בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
גרפולוגיה

הנה הם באים ימים של שקט?
-------------------
החגים כבר מאחורינו באופן רשמי. המלחמה בצפון הסתיימה לפני למעלה מחודש, אך כפי שכולנו יודעים פצעים מחלימים לאט...

הילדים שישבו רוב החופש הגדול במקלטים ובמרחבים המוגנים 'גלשו' ללא כל הפוגה ללימודים ולשגרה, כמה מהם התחילו את כיתה א' והוסיפו למנת ההתרגשות והציפייה המלווים את התחלה זו, גם את החששות והמצב המתוח בו היו במהלך החופש.

משפחתו של עדי בן ה- 6 מתגוררת במושב בצפון הארץ. הם מציינים שתקופת הישיבה במקלטים עברה באופן קשה ומורכב מצדו של עדי, ומעונינים לדעת כיצד הכי נכון לחזק אותו, ולדבר אתו על תחושותיו?

מהציורים של עדי עולה בהחלט הרגישות הרבה המאפיינת אותו, כמו גם היכולת שלו להבין 'בין השורות' את הנעשה סביבו. לעדי כשרון מוסיקלי בולט וחשיבה יצירתית, הוא קשור מאוד למשפחתו ובעיתות מצוקה הוא זה שלוקח על כתפיו את האחריות, ודואג לכל מי שסביבו. הדאגה הזו, והרצון לרצות את כולם הם אלו שלעיתים קצת מעמיסים על כתפיו והוא מוצא את עצמו שוקע במחשבות ובניסיונות חוזרים ונשנים לנתח את הנעשה סביבו ולמצוא פתרונות חדשים.

בציור המוצג כאן, אפשר לראות את תופעת השמטת הדלת. תופעה זו התגלתה במחקרים כתופעה שמאפיינת ציורי ילדים הסובלים ממצוקה כלשהי, בנוסף התופעה הזו אפיינה ציורים של ילדים רבים במסגרת תצפית שערכתי לפני למעלה משנה בקרב ילדי גוש קטיף.
הדלת מסמלת את אפשרות הגישה לבית ולתוך עולמו הפנימי של הילד - כמובן שהמציאות אותה חווה עדי בחודשים האחרונים היא אכן, מציאות בה 'פלשו' לביתו ולתוך המרחב המוגן והבטוח שלו. יחד עם זאת, עלי להוסיף שיש לכך גם צדדים חיוביים - עדי למעשה, משתמש בציור לשם יצירת מציאות חלופית ורצויה - הבית שהוא מצייר אינו מאפשר פלישה לתוכו, ובכך הוא יותר מוגן ובטוח.

לגבי העץ המצוייר משמאל, ניתן לראות שיש בתחילת הגזע שלו מעין הצטברות שגורמת להתנפחות של הגזע. ההתנפחות הזו, משולה למעין מועקה שקשה להביע אותה אך היא נמצאת בפנים וממשיכה להטריד ולהעיק.

ציוריו של עדי, כפי שציינתי בהתחלה מעידים על רגישותו הרבה, ובהקשר הזה הוא ילד מאוד מתחשב. הוא לא רוצה להעיק ולהכביד על הסביבה ולכן מעדיף לפעמים להישאר עם המחשבות והפחדים שלו ופחות לשתף את הסביבה.


בכדי להקל עליו בעיתות יוצאות דופן שכאלה ובתקופה שלאחריהן, כדאי להשתדל לפנות אליו פחות באמצעות כלים מילוליים ישירים ויותר באמצעות כלים עקיפים: כל עוד הוא אוהב לצייר, הציור עבורו הוא במה מופלאה להבעת עולמו הפנימי, במקביל ניתן גם לעשות שימוש בעולם המשחק והתיאטרון ככלי דרכו יבואו לידי ביטוי רגשות וחששות שהוא חווה, תוך יצירת הזדמנויות שונות להתערבויות עדינות ומונחות של ההורה במשחק, שייצרו בסופו של דבר אצל עדי תחושה בטוחה יותר. בשלב ראשון, נסו לשים לב לתכנים שהוא מעלה במשחקי התפקידים השונים שהוא משחק, כמו גם לתפקידים שהוא בוחר לגלם - תפקידים אלו הם המפתח הראשוני לתהליך כולו.
מבחינת שגרת יומו של עדי, כדאי לנסות ולמלאה כמה שיותר פעילויות ובפגישת חברים, כל אלה יחזקו אצלו את התחושה שלא הכל על כתפיו ומשפחתו ממשיכה לתפקד גם כשהוא אינו בסביבה... אפשר לרשום אותו לחוגים שונים הנותנים מענה לכישוריו הטבעיים כגון: מוסיקה ומדעים, ולהקפיד שבחוגים אלו נרשמים חברים נוספים מכיתתו.


מעל הכל, חשוב להבהיר לעדי, בכל דרך, שתחושותיו אמיתיות ולגיטימיות במצב שכזה. יש להסב את תשומת לבו "לקצב" השונה של ילדים שונים - אפשר להראות לו כיצד ילדים לומדים לקרוא בזמנים שונים, רצים במהירויות שונות וגם מתמודדים עם נושא המלחמה בדרכים שונות. יחד עם זאת, במידה והמצב מחמיר ומשפיע לרעה על תפקודו היומיומי של עדי יש לפנות לטיפול.
באדיבות:מיכל וימר
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות