בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
חטאים אחר כך

חטאים אחר כך´. פרק 19
----------------------------------
רומאן מאת יעלה זהבי, אשר לוקחת אותנו שבוע אחר שבוע בנפתלי נפשן של שתי נשים דרך רומן מכתבים מקוצר נגלה מערכת יחסים בלתי-צפויה בין שתי הנשים. אחת בוגדת בעל כורחה, השניה נבגדת. זהירות-ממכר!

'בסוף גיליתי שאני מאושרת, אבל זה כנראה לא מצא חן בעיניי, אז עזבתי אותה', אמרת במרירות משועשעת, ספק שופכת את לבך ספק מזהירה אותי. השעה הייתה מוקדמת והאור היה מוזר, כאילו לא מתאים. מכאן והלאה היו אלף תרחישים אפשריים לערב שיגיע. ערב פתוח, מפתיע; לא שחור לא לבן. שתקתי.

'בכל אופן, עבר זמן מאז, ולמדתי את הלקחים, והנה אני עכשיו אחרת לגמרי, נשואה, מחפשת...' לקח לך זמן לסיים את המשפט. בסוף אמרת ´להינצל´ ואני, בלב, אמרתי ´להזדיין´. אבל שפתי היו חתומות. לא באמת האמנתי בזה. את לא באמת פנויה לקשר, לא עכשיו, לא כאן, לא ככה, לא אִתי, אבל יש לילות קרים במיוחד שבהם את אוהבת לשחק באהבה, ויש לילות עוד יותר קרים, במיוחד בשבתות, שבהם הסדינים לבדם לא יכולים לחמם, את צריכה גוף. את אפילו לא קוראת לזה סטוץ. זה פשוט שיטוט בין אנשים, בין רגשות, והוא מושך ומסקרן אותך והוא הביא אותך גם אלי. אבל אז, באותו ערב קסום שבו שחררת קצת דם מתוך הלב שלך, העמוס, וקצת מילים מהפה – אז השיטוט הזה לקח אותך רחוק מדי ולא נראה לי שידעת איך לחזור לעצמך. מצד שני, היה בך משהו נעים ורגוע באותו ערב. התבוננתי בך והרגשתי את הזמן זורם דרכי כמו דם, ומחייה. להפתעתי לא נראית נבוכה. התמסרת לעיניים שלי שהתמסרו אלייך. חייכת. חיכית שאמצה את המבט בסבלנות. העברת קווצת שיער אחורה. דיברת. שתקת.

ובמיוחד – הייתה לך דרך מסורבלת להעביר את השיער אחורה, שמתי לב לזה אז, ולא בפעם הראשונה. הסתכלתי על הדרך שבה את משתמשת בגב כף היד, לא באצבעות, ורשמתי לעצמי שזה מה שמעניק לתנועה נופך ילדותי ולא מלוטש. לשנייה גרמת גרמה לי לבלוע את האוויר במקום לנשום אותו. אין לנו סיכוי, ידעתי. את יותר מדי, פחות מדי. או אולי אני יותר מדי או פחות מדי. על כל פנים אין סיכוי. אבל עכשיו אני חושבת ומקווה אחרת. בסוף הערב שאלתי באומץ טבעי, לא מאומץ, אם את חושבת שיש סיכוי לי ולך, שנהיה יחד. אז בכנות טבעית ולא מאומצת אמרת שלא. וחייכת. לפני שנפרדנו הסתכלתי על קו המצח שלה, שהיה מושלם, וכמעט בקשתי ממך שתעבירי את השיער אחורה. תשחזרי עבורי את התנועה המוזרה הזאת שלך, בבקשה, אם את יכולה. השעה הייתה מוקדמת מדי בשביל זה. אמרתי לילה טוב. את חייכת. לילה טוב גם לך. שתינו ידענו היטב שהפגישה הזאת שנקלענו אליה, כלומר השיחה הזאת, הבלתי צפויה, היא לא כזאת שאפשר להמשיך במיטה. זה אולי היה היום הכי אינטימי בינינו. יום מוזר. יום בלתי נשכח.

חזרתי ברגל. בשעה כזאת בלאו הכי לא היה סיכוי שאמצא חנייה אז כבר היה עדיף להשאיר את האוטו ולקוות שהוא יהיה שם גם מחר. בדרך חלפתי על פני איזה רכב פתוח שממנו התנגן שיר של בל & סבסטיאן, והגבר שישב ברכב נראה אומלל. השפתיים שלו מלמלו את השיר בתנועות קטנות;

All the way back home, I´m telling you I caught the sunCreeping up behind my shoulder, and another day´s begun.

עכשיו, כמה ימים לפני החזרה המשוערת שלך לארץ, או יותר נכון: כמה ימים לפני מה שאני מקווה שיהיה החזרה שלך לארץ, אני לא מפסיקה לחשוב על הפגישה הזאת. מנסה לחשוב אם עכשיו, אחרי כל מה שקרה, את תצליחי לפרגן לעצמך את האושר הזה וכבדרך אגב אם תצליחי לחלוק אותו גם אתי. אני מקווה ומאמינה שכן. ואני מחכה.

באדיבות: מגזין יופי
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות