בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
מחלות

נזקי עישון – רקע מערבי
13/05/06
תערובת הסיגריה מכילה מעל 4000 חומרים שונים. בזמן העישון, חלקם מתנדפים ונכנסים לגוף כעשן.
התר (שזה בעצם זפת) הוא הגורם העיקרי לנזק קרצינוגני, אך יש עוד חומרים רעילים המלווים אותו. העישון מהווה גורם סיכון בעיקר לסרטן, מחלות לב ומחלות נשימה כרוניות.
את/ה מעשן ונבהלת מכל האמור לעיל? אל דאגה, במאמר זה תוכל למצוא גם אילו סיכונים נעלמים ואילו נשארים לאחר הפסקת העישון ואפילו הצעות לתכנית גמילה! עישון הוא גורם הנזק העיקרי לבריאות הציבור כיום, בארה´ב. השימוש בטבק הופיע לראשונה עם בואם של מתיישבים אירופאים באמריקה, אך המצאת גלגול הטבק לסיגריה הופיעה ב 1880. הופעת הגפרורים בתחילת המאה נתנה זינוק אדיר להיקף המסחר בטבק ובמוצריו. עליה בצריכת הטבק פי 80 עד לשנות השישים העלתה את שכיחות הופעת סרטן הריאה, מחלות לב והיפרכולסטרולמיה. החל משנות השלושים, החלה הסיגריה להיות שכיחה גם בקרב המעשנות. משלב זה נצפתה עליה מאסיבית באותן מחלות גם אצל נשים. הרכב הטבק: תערובת הסיגריה מכילה יותר מ 4000 חומרים שונים. העשן הוא תוצר של פירוק או נידוף חומרים רבים, העוברים למצב צבירה גזי. תר הוא החומר העיקרי הנשאר לאחר סילוק מים, אדים וניקוטין. זהו הגורם העיקרי לנזק הקרצינוגני. לגז עצמו יש מרכיבים מגרים וציליוטוקסים, כמו גם רמה גבוהה של פחמן חד-חמצני (CO).

גורמי סיכון:

נזקי העישון שונים מאדם לאדם, בהתאם להימצאותם של גורמי סיכון נוספים. הסיכון גדל ככל שרמת החשיפה גדלה: מספר הסיגריות, עומק השאיפה, משך זמן העישון. הסיכון גדל ככל שגיל המעשן צעיר יותר. אינטראקציה עם גורמים אחרים, כמו אסבסט, מעלה את רמת הסיכון.

מחלות לב:

למעשנים יש פי שניים סיכויים לחלות במחלות לב, ביחס ללא מעשנים. רמת הסיכון עולה בהרבה אם אנו מתייחסים לגיל צעיר. הסיכון למחלות כלי דם פריפרים, אנאוריזמה של אבי-העורקים ומחלות קורונריות אפילו גבוה יותר. עם זאת, למעשנים יש רק עלייה מועטה בסיכון לאנגינה פקטוריס והסיכון לשבץ מוחי קיים רק במעשנים צעירים.

עישון מהווה גורם סיכון עצמאי למחלות קורונריות. כשגורם הסיכון מופיע עם גורמי סיכון נוספים, אילו חוברים לפעול סינרגסטית, כלומר: הסיכון תמיד יותר גבוה מסכום רמת הסיכונים של כל גורם בנפרד.
מעשנים סובלים יותר מאתרוסקלרוזיס בעיקר באבי העורקים. קיימת עלייה בשכיחות עליית לחץ דם, ועלייה בצורך לחמצן אל הלב דוקא בשעה שהפחמן החד-חמצני מוריד את יעילות נשיאת החמצן ע´י הדם. עישון מעלה את האדהסיביות (כושר ההדבקות) של לוחיות הדם, מעלה את הסיכון לפרפור חדרים ולכן, בסך הכל, מעלה את הסיכון ליצירת קרישים והתקף לב.

אפקט מרשים בהרבה יש לסיגריות על כלי הדם הפריפרים. יותר מ 90% מהפציינטים עם אתרוסקלרוזיס במחלות כלי דם פריפריות הינם מעשנים. מניעת העישון כאן היא הדרך היחידה לעזור כאן. כל דרך אחרת נגמרת בקטיעה.

הסיכון למחלות לב קורונריות מעישון קיים בכל הגילים מעל ל 30 אך העישון אחראי גם לאחוז גבוה מאוד של מוות כתוצאה ממחלות קורונריות באוכלוסייה הצעירה. גמילה למשך 5 שנים אצל מי שעישן עד קופסה ביום, מורידה את רמת הסיכון למחלות לב לרמת הסיכון הרגילה באוכלוסייה לא מעשנת. רמת הסיכון נשארת מעט גבוהה יותר אצל מי שעישן יותר מקופסה אחת.

סרטן:

סרטן הריאה הוא גורם המוות הגדול ביותר בין כל סוגי הסרטן. קרוב ל 85% מהתמותה נזקפת לגורם העישון. זהו גורם המוות מעישון שנחקר באופן המובהק ביותר. עישון סיגריות מעלה את רמת הסיכון ללקות בסרטן הריאה פי . ועולה פי 25 אצל מעשנים של יותר משתי קופסאות ביום. עישון סיגריות מהווה גורם סיכון לכל סוגי סרטני הריאה.

הסיכון ללקות בסרטן הגרון אינו פחות גדול, רק שכאן יש פחות אירועים והפרוגנוזה טובה יותר. אלכוהול הוא גורם סיכון סינרגיסטי לעישון בסרטן הגרון.

עישון הינו גורם סיכון נוסף לסרטן בשלפוחית השתן, כליות ולבלב. בסך הכל עישון הינו גורם ישיר ליותר מ 30% ממקרי המוות מסרטן.

העישון משרה שינויים באפיטל של מערכת הנשימה וגורם להיפרפלזיה עד דיספלזיה ואפילו לקרצינומה אין סיטו. החומרים הטומורוגניים בטבק משפיעים חזק יותר עקב הימצאותם של חומרים ציליוטוקסים המאפשרים למרכיבים הקרצינוגנים להשאר זמן רב יותר בתוך הריאות.

הפסקת העישון אצל מעשנים קלים מורידה את רמת הסיכון לנורמה לאחר 15 שנים. אצל מעשנים כבדים רמת הסיכון יורדת לפי 3 (קודם היתה פי 25) לאורך השנים, אך עדיין משאירה אותו יותר גבוהה מקודם.

מחלות ריאה חסימתיות כרוניות:

עישון משרה שלושה סימפטומים עיקריים:
* שיעול עם הפרשת יתר של מוקוס.
* ברוניכיטיס עם הפרעה בזרימת האוויר.
* אמפיזמה.

רק למיעוט מופיעה הפרעת איוורור סימפטומטית.
עישון סיגריות הוא גורם מספר 1 למחלות ריאה חסימתיות כרוניות. הסיכון ממות ממחלות אילו עולה ככל שמספר הסיגריות הנצרכות רב יותר.

בניגוד ללא מעשנים, אצל מספר רב של מעשנים נצפים אלמנטים פתולוגים בניתוח שלאחר המוות. בעיקר המדובר באמפיזמה.
להפסקת העישון יש תועלת מסוימת בשיפור המצב. לאחר שלב ההתנקות יש הקלה ברמת השיעול ויצירת הכיח מתמעטת. זו מתקרבת לרמה של הלא מעשנים. דבר זה נזקף לחזרתם לפעילות של הציליות (השערות הזעירות באפיתל מערכת הנשימה) אך לא קיימת עדות לרוורסיביליות של מצב אמפיזמטוטי (כלומר, זה מצב שאינו הפיך).
בריאות של מעשנים אנו עדים לרמות גבוהות יותר של תאי דם מסוג מקרופג´ים אלבאולרים ולויקוציטים פולימורפונוקלארים. זוהי תגובה לתהליך הדלקתי. תאי אילו מייצרים אלסטאז הפוגע באלסטיות של הריאות ומקטין את היענותן לכניסת האוויר. באופן נורמלי יש אנזימים המונעים את פעילות האלסטאז (אנטי פרוטאזות) אך הסיגריות מכילות מספר חומרים מחמצנים, הפוגעים באנזימים אילו ומובילים לשבירת נאדיות הריאה תוך איבוד גמישותם.

מחלות פפטיות:

קיימת שכיחות רבה יותר של מחלות כיב פפטי אצל מעשנים. עישון מרפה את הספינקטר התחתון של הוושת ותורם לרפלוקס אסופגיאלי.

מטבוליזם ואבחנה:

חלק מהחומרים של הסיגריה מגיעים לכבד ומתפרקים שם במערכת המיקרוזומלית. זה משנה את קצב ואופן הפירוק של תרופות אחרות. אצל מעשנים אנו עדים למטבוליזם מהיר יותר של התרופות הבאות:
תיאופילין, קפאין, אימיפראמין, פנאצטין ואנטיפירין.
יש לתאם מינונים של תרופות אילו לאחר הפסקת העישון.
למעשנים יש רמות נמוכות יותר של ויטאמין C ו B12. רמות ההמטוקריט, ההמוגלובין והקרבוקסי-המוגלובין גבוהות במעשנים. עישון היא אחת הסיבות לכמות כדוריות דם אדומות רבה יותר. למעשנים יש רמת לויקוציטים גבוהה, יותר אך ממצאים אילו אינם נלקחים בחשבון כשאנו קוראים טופס מעבדה של מעשן.


סיכונים בנשים:

למעשה, אין שום גורם מגן מפני עישון בלהיות אישה. בנוסף לגורמי הסיכון הידועים, קיימים גורמי סיכון נוספים המתקשרים להריון ולשימוש בגלולות. ילדים לאמהות מעשנות קטנים יותר במשקלם, בהיקף ראשם ונוטים יותר לתמותה פרינטאלית או מחלות בהמשך. לאמהות מעשנות יש סיכון גדול יותר לסיבוכים בזמן ההריון (בעיקר פלצנטה פרביה ופלצנטה אברובציה).
לנשים מעשנות המשתמשות בגלולות הסיכון למחלות קרדיווסקולריות עולה בצורה דרמטית. יש להן סיכוי פי 30 גבוה יותר ללקות בהתקף לב ופי 20 בשטף דם במח.

עישון פסיבי:

עשן הסיגריות כולל את רוב המרכיבים הרעילים שחודרים לגוף המעשן האקטיבי. כך שהשאלה איננה האם חומרים אילו חודרים לגוף, אלא מה רמת החדירה והנזק שלהם. מחקרים אפידמיולוגים מצביעים על נזק דומה. הסיכון קטן ממעשנים אקטיבים, אך עדיין גדול בהרבה מאילו שלא נחשפים כלל לעשן הסיגריות.
לילדים של מעשנים יש יותר אירועים של ברונכיטיס ודלקות ריאות בשנה הראשונה לחייהם. ילדים לאמהות מעשנות הראו התפתחות לקויה של גדילת הריאות.


סיגריות דלות ניקוטין ותר:

לצערנו, הירידה באחוז התר והניקוטין בתוך הסיגריה לא הראה על ירידה משמעותית בכל המחלות לעיל. למעשנים סיגריות קלות יש יתרון קל על מעשנים סיגריות כבדות ,אך יתרון זה נעלם כאשר צריכת הסיגריות שלהם רבה יותר. קיימות שתי סיבות לחוסר התרומה של הירידה באחוז התר והניקוטין בסיגריה:
צריכת הסיגריות עולה, או שנפח השאיפה גדל. בנוסף, הפילטר בסיגריה קלה מאפשר חדירת כמות גדולה יותר של עשן פנימה.

בעיה נוספת היא כל חומרי הטעם והריח המוספים לסיגריות. חומרים אילו נחשבים לסוד תעשייתי ולכן אינם מדווחים במידע המסופק לציבור. מסיבה זו קשה לאמוד את מידת הרעילות שלהם, גם בסיגריות קלות.

מקטרת וסיגר:

אלו המעשנים מקטרת או סיגר ולעולם לא עישנו סיגריות הינם בעלי סיכון נמוך יותר ללקות בבעיות הקשורות למערכת הנשימה. הסיבה לכך היא, שבד´כ אין המעשנים מקטרת שואפים את העשן לריאותיהם. מעשני סיגריות העוברים למקטרת או לסיגר נוטים לשאוף עשן זה ולכן רמת הסיכון אצלם אינה יורדת. עם זאת יש לזכור, כי קיים סיכון יתר ללקות בסרטן בפה אצל מעשנים.
גם לעיסת טבק מגדילה את הסיכון לסרטן בחניכיים ובפה. שימוש סדיר בטבק להרחה גורם להתמכרות לניקוטין.

 
סיכום נזקי עישון:

סרטן: ריאות, גרון, לבלב, פה, וושט, שלפוחית שתן וכליות.
קרדיווסקולרי: אתרוסקלרוזיס, מחלה איסכמית, קרישי דם, תרומבואנגיניטיס אובליטרנס, היפרכולסטרולימיה, יתר לחץ דם, פוליציטמיה.
ריאות: ברונכיטיס כרוני, אמפיזמה, סרטן, זיהומים חוזרים, היסטיוציטוזיס.
גסטרו: ג´ינג´ביטיס, סרטן, צרבת, רפלוקס, כיב פפטי ,כיב קיבה.
אחר: אוסטאופורזיס, רינו.

התנהגות וגמילה:

רוב המעשנים מתחילים את העישון בתקופת נעוריהם וחייהם הצעירים. אלו שכיחים יותר בשכבות סוציואקונומיות נמוכות. השימוש בסיגריה אצל צעיר נובע בשל הרצון להראות מבוגר. אצל מבוגר, הצורך מונע בשל רצון לתקשורת אל-מילולית וכדי להתמודד עם לחץ.
עישון סיגריות ממלא את כל הקריטריונים המאפיינים התמכרות וקשיי גמילה. לניקוטין יש חלק חשוב בהתמכרות, אך מתן ניקוטין לא יפטור את בעיות הגמילה. הניקוטין כנראה גורם לגירוי פרמקולוגי, שסביבו האדם בונה רפלקסים פסיכולוגים או פסיכו-פרמקולוגים. אילו משתנים מאדם לאדם.
לרופאים יש השפעה רבה על הפסקת העישון. רוב המעשנים הצהירו כי ינסו להפסיק לעשן אם הרופא ימליץ על כך ואכן, שליש מהמעשנים מנסים להפסיק בעקבות בקשת הרופא.

לצורך הפסקת העישון צריך המעשן סימוכין שלסיגריה יש קשר למחלתו. הרופא צריך לברר את הסטטוס של המטופל מבחינת עישון, רווחים משניים שיש לו מהסיגריות, להבהיר את התועלת בהפסקת העישון ולבוא עם המטופל במשא ומתן בנוגע לתאריך הגמילה.
מרשם של מסטיק ניקוטין מעלה את סיכויי הגמילה, כשאילו משולבים עם גמילה התנהגותית.
יש לשלב בכך מעקב מתמיד וביקורים חוזרים אחר הנגמל. הביקורים יכולים להיות קצרים, אך חשוב שיתרחשו אחת לשבועיים.


קישורים נוספים:
העישון מנקודת ראות סינית
סקירה זו הועברה כסמינר בקליניקה המשולבת של תמורות
חומר זה אינו מהווה המלצה או הנחייה רפואית והוא נועד לשירות המטפלים והרופאים ולידע כללי בלבד.
חומר זה מוגש כשירות ע´י הקליניקה של תמורות

 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2014, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות