בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
אקטואליה

משטר נשיאותי לישראל?
19.10.06
לקראת החקיקה המסתמנת בכנסת למעבר למשטר נשיאותי בישראל, אנו מציגים לפניכם שתי דעות לדיון מנומק בעד ונגד השיטה: פרופ' גדעון דורון מאוניברסיטת תל אביב וד"ר אופיר העברי מ"מרכז שלם", באדיבות: אומדיה

שינוי שיטת המשטר בישראל?

לאחרונה הולכים וגוברים הקולות הקוראים להחליף את שיטת המשטר בישראל. האם שינוי השיטה יפתור את המשברים התכופים בפוליטיקה הישראלית? או שאולי זהו ניסיון עקר להאשים את 'השיטה' במקום לבדוק את הפוליטיקאים עצמם?

כולם מכירים את הסימפטומים: ממשלה ששורדת בממוצע פחות משנתיים; שרים שעוד לפני שסיימו לעכל את התקרובת שהוגשה במסיבת השקת תפקידם מתבקשים לעבור למשרד אחר – למסיבה אחרת; חברי כנסת שמטיילים מוועדה לוועדה ומצביעים עבור (או נגד) מבלי שידעו על מה מדובר; ראש ממשלה שחש מאוים פוליטית בגין הצלחת השרים אותם הוא עצמו מינה, לעיתים בעל כורחו; ממשל שמסתדר איכשהו ממשבר למשבר. שכדי לשרוד הוא מפיק משברים יזומים – ספינים תקשורתיים שנעשו במשך הזמן לחלופה לניהול אפקטיבי של משטר. יחד עם זאת, כיוון שהחברה הישראלית התברכה באנשים מוכשרים, נרשמו במהלך השנים הצלחות מרשימות בכמה מגזרים כמו היי-טק, תעופה ומדע, אף אם בעלות גבוהה משצריך.

מאז קום המדינה אנחנו רוקדים על "רצפה עקומה"!

מאז 1949 מנסים לשנות ולייצב את מבנה המשטר כדי שממשלות ישראל תוכלנה לבצע ולתכנן מדיניות ציבורית לפחות לטווח בינוני, כדי שיהיה קשר בין הבוחר לנבחר, וכדי שכל רשות מבין השלוש שעליהן מתבסס ההסדר הדמוקרטי: מחוקקת, מבצעת ושופטת, תעשה את המוטל עליה בתוך מסגרות המוגדרות על ידי חוקה. דוד בן גוריון היה הראשון. הוא הציע משטר פרלמנטרי כמו בבריטניה שבו חברי הכנסת יבחרו על ידי שיטה אזורית המחלקת את המדינה ל-120 אזורי בחירה. הוא האמין שכך תיווצרנה שתי מפלגות ולא יהיה יותר צורך לנהל את המדינה על בסיס קואליציוני.

רעיון הבחירה האזורית, כידוע, כזה המקרב בין הבוחר לנבחר, כדי שסוף סוף יכיר את נציגו בכנסת עולה מדי פעם בחוגים פוליטיים ואקדמיים. הוא נדחה משום שפוליטיקאים רבים גרים באזור ירושלים וגוש דן וקשה להאמין שהם יתמכו בשיטה העלולה להדיר אותם מן הכנסת.

ספרי החדש "משטר נשיאותי לישראל"(הוצאת כרמל, 2006: 372 עמ'), בוחן באופן רציני ושיטתי את רעיון הפרדת הרשויות כפי שהיא מיושמת בשיטת הממשל הנשיאותית. הספר מתמודד עם ההשקפה המכתיבה את מהותו של ההסדר הפרלמנטרי – השקפה המקבלת את השסעים החברתיים כנתון ומעצבת בהתאם מנגנוני תיאום ויישוב חיכוכים בין הקבוצות שמהן מורכבת החברה. לעומת השקפה זו, אני מציג תפיסה המנחה את ההמלצה לעבור למשטר נשיאותי כממקמת את מוסד הנשיאות מעל הקונפליקטים. ראיית הנשיא היא כלל חברתי ורק כך תיתכן אינטגרציה – משאת נפשם של האבות והאמהות המייסדים.

בספר אני בודק מדוע משטר ראש הממשלה (הבחירה הישירה) לא התאים לקביעת מדיניות ציבורית, מצביע על רכיבי התרבות הפוליטית המקשים על קיום הסדר פרלמנטרי – למשל, המכוונות המסורתית לתוצאות לעומת מכוונות לפעילות מסודרת בהתאם לתהליכים דמוקרטיים. נבדקות גם פעילות המוסדות הפוליטיים הראשיים בישראל: כנסת, ממשלה, קואליציות ועוד. סעיפי הצעת חוק נשיא המדינה שהגיש ח"כ חיים רמון ב-2003 מובאת ומנותחת לפרטיה הרבים.

אני סבור שאף אם אשכנע רבים ששיטת המשטר הנשיאותית מתאימה יותר לישראל מאשר השיטה הנוהגת, גם אז יתקשו הפוליטיקאים באימוץ הדגם העדיף. דרוש משבר רציני מסוג של מלחמת שחרור או תבוסה רצינית במלחמה כדי לקטוע את האינרציה הנורמלית ובכך לאפשר שינוי בכיוון הרצוי.

האם "מלחמת לבנון השנייה" מהווה משבר מסוג זה? משבר המאפשר להחדיר רעיונות, אנשים ומבנים? אינני סבור כך, אך יחד עם זאת חשוב לזכור כי גם המשברונצ'יק בדמות המלחמה האחרונה הצליח להתניע תהליכים שעשויה להיות להם משמעות היסטורית.

פרופ' גדעון דורון הוא נשיא האגודה הישראלית למדע המדינה, אוניברסיטת תל אביב. ספרו החדש "משטר נשיאותי לישראל", הופיע לאחרונה בהוצ' כרמל

פרופ' גדעון דורון
 
הנה זה בא: שוב מתחיל קמפיין ציבורי שיבקש לשכנע כי המזור לצרותינו טמון בשינוי שיטת הממשל. ברית בלתי-קדושה של מחוקקים מטעם עצמם, אנשי עסקים קצרי-רוח ופוליטיקאים שצופים כי ירוויחו מהשינוי, כבר משחררת לאוויר את עיקרי הטיעונים, ובשבועות הבאים יגבר הזרם: הממשלות בישראל הן לא יציבות, נתונות ללחץ פוליטי בלתי-פוסק ומריבות פנימיות, נאלצות לעסוק בפוליטיקה ולא בממשל. והפתרון המוצע? רשות מבצעת שתיבחר ישירות ולא תהיה תחת שליטת הכנסת, תבטיח יציבות, עצמאות מסחטנות, ניקיון משחיתות.

נשמע מוכר? זה בגלל שכבר היינו בסרט הזה. בשנות ה-90 הציעה ברית דומה "בחירה ישירה" של ראש הממשלה. הציבור שוכנע, השיטה שונתה, ונפתח עידן של שיא בחוסר-היציבות ובשחיתות, ממנו יצאנו בשן ועין. היום קוראים לזה "משטר נשיאותי" או "ממשלת מומחים", אך זו אותה הגברת בשינוי אדרת: טענה כי ממשלה שאינה כפופה לשיקולים או לפיקוח של המערכת הפוליטית תביא יציבות ויושר.

אך לא רק שנים של ניסיון מר אמורות להרתיע אותנו מחזרה על הטעות. הסכנות הגדולות באמת בהצעות מסוג זה אינן בקשיים פוליטיים קצרי-מועד, אלא בהשלכות רעיונית שעלולות להיות חמורות בהרבה. די אם נביא שתי דוגמאות.

בעיה ראשונה נחשפת לעינינו כאשר אנו מהרהרים במשמעותה העקרונית של הצעה לכונן ממשלה שאינה תלויה בכנסת. רבים מהפוליטיקאים והמפלגות שלנו היום אינם משובבי נפש, אך בלעדיהם יהיה רע בהרבה. אם ייעלמו הבלמים והאיזונים הפוליטיים אשר מופעלים כנגד הרשות המבצעת, לא תהיה דרך פוליטית להשפיע על פעולת שרים או להדיחם אם סרחו. את התוצאות בקיטוב פוליטי ובשחיתות ציבורית לא קשה לשער. הגישה המעדיפה כמשרתי ציבור מומחים או טכנוקרטים על פני פוליטיקאים, מפוקפקת פעמיים: מבחינה עובדתית משרתי-ציבור מקצועיים לוקים במחדלים ושחיתות לא פחות מפוליטיקאים; מבחינה עקרונית זהו הרי הטיעון האנטי-דמוקרטי הקלאסי, שאסור כי יקנה לו נחלה אצלנו.

בעיה רעיונית שנייה נובעת מכך שמערכת פוליטית אינה רק מסגרות פורמליות, אלא בעיקר מסורות, תקדימים ומנהגים. חייבים להבין שאמון ציבורי בממשל מבוסס במידה רבה על דפוסים מוכרים, על הסכמות ועל הנחות-יסוד, שמתערערים עמוקות בכל מקרה של שינוי משטרי רחב-היקף. שינויים מסוג זה הורסים דברים שקשה מאוד אחר כך לשקם. לראיה, אמון הציבור במערכת המפלגתית ובמיוחד במפלגות הגדולות, טרם התאושש מהמכה האנושה שהנחיתה עליו שיטת הבחירה הישירה.

במאה ה-19 הראה אלקסיס דה טוקוויל שניסיון מקסיקו לפתור בעיותיה בהעתקת החוקה האמריקאית הסתיים באנדרלמוסיה וקריסה שלטונית – כי הרי שינוי חוקתי אינו משנה את אופי האומה או את הפוליטיקה שלה. אם דרוש שינוי בשיטת הממשל, ניקח את הזמן, נבחן את השינוי במחשבה מעמיקה, נתאים אותו לכישרונות ולליקויים שלנו, שהרי אנו מבקשים תשובות שתהיינה נכונות לדורות. הבה לא נעשה זאת בשליפות, ככלי לחיסולו או הצלתו של פוליטיקאי כלשהו. זו לא שיטה.

ד"ר אופיר העברי הוא עמית במכון לפילוסופיה פוליטיקה ודת של "מרכז שלם" בירושלים. המאמר הופיע לראשונה ב"ידיעות אחרונות" (13.9.06) ומתפרסם ב"אומדיה" באדיבות המחבר

 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2018, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות