איך להשתולל עכשיו.

'אני יכולה לבשל לך, אני יכולה לראות אתך סרט או לשבת במרפסת ולהשתזף. אני יכולה לקחת אותך לקולנוע ולקנות לך קרפ עם שוקולד. אני יכולה - אולי - לנהל אתך שיחה', אמרתי.

('אני גם יכולה לחבק אותך ולחכות שתירדמי סוף-סוף. לחכות לשינה שלך, שפעם, אולי, תחלקי אתי', אבל את זה לא אמרתי).

'מה את יכולה לבשל לי?'
'הו-הו, מה שאני יכולה לבשל...'

(הייתה שבת אחת, לפני המון שנים, כשהייתי בכיתה גימל, שבה אבא שלי חזר מהמילואים מוקדם יותר מהצפוי. הוא נכנס הביתה, יותר נכון פרץ פנימה, והודיע לי ולאחותי שנתארגן מהר מהר כי הוא מת להגיע כבר לבריכה. עד אותו יום החשבתי את השבת הזאת כשבת המאושרת בחיי, אבל מאז היא נחתה למקום השני.
בזיכרון שלי, עוד הרבה שנים, אני בטח אשבש את העובדות. אולי אני אזכור אותי ואותך כמו שתי ילדות שקופצות יחד לבריכה ומשתכשכות באושר. אולי אני פשוט אזכור את החיוך ואבנה סביבו סיפור אחר לגמרי. בכל מקרה זה לא משנה. אותה שבת – וחשוב לי שתדעי את זה – ללא ספק הייתה השבת הטובה בחיי).

התחשק לי לבשל משהו חגיגי, ולמען האמת צריך להודות שבחרתי להכין משהו שדורש זמן, כי רציתי לעכב אותך אצלי בבית כמה שיותר. אז הכנתי צלי. ארבע שעות הוא היה שם על אש קטנה ובינתיים חילקתי לך הוראות; איך לחתוך את הירקות, איך לקלף את הבטטות, כמה יין להזליף. כמה עוד לשתות. בין לבין, בשיחת הא ודא קלילה, ניסיתי לדלות ממך כמה שיותר פרטים עלייך, על החיים שלך, על היומיום ופרטיו.

מה למדתי? שאת משחקת טניס, ששם את פורקת את המתחים והכעסים (כלומר, שם ובמיטה שלי, אבל נניח לזה). למדתי שפרדריק פונטיין הוא הבמאי האהוב עלייך, שאת מעדיפה מוסיקה קלאסית אבל כל הילדות היית צריכה להסתיר את זה, עד שנמאס לך להסתיר. למדתי שיש לך נטייה להשמנה, ולכן את במגרש ארבע פעמים בשבוע. למדתי שברגעים של פיזור דעת, את מדברת על בעלך בחיבה דווקא, בסוג של השלמה נוסטלגית. למדתי שיש לך דרך מוזרה להעביר את השיער אחורה, במין תנועה שמעבירה את גב כף היד מהרקה לכיוון אחורי-האוזן ולמדתי שזו תנועה הפוכה לגמרי לתנועה שבה את נוגעת בשיער שלי. למדתי שאת מעדיפה להקשיב מאשר לדבר, אבל שבניגוד להרבה אנשים אחרים את לא טורחת להיראות קשובה, את פשוט מקשיבה. למדתי שאת לא מפספסת כלום, שכל דבר שיוצא מהפה שלי נארג ברשת אינפורמטיבית שאף חוט לא נפרם ממנה לעולם, וזה גרם לי לחשוב שאת בטח מעולה בעבודה שלך. למדתי שאת עורכת ארבעה ספרים במקביל, איכשהו מתמודדת עם שני סופרים ושתי סופרות שהם בעיקר אגו חלוט, ולמדתי שאת נהנית מזה, נהנית מהאינטרקציות האנושיות האלו שתובעות ממך כל-כך הרבה יצירתיות ודיפלומטיה. למדתי כל-כך הרבה דברים ובעיקר למדתי שכשאת מורידה מגינים את פתוחה ונהדרת, ושאפשר ללמוד ממך (ועלייך) הרבה. אני מניחה שזו פשוט הייתה התאהבות בהתהוות. לפיכך – השאלה כולה היא בסך הכול האם הכביש הזה היה חד – או דוּ – סיטרי.

 
באדיבות:מגזין יופי
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות