בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
קבלה

חכמת הקבלה
--------------
קשה להתעלם ממספרם ההולך וגדל של האנשים, בכל רחבי העולם, התרים אחר רוחניות, מכל זן וסוג. התופעה חוצה גבולות, עמים, דתות ואמונות. הרוחניות הפכה להיות אורחת רצויה כמעט בכל בית.

נקודה לטובתנו

 במקומות שמעולם לא העלו על הדעת לעסוק בה, היא תופסת מקום של כבוד. כיום, עיתונים אינם מהססים לפרסם מאמרים שלמים על 'העידן החדש', האינטרנט מלא במידע מקיף בנושא ובימים האחרונים, אף עלה ערוץ טלוויזיה המוקדש כל כולו לתחום הרוחניות והמיסטיקה.

ברור שיש לכך סיבה. יש שיחפשו את הסיבה בעולם הזה. יסבירו שהמצוקה הקשה, הניכרת בכל התחומים, גורמת לאנשים לנוע לעבר משהו שמסתמן כפתרון. לעומת זאת, יש את התשובה הרוחנית. מי שעוסק בקבלה, אינו מופתע ממה שקורה היום בישראל ובעולם כולו. המהלך הזה היה צפוי כבר לפני מאות ואלפי שנים. מקובלים כתבו על התקופה הזו ספרים ומאמרים רבים וחזו כי באחרית הימים, נהיה עדים להתעוררות רוחנית עצומה שכמוה לא ראתה האנושות מעולם. לימוד הקבלה מגלה כי יש מי שאחראית למהלך העצום הזה - הנקודה שבלב.


מצפן רוחני

כדי להבין מה בדיוק קורה היום, כדאי להעיף מבט בראשית הבריאה, בעידן שקדם לבריאת העולם הזה. הבורא, שהוא ישות שופעת טוב מוחלט, ביקש לברוא נבראים, על מנת שיקבלו את שפע הטוב שהוא מציע. היה ברור לו שכדי שהנבראים ירצו לקבל את הטוב, יש לטעת בהם רצון לקבל. לאחר שנטע בהם את הרצון לקבל, שתל בו גם את הנקודה שבלב. הנקודה שבלב היא מעין מצפן רוחני שנועד לסייע לנו להגיע חזרה מהמקום הרוחני הנמוך שאליו הגענו, בעולם הזה, לדבקות מוחלטת עם הבורא. בלעדי המצפן הרוחני הזה, היינו הולכים לאיבוד. במילים אחרות, היינו רוצים, מבלי לדעת מה אנחנו באמת רוצים.

זה, פחות או יותר, מה שקורה לנו כיום. הרצון לקבל משפיע עלינו ובעצם הוא זה המניע אותנו. הוא יוצר בנו חסרונות, לא רק מדברים שאין לנו, אלא גם מדברים שיש לאחרים ואין לנו. החלל העצום הזה יכול להתמלא רק על ידי שפע רוחני, אך אנו טועים לחשוב שתענוגי העולם הזה, מסוגלים להשביע את הרצון לקבל הרוחני, שאינו מרפה מאיתנו.

למה זה קורה? ההסבר הרוחני מאוד פשוט: כאשר אדם נולד, הוא מקבל חבילה של 'הטבות' מהבורא. ראשית, הוא מקבל את הגוף, שאמור לעורר בו חסרונות ברמה הבסיסית ביותר. שנית, הוא מקבל נשמה, שהיא חלק בלתי נפרד מהבורא, המשתוקקת לשוב אל המקור שממנו נחצבה. לאחר-מכן, מקבל הנברא רצון לקבל, שהרי איך יוכל לקבל את השפע שהבורא הכין בעדו, מבלי לרצות לקבל אותו? והאחרון הוא ה נ ק ו ד ה שבלב. הנקודה שבלב, כאמור, אמורה לסייע לאדם לאתר את המילוי הרוחני שהוא כה משתוקק לו. היא אמורה לסייע לו לא ללכת שולל אחר תאוות העולם הזה ולשאוף להגיע לשפע העצום שמציע העולם הרוחני.

אם כן, למה נראה שלמרות שיש לנו את המצפן הרוחני הזה, אנחנו בכל זאת הולכים לאיבוד בעולם הזה? הסיבה לכך ברורה. להבדיל מהרצון לקבל, שניכר באדם מרגע שהוא מגיח לאוויר העולם, הרי שהנקודה שבלב לא ממהרת להתעורר באדם. היא ממתינה עד שיגיע בכוחות עצמו למסקנה שהתענוגים שמציע העולם הזה, אינם אלא ייסורים, המוליכים אותו שולל ומרחיקים אותו מהמטרה שאלייה הוא שואף להגיע. בשלב מסויים בחיים, הנקודה שבלב מתעוררת. זה יכול לקרות בגיל הילדות, זה יכול לקרות בשלב הבגרות וזה יכול להתעורר גם בשלבים מאוחרים יותר.

כאשר הנקודה שבלב מתעוררת, אדם מתחיל לשאול את עצמו שאלות הנוגעות למהות הקיום. הוא שואל מה הטעם בחיים? למה הגיע לעולם הזה? מה התפקיד שלו בכל המציאות הזו? השאלות הללו מגיעות בעידוד מלא של הנקודה שבלב, שרוצה לגרום לאדם להבין שהכיוון שאליו הוא צועד, אינו הכיוון נכון.

כפי שכבר ציינו, הנקודה שבלב היא בעצם המצפן הרוחני של כולנו. היא תמיד מכוונת אותנו אל מקור הבריאה, אל הבורא, אל התענוג הנצחי, שאליו אנחנו רוצים ושואפים להגיע, אלא שהנקודה שבלב לא לבד במשחק הזה. החברה הסובבת אותנו, החיים התובעניים, המרוץ אחר מילוי צרכי הקיום, כל אלה גורמים לנו להתעלם מהאיתותים של הנקודה שבלב, ולעיתים אפילו לשכוח ממנה לגמרי.

הדבר דומה למטייל שאיבד את דרכו בהרים, ברגע אחד הוא נזכר שיש לו מצפן שעשוי לכוון אותנו לדרך הנכונה, אך בלחץ חבריו למסע, הוא תוחב אותו לתרמיל וממשיך ללכת בעקבותיהם, לדרך ללא מוצא. זהו בדיוק המצב שבו אנו מצויים כיום. יש לנו אמצעי המסוגל לכוון אותנו אל המטרה הרוחנית שאנו משתוקקים להגיע אלייה, אך אנו מעדיפים להתעלם ממנו במפגיע וללכת שבי אחר החברה המציעה לנו שפע של תענוגים, שהדרך להשיג אותם רצופה בייסורים ואם לא די בכך, אנו לץ חשים כל מילוי, מרגע שהשגנו את התענוג שכה השתוקקנו אליו.

התסכול הזה נובע מכך שאנו הולכים בכיוון הלא נכון. במקום להישמע לצו המצפון הרוחני שלנו, לנקודה שבלב וללכת בעקבותיה, לעבר הידבקות מוחלטת עם הבורא, אנו מעדיפים דרכים עקלקלות שלא מובילות אותנו לשום מקום. ברגע שהנקודה שבלב התעוררה ואנחנו העדפנו להתעלם ממנה, היא מורידה פרופיל וכאילו נעלמת. היא מפנה את הדרך לרצונות האחרים שלנו, למרדף חסר התועלת אחר התענוגים של העולם הזה, כאילו רוצה ללמד אותנו לקח, לגרום לנו להבין בדרך הקשה, את מה שהיא ניסתה להסביר לנו בדרך הקלה. היא בסך הכל רצתה לומר לנו שהיא יודעת מהי הדרך המובילה לתענוג הנצחי שאנו שואפים להגיע אליו. לצורך העניין, היא ביקשה לרתום אפילו את הרצון לקבל שלנו, שהרי בלעדיו, לא נעשה שום פעולה, ההתעלמות הובילה אותנו למצב שבו אנו מצויים כיום.

עכשיו, אחרי מאות שנים של מרדף אחרי החומר, של ניסיון לשכלל את התענוגים שמציע העולם הזה ולהעצים אותם, אנו מצויים בפני שוקת שבורה. גם אלו שהשיגו את התענוגים, נותרו מתוסכלים וגם אלו שטרם השיגו אותם, רואים מה קרה לאלה שכן השיגו ואיבדו את הטעם להמשיך ולרדוף אחריהם. עכשיו, אנו מצויים בעידן ההתפכחות, בעידן שבו אנו לא מוצאים עוד טעם בעיסוק החומרי חסר התועלת, ולכן אנו מחפשים פתרונות במקורות אחרים. היום, קוראים לזה העידן החדש, אך מבחינת המקובלים, הם כבר היו בעידן החדש הזה, לפני מאות ואלפי שנים, כשניסו להסביר לעם ישראל ולאנושות כולה כי המפתח לחרות האישית, הלאומית והרוחנית מצוי במקום אחר.

את ההתעוררות הרוחנית העצומה הזו מובילה הנקודה שבלב שכיום, כי אי אפשר להתעלם ממנה. אם נחזור לרגע למשל המטייל, נראה כי הוא אכן הלך שבי אחר חבריו המטיילים, שהובילו אותו פעם אחר פעם למבוי סתום, לסכנות מוות, לדכדוך ותסכול עצום מכך שהוא אינו מבין לאן מוביל כל המסע הזה. עכשיו, הוא נזכר שבראשית הדרך, המצפן הראה לו כיוון אחר, המצפן הראה את אותו כיוון לכל חבריו המטיילים וכולם העדיפו להתעלם ממנו, עד לרגע שבו כבר אי אפשר לעשות את זה.


כל בשר חציר

באיזשהו שלב בחיים, מתעורר בכל אחד מאיתנו המצפן הזה, מבקש להורות לנו את הדרך ולהעניק לנו תשובות לשאלות הנוגעות למהות הקיום. לא תמיד אנחנו שמים לב לכך. לרוב, אנו נוטים להתעלם מההבזקים של הנקודה שבלב, עד לרגע שבו כבר לא ניתן עוד להתעלם ממנה.

זו הסיבה שכיום, אנו עדים להתעוררות רוחנית עצומה בכל רחבי העולם ובישראל. כולם מבקשים כיום תשובות, משום שהנקודה שבליבם התעוררה והיא התובעת מהם תשובות. האנושות כמעט ומיצתה את שאיפות הרצון לקבל הבהמי והגיעה למסקנה שהוא הוביל אותה אל אברי פי פחת. כיום, האנושות רוצה תענוג מסוג אחר ותחושת הבטן הפנימית שלה אומרת שהתשובות מצויות במקום אחר מזה המוכר לנו.

כעת, כל אחד מאיתנו צריך להישמע לקולות העולים מתוך נשמתו, להבזקים של הנקודה שבלב ולפעול על פיהם. בניגוד לעבר, כיום כבר ידוע לנו שהרדיפה אחר תענוגי העולם הזה אינה מובילה לשום מקום ועצם הידיעה הזו, כבר סוללת לנו את הדרך למחוזות אחרים. על המציאות הזו כתב בעל הסולם, המקובל, הרב יהודה הלוי אשלג, בהקדמה לספר ה'זוהר': "קול דופק בליבו של כל אחד ואחד מישראל לקרות ולהתפלל להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל, אבל השכינה אומרת: "מה אקרא?". כלומר, "אין בי כוח להרים את עצמי מעפר, בשביל שכל בשר חציר - כולם המה כבהמות אוכלי עשב וחציר. כלומר, שעושים המצוות בלי דעת, כמו בהמות. וכל חסדו כציץ השדה - שכל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, שאין כוונתם במצוות שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם הם עושים המצוות".

ובאותו מאמר מזהיר הרב אשלג מפני המציאות שאנו עתידים לעמוד בפנייה, אם נתעקש שלא להטות אוזן לקול הקורא, לאותן נקישות של הנקודה שבלב: "אוי לאותם אנשים הגורמים שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מהעולם ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה עושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת, כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של הצורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין בחכמת הקבלה".

במילים אחרות, המקובל אשלג מבהיר כי ההתעוררות הרוחנית הזו, יש לה מטרה מאוד ברורה: להוביל את עם ישראל ואת האנושות כולה אל העיסוק בחכמת הקבלה, אך עלול להיווצר מצב שבו אנשים עדיין יתעקשו שלא לראות בחכמת הקבלה את התשובה המוחלטת למצוקות שעמן הם מתמודדים ושוב, להתחיל מסע רוחני חסר תועלת אחר פתרונות חסרי תועלת בכל רחבי הגלובוס, למרות שהפתרון מצוי מתחת לאפם.

חכמת הקבלה מצויה כיום בהישג ידם של ההמונים ועליהם רק להושיט יד ולגעת. כל ניסיון למצוא פתרון, לכאורה, רוחני אחר, נידון לכישלון, משום שהנקודה שבלב יודעת מה היא רוצה - את הטוב ביותר, והטוב ביותר אינו מצוי בעולם הזה, הטוב ביותר מגיע רק מהבורא ורק מי שיגיע להשתוות הצורה איתו, יזכה לחוש את התענוג הרוחני הזה, שאנו כה משתוקקים להגיע אליו.

התעוררות הנקודה שבלב היא גם השלב שבו מקבל הנברא הזדמנות נדירה לבחירה חופשית. כל חייו חי הנברא על פי תסריט שהוכתב לו מראש ואין לו שום יכולת לשנות אותו. מרגע שהתעוררה בו הנקודה שבלב, הוא יכול לבחור אם להמשיך ולהעצים את הנקודה שבלב, או להתעלם ממנה ולחזור לחיות חיי בהמה שסופגת מהלומות, מכות והשפלות ולא מבינה למה זה מגיע לה.

אדם המבקש להגדיל את הנקודה שבלב שלו, זקוק לאמצעים כדי לעשות זאת. אחד האמצעים החשובים שניתנו לנו הוא החברה. הבורא במכוון לא ברא נברא אחד, אלא שבר את הנשמה הכללית למיליארדי רסיסים, הלביש אותם בגופים וגרם לכך שאדם שימצא בסביבה מסויימת, יושפע ממנה ועל זה מושתת כל היחס שלנו לחברה. אם אדם משתמש נכון בהתעוררות שלו לבורא ומחפש סביבה שיכולה להגדיל לו את הרצון להתעלות רוחנית לעולם העליון, אז הוא לבסוף מוצא סביבה כזאת ומקבל ממנה התרשמות וגדלות המטרה, למרות מה שקורה לו בעולם הזה, ועל ידי זה, הוא נמשך יותר ויותר לעולם הרוחני, במקום לחטט שוב ושוב בעולם הזה ולהתעסק בדברים שברור לו שאין לו כל שליטה עליהם ושטוב לא יצא לו מהם.

אם אדם מוביל את חייו על ידי הנקודה שבלב ומספח אלייה את הרצון לקבל, רק על מנת להשפיע, אז הוא עובד בצורה מתוקנת. אם להיפך, אז הוא כמו בהמה, משום שהנקודה שבלב היא לא רצון לקבל גבוה יותר מהרצון לקבל שהוטבע בנו, אלא רצון לקבל ממקורות אחרים מאלו שהורגלנו אליהם.

 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות