בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
אקטואליה

איגרת למנהיג יהודי-ציוני ישראלי
24.11.06
מהו דיוקנו של מנהיג יהודי-ציוני הדרוש בדחיפות לישראל? פרופ' יחזקאל דרור, חתן פרס ישראל, מציג בספרו החדש את הערכים הנדרשים מכל מנהיג ומנהיגה בישראל. ויש לו גם חלום בלהות מעשי ליהודים לשנת 2050. באדיבות:
פרק נבחר מתוך הספר החדש "איגרת למנהיג יהודי-ציוני ישראלי" בהוצאת כרמל והמועצה הציונית בישראל. מתפרסם באדיבות המו"ל (בלעדי באומדיה)
 
איגרת זו מכוונת למנהיגים בפועל ולמנהיגים בכוח הרואים במנהיגות יהודית-ציונית שליחות וייעוד בחייהם. מקווה אני גם שקריאת האיגרת תשכנע רבים וטובים מצעירי ישראל לבחור במנהיגות כמשימת חיים, ולו גם חלקית, שכן "הטובים למנהיגות יהודית-ציונית" היא ססמת אמת המבטאת הכרח קיומי של מדינת ישראל ושל העם היהודי בכללותו.

כל בעל תפקיד שיש לו השפעה על אחרים יכול וצריך לתפקד במידה זו או אחרת כמנהיג יהודי-ציוני. יחד עם זאת, איגרת זו מכוונת בעיקר אל העוסקים במנהיגות שלטונית ובמנהיגות חברתית לכל צורותיהן ורמותיהן. אך עניין מיוחד לי בציבור הסטודנטים, לכל מקצועותיהם, ומהם בהכרח צריכים לצמוח מרבית המנהיגים העתידים של מדינת ישראל.

ספר זה מבוסס על שנות חיים של מחקר בנושאי ממשל ומנהיגות בארץ ובעולם, מילוי תפקידי ייעוץ בממשלות ישראל ומדינות אחרות והכשרת מקבלי החלטות בכירים במגוון ארצות ותרבויות. יחד עם זאת, ער אני לידע ולתובנה הרבים החסרים לי, היות שמדובר בנושא מורכב, רב-ממדי ותובעני מאוד, שההתמודדות עמו היא זכות המטילה אחריות כבדה. אקבל אפוא ברצון הערות, ביקורת והצעות לשיפור, ומהן אלמד לספרים נוספים בנושאי מנהיגות שעליהם אני עמל. הקוראים מוזמנים לכתוב לי לכתובת הדואר האלקטרוני או למחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.

ראשית דבר

איגרת זו אני משתמש במושג "מנהיג" ו"מנהיגות" במובנו המקיף של המושג – כמתייחס לכל בעל השפעה על חצר הכלל, בקנה מידה קטן וגדול, כולל מה שנקרא "מנהיגים שקטים", דהיינו המשפיעים בפועל, שאור הזרקורים של תקשורת ההמונים לא מופנה אליהם. אף שעיקר ענייני במנהיגי ציבור, מרבית הדיון ישים גם למנהיגים בארגונים עסקיים וחברתיים הרואים בקידום ערכים יהודיים-ציוניים חלק ממשימתם. יחד עם זאת, עיקרי הדברים מתייחסים ישירות למנהיגי ציבור, ובמיוחד למנהיגי השלטון לדרגותיהם ולסוגיהם. בחלקם מתייחסים הדברים גם למנהיגים ערכיים-רוחניים, אך אלה שונים במהותם העיקרית ודורשים דיון אחר בחלקו מהמוצג בספר זה.

האיגרת מופנית אליך אישית, כמנהיג ושואף-למנהיגות יהודית-ציונית. לכן צורת הפנייה ישירה, הסגנון ברור ככל שאפשר, וישנה הימנעות ממראי מקום ומכלים מדעיים דומים. עם זאת, הנושא רציני ותובעני, ואינני נמנע מדיון מקצועי שעמי ארצות יתקשו בו – אך אין מקומם של בורים במנהיגות הדרושה למדינת ישראל.

קל להטיף למנהיגות יהודית-ציונית ראויה, אך קשה לקדמה הלכה למעשה. הספר מיועד לעזור לך לפתח את עצמך למנהיג יהודי-ציוני מעולה ככל האפשר. כדי למקד את הדיון ולסייע בהטמעתו, מסוכמות עיקר המסקנות המעשיות של הדיון בצורת המלצות מחודדות.

הנחת היסוד של איגרת זו היא שאתה דבק בערכים יהודיים-ציוניים בנוסח זה או אחר, גם אם לא התעמקת במהותם הנורמטיבית ובמשמעותם המעשית. אם אתה באמת "פוסט-ציוני" ו"כנעני", ורואה בישראל בעיקר "מדינת כל אזרחיה", ללא מתן משקל רב להיותה מדינה יהודית-ציונית ומדינת העם היהודי, אין איגרת זו מיועדת לך, ואל תטריח עצמך לקרוא אותה.

מצפן ערכי יהודי-ציוני תוך קליטת ערכי אנוש

כמנהיג יהודי-ציוני, עיקר פעולותיך, ובמיוחד אריגת העתיד, מכוונות למימוש ערכים יהודיים-ציוניים, במובן פלורליסטי. יחד עם זאת, ישראל, העם היהודי ואתה מחויבים גם לערכי נאורות כלל-אנושיים תוך התאמתם לערכים יהודיים-ציוניים. אולם לא באלה ייחודך, ולכן אדון בהם בקצרה, בחזקת "תוספת" לערכים היהודיים-הציוניים, על אף חשיבותם הנורמטיבית והמעשית הרבה והבעיות הכרוכות במתחים בינם ובין ערכים יהודיים-ציוניים.

אין מדובר באיגרת זו בדיון ערכי-פילוסופי לשמו, אלא בערכים המיועדים למימוש, הבאים לשמש לך מצפן המורה על הדרך שבה עליך להתקדם. בספר אחר, "חידוש הציונות" (ירושלים: הספרייה הציונית ומוסד ביאליק, 1997), הרחבתי את הדיון בערכים יהודיים-ציוניים תוך הזדקקות לתורת השיקול הערכי והפילוסופיה של השיפוט הנורמטיבי. באיגרת זו אתמקד בערכים העיקריים שעליך לשאוף למימושם.

עליך להכיר ולהבין את מהותך בתוקף מנהיגותך כ"שופט ערכים". רב ההבדל בין הערכים והיעדים שאותם חלופות החלטה שונות עשויות לממש. לכן, שיפוט ערכי בדבר חבילת התוצאות העדיפה היא המכריעה באיזו חלופה לבחור – ואתה מופקד על שיפוט זה במסגרת סמכויותיך. זו משימה קשה ולעתים טרגית, כאשר אתה צריך להכריע בין ערכים חשובים מאוד לערכים חשובים עוד יותר. שכן אין שום אפשרות לממש את כל הערכים, ועליך מוטלת המשימה הקשה, מבחינה נפשית וציבורית, לקבוע סדרי קדימויות ולתת משקל לערכים שונים בהקשר של הכרעות ממשיות.

מעל ומעבר להחלטות ממשיות, הערכים קובעים במידה רבה את עצם הנושאים שבהם אתה רוצה להתמקד, והם גם מעצבים את הצורה שבה אתה רואה את המציאות. לכן חובה עליך להבהיר לעצמך את מסכת הערכים המקובלת עליך ושאתה מופקד על מימושה. הוא הדין במיוחד במשימת-העל של אריגת העתיד, המותנית רובה ככולה בערכים שהם בעיניך בחזקת "שגשוג" לעומת "שקיעה", כפי שהם באים לידי ביטוי בחזונות מעשיים ובחלומות-בלהות מעשיים שמשמשים לך מצפן פעולה אופרטיבי.

שימוש הלכה למעשה במצפן הערכי מחייב הבחנה בין רמות שונות של ערכים ויעדים, החל בצווים ערכיים מוחלטים וכלה בקריטריונים לפעולה המפורטים דיים לשמש אמות מידה לבחירה בין חלופות מוגדרות. בפרק זה אתרכז בצווים ערכיים מוחלטים ובערכי-על שיש בהם כדי להבהיר את עיקרי מסכת הנורמות המוצעות לך כמצפן ערכי. יישום לתחומי מדיניות שונים יומחש בהמשך האיגרת.

אתחיל בשני צווים ערכיים מוחלטים העומדים ביסודו ובמרכזו של המצפן הערכי המוצע: כיבוד האדם כנברא בצלם, וטיפוח "חיים טובים" התואמים תפיסה זו; והבטחת שגשוג העם היהודי והיהדות לדורותיהם, עם ישראל יהודית-ציונית משגשגת כמדינת הגרעין.

המלצה 14. עליך לפעול לפי שני צווים ערכיים מוחלטים:

  1. כיבוד האדם כנברא בצלם וחובת השאיפה ל"חיים טובים", כראויים לנברא בצלם.
  2. הבטחת שגשוגו של העם היהודי והיהדות לדורותיהם, עם ישראל יהודית-ציונית משגשגת כמדינת הגרעין.

"צו ערכי מוחלט" הוא נורמה בסיסית שצידוקה בה עצמה, או בקבלתה כצו טרנסצנדנטלי – הרמה הגבוהה ביותר במדרג של ערכים ויעדים. הוא משמש בסיס לערכים אחרים ויעדים אופרטיביים, ונמצא מעליהם. יחד עם זאת, כאשר אתה עומד מול כמה צווים ערכיים מוחלטים, קיימת אפשרות של התנגשות ביניהם, התנגשות המחייבות החלטות קשות במיוחד – מה שמכונה בלשון הפילוסופיה של השיפוט "הכרעות טראגיות". במקרים אלה הכרחי לשקול זו לעומת זו מידות שונות של מימוש נורמות שכולן בחזקת צווים ערכיים מוחלטים.

הצו הערכי המוחלט הראשון מעגן את העם היהודי ואת ערכיו באנושיות בכללותה, ומעמיד את קדושת החיים וחובת החיים בצורה ראויה ל"נבראים בצלם" כאחד הערכים העליונים. אך אין המדובר ב"חיים" סתם, אלא ב"חיים טובים", בעלי משמעות ערכית במובן זה או אחר, שלמענם אין בררה בנסיבות מסוימות אלא להרוג ולהיהרג.

אין בערך משום העמדת מימוש רצונו השרירותי של הפרט בראש הסולם, אלא יש בו משום הטלת חובה על האדם להתנהג כראוי ל"נברא בצלם", אף שהתכנים של "חיים טובים" מותנים בשיפוטים ערכיים נוספים, כפי שהם מפורטים בחלקם במסגרת ערכים יהודיים-ציוניים – שאין בהם משום חובה לכל בני האדם, פרט ל"מצוות נוח" בנוסח זה או אחר – בהמשך. צו ערכי מוחלט זה מטיל שלושה תפקידים על המנהיג, על המתח שביניהם: להימנע משפיכות דמים, אלא כאשר הדבר הכרחי למען "חיים בצלם" או מימוש צווים ערכיים מוחלטים אחרים; לעזור לבני אדם כפרטים להגיע לחיים ראויים כנברא בצלם, שוב לפי גישה ערכית זו או אחרת ותוך פלורליזם שיש לו גבולות; ולעזור לאנושות בכללותה ולחלקיה להגיע לדפוסי חיים הראויים לנבראים בצלם, גם אם לצורך זה דרוש לעתים לפגוע בפרט – אך תמיד תוך כיבוד היותו "נברא לצלם" וצמצום הפגיעה למינימום ההכרחי.

מדובר בצו ערכי מוחלט המטיל עליך, כמנהיג יהודי-ציוני, להתמסר במיוחד לטיפוח חיים ראויים מבחינה יהודית-ציונית של יהודים. אך יש בצו גם כדי להטיל עליך חובות כלל-אנושיות בחזקת "תיקון עולם", במיוחד בכל הנוגע לטיפוח "חיים טובים", כראויים לכל הנבראים בצלם.

הצו הערכי המוחלט השני כולל שלושה מרכיבים. כל אחד מהם עומד בפני עצמו, ושלושתם יחד מצטרפים למכלול אחד.

המרכיב הראשון הוא שגשוג העם היהודי והיהדות לדורותיהם. הוא מעמיד את שגשוג העם היהודי בכללותו כנורמה מוחלטת הקודמת לשגשוגה של מדינת ישראל כ"מדינה" סתם. לפי צו ערכי מוחלט זה יש לראות במדינת ישראל יהודית-ציונית אמצעי לשגשוג העם היהודי בכללותו, נוסף על משמעותה כמרכיב בפני עצמו של הצו המוחלט. יש בכך משום ניגוד תהומי לנטיות מעין-כנעניות, וגם התנגדות ל"פטריוטיזם ישראלי" כצו ערכי העומד בפני עצמו. ברמת הפרט, יש במרכיב, יחד עם הצו הערכי המוחלט הראשון, משום קריאה לזהות עצמית של יהודי בישראל ראשית כל כבן אדם, שנית כיהודי ושלישית כישראלי.

מרכיב זה כולל גם התייחסות לממד הזמן. מדובר ב"דורותיהם", דהיינו מחויבות לדאוג לעתיד העם היהודי לטווח הרחוק – ובכך מתקשר צו ערכי מוחלט זה ישירות למשימת-העל שלך לארוג את העתיד. כאן מונח הבסיס והצידוק הנורמטיבי למשימת-העל שלך, בכללה החובה להקריב במידה מדודה שגשוג בהווה למען הבטחת שגשוג ארוך טווח.

מדובר בצו ערכי מוחלט מכוון-מעשה, נוסף על משמעות הצו בראייה של הפילוסופיה של היהדות והציונות. לכן יש לפרט את הצו במידה המאפשרת שימוש בו כמצפן לפעולותיך. אמחיש זאת על-ידי הצגה של חזון מעשי וחלום-בלהות מעשי לעם היהודי וליהדות לשנת 2050, המבהירים חלק מהמובנים הממשיים ומהמשמעויות המעשיות של מרכיב הצו הערכי המוחלט הנידון:

חזון מעשי לעם היהודי וליהדות לשנת 2050
 
1. מספר היהודים בעולם הוא כ-16 מיליון, מהם 9.5 מיליון חיים בישראל.
2. התפוצות וישראל משולבות היטב זו בזו – עם ישראל כמדינת הגרעין יחד עם תפוצות פורחות ותוך יחסי גומלין של הזדהות ושיתוף פעולה, לצד תחרות המפרה יצירתיות.
3.היציאה מהעם היהודי קטנה, נישואי החוץ מעטים יחסית ורבים מהילדים בהם בוחרים להיות ולחיות כיהודים.
4. ישראל היא מדינת יהודית העומדת במרכז העם היהודי, תוך שילוב הדדי רב, כמתואר בחזון המעשי למדינת ישראל בפרק 2.
5. הקהילות היהודיות פורחות מבחינה תרבותית וכלכלית, ומפצות באיכות על מיעוט מספרי הנובע מעלייה לישראל.
6. תמורות בתרבות העולמית לעבר פוסט-פוסטמודרניות מגבירות בדור הצעיר את חיפוש המשמעות הערכית לחיים ומציאת משמעות זו בזרמים שונים של היהדות.
7. כתשעים אחוזים מהילדים היהודיים בתפוצות מקבלים חינוך יהודי של ממש, וכשליש לומדים עברית.
8. לרוב היהודים תחושה חזקה של זהות עצמית יהודית והם פעילים בחיי הציבור היהודיים.
9. כלל העם היהודי מוסיף להתפתח בכיוון של "חברה לומדת עתירת ידע".
10. יצירתיות-שיא תרבותית, ערכית ודתית מקנה משמעויות פלורליסטיות חדשות ליהדות, תוך המשכיות יחד עם התאמה לתרבויות עולמיות משתנות. הדבר מחזק מאוד דבקות של צעירים ביהדות.
11. מצבם הכלכלי של היהודים טוב. רובם מקצוענים בתחומי ידע מתקדמים, עם מספר ניכר של יזמים, אנשי עסקים, פעילי ציבור, חוקרים והוגי דעות בעלי מוניטין עולמי.
12. רבים מאוד היהודים הבולטים בהישגים מדעיים וטכנולוגיים וכן בתחומי מדעי הרוח למיניהם.
13. מדעי היהדות פורחים, ורב מספר הסטודנטים הלומדים אותם באוניברסיטאות, כולל לא-יהודים.
14. העם היהודי מגובש תוך "אחדות עם ריבוי", עם תחושת "כנסת ישראל" ו"כל ישראל ערבים זה לזה" חזקה ויכולת פעולה מתואמת ומשולבת.
15. יש מנהיגות יהודית רוחנית, תרבותית, ערכית, דתית ומדינאית מצטיינת.
16. גופי העם היהודי מתרחבים ומעמיקים, הן ברמה של ארגונים וגופי פעולה מקומיים הצומחים מלמטה, הן ברמה של גופים רב-קהילתיים ועולמיים. הם פועלים תוך יחסי שיתוף פעולה וגם תחרות המצטרפים למאמצים נמרצים להבטיח את רווחתו של העם היהודי ושגשוגם של העם ושל היהדות לאורך זמן.
17. משאבים רבים וגדלים עומדים לרשות פעולה יהודית.
18. המעמד העולמי של העם היהודי טוב, תוך צמצום ניכר באנטישמיות ויחסים טובים עם תרבויות ודתות אחרות.
19. העם היהודי מרבה לעסוק בתיקון עולם, כולל תרומה משמעותית, המוכרת ככזו, לבעיות ערכיות של האנושות.

לעומת החזון המעשי עומד חלום-בלהות מעשי, שסיכויי ההתפתחות לקראתו אינם קטנים, אם להתבטא בזהירות יתרה, מהסתברות המימוש של החזון המעשי, אלא אם כן העם היהודי בראשות מנהיגיו – כולל אתה – יפעל נמרצות לאריגת העתיד על-ידי התערבויות של ממש בתהליכים היסטוריים.

חלום-בלהות מעשי לעם היהודי וליהדות לשנת 2050
 
1. מספר היהודים בעולם הוא כ-10 מיליון, מהם כשישה מיליון חיים בישראל.
2. התפוצות וישראל הולכות ומתרחקות זו מזו תוך פגיעה חריפה באחדות העם היהודי, המלווה בהאשמות הדדיות.
3. היציאה מהעם היהודי גדולה, נישואי החוץ רבים וכמעט כל ילדיהם בוחרים להיות לא יהודים.
4. ישראל, כמדינה יהודית, נמצאת בשקיעה ואינה תופסת מקום מרכזי בעם היהודי, כמתואר בחלום הבלהות המעשי למדינת ישראל בפרק 2.
5. הקהילות היהודיות מדוללות מכל הבחינות, פרט לחרדיות.
6. מגמות בתרבות העולמית מעודדות צעירים לנטוש את הדבקות בעם היהודי.
7. מיעוט הולך וקטן של הילדים היהודים מקבלים חינוך יהודי של ממש, ורק מעטים יודעים קצת עברית.
8. הזהות העצמית היהודית נחלשת, תוך צמצום רב בהשתתפות בחיי קהילה ועם.
9. העם היהודי מאבד את ייחודו מבחינת עצימות ידע.
10. יצירתיות בעלת משמעות יהודית היא מועטת.
11. רבים היהודים שמצבם הכלכלי הולך ורע. מספרם של היזמים, אנשי העסקים, פעילי הציבור, החוקרים והוגי הדעות בעלי מוניטין עולמי בקרב היהודים הולך וקטן, ורבים מהם מתנתקים למעשה מהעם היהודי.
12.העם היהודי מחולק בין קהילות תוך סכסוכים רבים וקשיים בשיתוף הפעולה.
13. חסרה מנהיגות יהודית רוחנית, תרבותית, ערכית, דתית ומדינאית איכותית.
14. גופי העם היהודי מידלדלים ומשוסעים.
15. המשאבים העומדים לרשות פעולה יהודית קטנים.
16. המעמד העולמי של העם היהודי ועוצמתו ירודים, לצד אנטישמיות גואה במקומות רבים, כולל מעשי טרור.
17. העם היהודי מסתגר תוך תחושת מועקה ושקיעה.

המרכיב השני של הצו הערכי המוחלט הוא ישראל יהודית-ציונית משגשגת. מרכיב זה הוא הן צו ערכי מוחלט בפני עצמו המרכזי ליהדות ולציונות, הן מכשיר הבא להבטיח שגשוג ארוך טווח של העם היהודי והיהדות – קיום ושגשוג של מדינת ישראל יהודית-ציונית נתפס כחלק מרכזי של שגשוג העם היהודי והיהדות בכללותם וכתנאי הכרחי לשגשוג זה. אך זאת ללא מתן משמעות לקיום "מדינה" כשהיא לעצמה, אלא למהות היהודית-הציונית שה"מדינה" משמשת לה פלטפורמה חיונית, ללא תפיסה מיסטית של מהותם של מדינה וממשל וללא כל אבק של מעין-קדושה של עצם קיום המדינה ללא קשר למהותה.

אשר למשמעויות ולתכנים הממשיים של מרכיב זה, שיש בהם כדי לשמש לך מצפן ערכי מעשי, אותם המחשתי בצורת חזונות מעשיים וחלומות בלהות מעשיים לישראל יהודית-ציונית ולעירייה יהודית-ציונית בפרק 2.

המרכיב השלישי של הצו הערכי המוחלט מקשר בין החלק הראשון לשני וקובע את הערך והצו של הבטחת מהותה ושגשוגה של ישראל כמדינת-הגרעין של העם היהודי, כנורמה בפני עצמה וכתנאי למילוי אחר שני המרכיבים האחרים של הצו הערכי המוחלט.

אני ממליץ לך להשתמש במושג "מדינת גרעין" במקום "מרכז" העם היהודי, כדי להימנע מחשיבה במונחי גיאומטריה של מעגל. יתר על כן, הדימוי של "גרעין" אינו רואה בשאר חלק נחות. שכן, אף שישראל יהודית-ציונית חיונית לקיום ארוך טווח של העם היהודי בתפוצות, קיומן של תפוצות חזקות מהותי לעצם השגשוג של העם היהודי והיהדות וקרוב לוודאי חיוני לשגשוגה של ישראל כמדינה יהודית-ציונית. למשל, יצירתיות יהודית-ציונית, שהיא ממד חשוב ביותר של שגשוג העם היהודי והיהדות, וחיונית לשגשוג ארוך טווח זה, רחוקה מלהיות מונופול של ישראל, מדורבנת על-ידי תחרות בין ישראל למרכזים בתפוצות, ועדיין לא ברור אם עיקר היצירתיות תהיה בישראל או בתפוצות.

אני מבקש להוסיף ולהדגיש שהצו המוחלט וערכי-העל הנידונים להלן אינם כוללים את אחד מערכי היסוד של הציונות הקלאסית – "חיסול הגולה" וגם "שלילת הגולה". הסיבה העיקרית לכך איננה רק אי-יכולת מעשית להביא לידי כך בעתיד הנראה לעין, אלא גם תפיסה גאו-אסטרטגית: בעולם מלא נשק להשמדה המונית, שישראל וגם מרכזים יהודיים אחרים עלולים לשמש לו מטרה, הצו הערכי המוחלט של המשך קיום העם היהודי מחייב את אי-ריכוזו במקום אחד, גם אם רב הספק בדבר הישרדות משמעותית של העם במקרה ההיפותטי ובעל ההסתברות הנמוכה שישראל תושמד. חשוב עוד יותר בראייה נורמטיבית הוא הטיעון שקיום תפוצה משגשגת מחזק את ייחודיותו של העם היהודי ותורם רבות להבטחת מהותה היהודית ארוכת הטווח של ישראל עצמה. לזה מצטרף השיקול שהוזכר לעיל, שקיום ישראל יהודית-ציונית משגשגת לצד תפוצה משגשגת מגביר את היצירתיות היהודית, שהיא מרכזית לקיומם ולמשמעותם של העם היהודי והיהדות.

סייג אחד חשוב לקביעה זו הוא שעלול להתברר שאין אפשרות להבטיח שגשוג יהודי בתפוצות, בגלל מגמות התבוללות מחריפות שלא מצליחים להתמודד איתן. אינני חושב שהמגמות הנוכחיות מביאות למסקנה זו, למרות שיעורי התבוללות גבוהים, שכן קיימים גרעינים חזקים של המשכיות ושגשוג יהודיים, ואפשר להיאבק בהצלחה בהתבוללות. יחד עם זאת, כאשר מתברר שקהילה זו או אחרת לא תמשיך להתקיים לאורך זמן בגלל התבוללות, מן הראוי להעלות אותה ארצה. אם כלל התפוצות ייכנסו למסלול שאין לעצרו של היעלמות, חיסול הגולה ייהפך לצו ערכי וקיומי מוחלט.

המלצה 15. חיסול הגולה ושלילתה אינם נכללים בין הצווים הערכיים המוחלטים וערכי-העל היהודיים-הציוניים המומלצים לך. סיבות גאו-אסטרטגיות ושיקולי שימור הייחודיות של העם היהודי, חיזוק מהותה היהודית-הציונית של ישראל והגברת היצירתיות היהודית מתחברים יחד ומחייבים תפוצה משגשגת ליד ישראל יהודית-ציונית משגשגת, שהיא מדינת הגרעין של העם היהודי שרבים וטובים עולים אליה. לכן, אם אתה דבק בחיסול הגולה ושלילתה, אני מציע לך לשקול תפיסה זו מחדש. יחד עם זאת, עלייה היא ערך-על של היהדות הציונית. אם אין סיכוי לקיום משמעותי לקהילה זו או אחרת, יש להעלותה ארצה. אם יתברר שאין אפשרות להבטיח שגשוג יהודי בתפוצות, יהיה צורך לחזור ולהעמיד את חיסול הגולה כצו ערכי מוחלט של היהדות-
ציונות.

יחד עם זאת, מרכיב זה של הצו הערכי המוחלט מבליט את חיוניותה ואת מקומה המיוחד והייחודי של ישראל בעם היהודי וביהדות, ומדגיש את הצורך לחזק את מהותה של ישראל כמדינת הגרעין של העם היהודי מבחינה נורמטיבית וריאל-פוליטית.

בכפוף לצווים הערכיים המוחלטים ובהתבסס עליהם, כולל המצפן הערכי המומלץ, למנהיג יהודי-ציוני בישראל שבעה-עשר ערכי-על. אלה מהווים בסיס מוצק לניסוח יעדי מדיניות תפעוליים שעליך לעמול על מימושם בשדות ובתחומים שבהם אתה פועל. אציג ערכי-על אלה, בתוספת הערות על מצב מימושם הלכה למעשה ופירוט-מה של כמה יעדי מדיניות הנובעים מהם.

1. היהדות כבסיס-עומק פלורליסטי

כל מהותה של הציונות מבוססת על היהדות, בגרסאות דתיות או חילונית למיניהן. לכן כציוני וכישראלי עליך לראות את עצמך ראשית כל כיהודי. כל חיזוק וקידום של מהותה הציונית של ישראל כרוך בחיזוק וקידום של מהותה היהודית הפלורליסטית, ובהמשך נדון בכך. "רוחה" של ישראל צריכה להיות מושתתת על היהדות. דיבור ומאמצי עשייה "ציוניים" שאינם מכירים את בסיסם ביהדות אינם אלא הבל.

2. העמקת מהותה היהודית-הציונית של ישראל

הצווים המוחלטים וערך-העל הראשון לעיל מתחברים לערך-על "מעשי" והוא העמקת מהותה היהודית-הציונית של ישראל. יעדים ממשיים הנובעים מערך-על זה כוללים, למשל, הבטחת רוב יהודי יציב במדינת ישראל בכללותה ובכל אזוריה, כולל הגליל והנגב. מורכב יותר הוא היעד שעניינו חיזוק מהותה היהודית של חצר הכלל, כגון הקפדה על כללים המעוגנים עמוק במסורת היהודית, מסוג איסור מכירת חמץ בפסח באזורים יהודיים והגבלת פעילות עסקית-מסחרית, להבדיל מפעולות הכרוכות בהספקת שירותי נופש, בשבת. חשוב מכל הוא החדרת זהות עצמית יהודית-ציונית בקרב הצעירים, צורך שבו מערכות החינוך הממלכתיות והממלכתיות-דתיות נכשלו, כל אחת בדרכה היא, למרות מאמצים לא מעטים.

להסרת ספק מבקש אני להדגיש שמדובר ביהדות פלורליסטית, דתית או תרבותית-חילונית. כמנהיג יהודי-ציוני עליך לכבד פלורליזם זה, תהיה עמדתך האמונית האישית אשר תהיה.

3. כל ישראל ערבים זה לזה

ערך-על זה מתייחס לתחושת הזדהות עם העם היהודי בכללותו, וכן בישראל עצמה – תחושת אחדות עמוקה גם עם יהודים בעלי דעות ומאפיינים חברתיים-כלכליים אחרים (יחד עם יחס של כבוד ושוויון וגם אהדה וידידות כלפי האזרחים הלא-יהודיים). ערך-על זה גם מחייב פעולה נמרצת לשם עזרה לנזקקים מכל הסוגים.

4. חיזוק ישראל כמדינת הגרעין של העם הלכה למעשה

ערך-על זה בא לתת ביטוי ממשי לצו הערכי המוחלט על-ידי העמדת יעדים מסוג מתן משקל רב בתהליכי החלטה ישראליים להשלכות על העם היהודי בכללותו; פיתוח ירושלים כבירה רוחנית, חברתית ומדינית לעם היהודי; הקדשת משאבים לחיזוקן של התפוצות; ונטילת יתר אחריות לעתידו של העם בכללותו.

5. פיתוח ירושלים לבירה ערכית-רוחנית, חברתית ומדינית של העם היהודי

אף שאפשר לראות בפיתוח ירושלים לבירה ערכית-רוחנית, חברתית ומדינית של העם היהודי, חלק מערך-העל שנידון לעיל, רעיון זה כה חשוב מבחינת ערכי היהדות, שמן הראוי שתראה בו ערך-על בפני עצמו. ריבוי פעולות תרבות ורוח כלל-יהודיות בירושלים, הקמת מוסדות כלל-יהודיים וחיזוק מעמדם של בתי דין רבניים בירושלים בפסיקה הלכתית בעולם היהודי האורתודוכסי כולו, הם דוגמאות ליעדים אופרטיביים המממשים ערך-על זה.

6. עלייה גדולה

אחד הכישלונות הגדולים של מדינת ישראל הוא אי-משיכת עלייה בקנה מידה גדול מארצות המערב, לצד העדפה של יהודים היוצאים ממדינות דחק להגר לארצות המערב אם הדבר ניתן להם. כל עוד באו לישראל גלי עלייה גדולים מארצות שבהן היה ליהודים רע (וכן עלייה מתוך אמונה דתית יחד עם מצוקה מארצות המזרח התיכון), לא בלט הצורך למשוך עולים מארצות המערב. אולם ספק אם תהיה עוד עלייה גדולה של יהודים מארצות מצוקה, להבדיל משאיפה של לא-יהודים מארצות עניות לבוא לישראל, מסיבות כלכליות בעיקר, ותוך היאחזות בפרשנות מרחיבה של חוק השבות – עלייה שאולי כדאית בחלקה בראייה יהודית-ציונית אם תיקלט בעם היהודי, אך שאין בה מענה לצרכים הערכיים והריאל-פוליטיים.

מאחר שעלייה גדולה היא צו ערכי בסיסי של הציונית וצורך קיומי של מדינת ישראל, ומאחר שיש בה גם משום תרופה חלקית למגמות ההתבוללות בתפוצות, הרי עידוד עלייה גדולה ככל האפשר הוא ערך-על שעליך לפעול למימושו. הבלטת ערך-על זה חשובה במיוחד לאור העובדה שאמנם מרבים לדבר על משיכת עלייה, אך המעשים, על אף החיוב שבהם, רחוקים מאוד מלהגיע למסה קריטית דרושה, לא מבחינה איכותית ולא מבחינה כמותית.

7. ביטחון קיומי

ערך-העל של ביטחון קיומי הוא ערך ברור, אך יש להדגיש שאין מדובר ב"מצוות שעה" עד לכינון שלום "יציב" בין ישראל לשכנותיה. שכן עצם מהותה היהודית של מדינת ישראל, מיקומה בחבל ארץ הנתפס בעיני האיסלאם כשייך להם, ומיקומה בין מערב למזרח, לצד העתיד הגאו-אסטרטגי הלא יציב הצפוי במאה העשרים-ואחת, מחייבים מאמץ מתמיד לשריון הביטחון הקיומי של ישראל. די באזכור היכולת המסלימה במהירות של מעטים להרוג רבים, ואת היותם של ישראל והעם היהודי יעדים למגה-טרור עולמי, להמחיש את משמעותו הנמשכת של ערך-על זה גם לאחר שתהיה, ואם תהיה, מעין נורמליזציה ביחסים בין ישראל לשכנותיה. מכאן ההכרח לפתח תורת ביטחון ההולמת נסיבות המשתנות במהירות. יתר-על-כן, עליך לפעול לביצור החוסן החברתי לאורך זמן, כולל נכונות להרוג ולהיהרג אם הדבר הכרחי למען קיומה של ישראל כמדינה יהודית-ציונית.

8. רדיפת שלום

רדיפת שלום היא ערך-על חשוב של היהדות, הכרוך באיסור שפיכות דמים. מאמץ רב להשגת שלום דרוש הן לשריון ביטחונה של ישראל, הן להבטחת החוסן האזרחי – המתבסס על תחושה שנעשה המרב למנוע התנגשויות דמים. יחד עם זאת, אין "שלום" בחזקת צו ערכי מוחלט הדוחה את כל הצווים הערכיים וערכי-העל האחרים. אינך מצֻווה להשיג "שלום בכל מחיר", אלא בתנאי שהשלום הולם את שגשוגה של ישראל כמדינה יהודית-ציונית.

9. אהבת ארץ ישראל

ערך-העל של רדיפת שלום, על התנאי שהצמדתי אליו, מוביל ישירות לאהבת ארץ ישראל – על המתח שביניהם נוכח חלופות מדיניות של "שטחים תמורת שלום". לכן חשוב שתשקול את הנקודות האלה:

א. מדובר ב"אהבת" ארץ ישראל, דהיינו ערך רוחני ורגשי ולא התייחסות ל"קרקע" כאילו היא שלעצמה "קדושה".

ב. גבולותיה של "ארץ ישראל", במובן ההיסטורי-הערכי-הדתי, אינם ברורים, ותחומיהן של המדינות התנ"כיות השתנו לעתים תכופות. לכן אין להיאחז בתפיסה טריטוריאלית זו או אחרת כבעלת משמעות נורמטיבית חד-משמעית.

ג. יחד עם זאת, ערך-העל מעמיד שאיפה לכלול את שטחי ארץ האבות, ובמיוחד מקומות בעלי משמעות היסטורית-ערכית רבה, במדינת ישראל, וגם לחיות בהם.

אך בסך הכל אין מדובר בצו ערכי מוחלט הקודם בהכרח לערכי-העל האחרים; וחשוב מזאת, עליך לשקול היטב את המשמעויות שאתה מייחס לאהבת ארץ-ישראל, בלי להיגרר לתפיסה של כאילו "קרקע קדושה" בפני עצמה, ללא תלות במה שעושים עליה, לדעת רוב הוגי הדעות המסורתיים תפיסה הזרה לערכי היהדות וגם נוגדת אותם.

10. קדושת החיים

ערך-על זה מתרגם את הצו הערכי המוחלט של "אדם בצלם נברא" לחובה לקדם חיים, כלומר להימנע משפיכות דמים הן של יהודים הן של אחרים, אלא אם כן מדובר בהכרח למען מימוש צו ערכי מוחלט או ערכי-על אחרים. אך כפי שכבר נאמר, אין מדובר בגישה כמותית בלבד לשמירת חיים, אלא בטיפוח "חיים טובים" במובן ערכי ותרבותי, דהיינו חיים שאין עיקרם העברת הזמן בין הרחם לקבר בהנאות גופניות, אלא גם, ובעיקר, הקדשת חלק ניכר מהם לפיתוח עצמי, לזוגיות ולחברות, ליצירה למיניה ולקידום ערכים שמעבר לפרט, עם דגש רב על מימוש עצמי על-ידי עשייה יהודית-ציונית.

מדובר בערך-על הנוגד במידה רבה מודרניות ופוסט-מודרניות. אך הוא בסיסי ליהדות ולציונות, ומחייב מאמצי מימוש שהם בחזקת מנהיגות ערכית וחינוכית.

11. חברת מופת

ערכי היהדות שמים דגש על חברה צודקת וחברה לומדת. זרמים מרכזיים בציונות הבליטו את השאיפה לחברה צודקת לגווניה. אף שיש להיזהר מעיוותים נוסטלגיים של מציאות העבר, תולדות היישוב והשנים הראשונות של המדינה הצטיינו במאמצים לפתח מאפיינים אחדים של חברת מופת, כולל השיאים של התנועות הקיבוציות. אולם כל זה הפך לנחלת העבר. אחד הכישלונות החמורים של מדינת ישראל הוא היעדר מהות של חברת מופת, לפחות חלקית. הדבר מתבטא בפערים חברתיים מחמירים, בשחיתות לא מעטה בפוליטיקה, ובהיעדר מדיניות חברתית (להבדיל משירותי רווחה ברמה בינונית), והיעדר מאמצים לפתח את ישראל לכדי חברה לומדת. יש בכך הן זניחה של ערך-על, הן ויתור על אחד הגורמים המושכים עולים מארצות הרווחה, הן אי-ניצול של אחד המקורות של "עוצמה רכה" (במובן של עוצמה הנובעת מהערכה על ידי מדינות, חברות ותרבויות אחרות להישגים חברתיים ותרבותיים של המדינה והציוויליזציה שבעוצמתה מדובר).

מן הלאו אתה יכול ללמוד כן. כיוונים עיקריים המומלצים למימוש ערך-העל של חברת מופת כוללים, למשל: פיתוח ישראל לחברה לומדת; מדיניות חברתית משולבת במדיניות שעות פנאי ותעסוקה ארוכת טווח; בנייה מחדש של שירותי הרווחה; ועידוד יזמות חברתית רבת תנופה, כגון ניסויים להקים שלל של קהילות ערכיות.

אך מעבר למרכיב זה או אחר, עומד הצו הערכי והרֶאַל-פוליטי לפתח מדיניות חברתית כוללת של ממש, תוך יחסי גומלין של חיזוק הדדי בין מרכיביה ושילוב במדיניות הכלכלית, החסרה לישראל כמעט לחלוטין. אכן, המידור הרב בין מדיניות כלכלית לשברירי המדיניות החברתית הקיימים, בתוספת היעדר כמעט מוחלט של מדיניות תעסוקה של ממש, נמנים עם הפערים החמורים ביותר בין המצווה הערכית, וגם התועלתנית, ובין המציאות העגומה בחלקה של מדיניות ישראל הלכה למעשה.

12. יצירתיות-שיא ערכית-תרבותית

אם תשאלו מה התכלית והביטוי החשוב ביותר של שגשוג ישראל כמדינה יהודית-ציונית, ומה מהווה יחד עם זאת תנאי חשוב וכנראה הכרחי לשגשוג העם היהודי והיהדות בכללותם, אחת מתשובותיי העיקריות תהיה "יצירתיות-שיא" ערכית-תרבותית. על יצירתיות זו לכלול מידה גדושה של יצירתיות-שיא יהודית מגוונת, וכן יצירתיות-שיא רבה בעלת משמעות כלל-אנושית.

להערכתי, ברור מדוע יצירתיות-שיא היא תנאי חשוב ואולי הכרחי לשגשוג ארוך-טווח של העם היהודי והיהדות, ובכך גם תנאי לשגשוגה של ישראל כמדינה יהודית-ציונית: בעידן של גלובליזציה תרבותית וחופש הולך וגובר של הפרט לבחור את אורח חייו וגם את אמונותיו, על היהדות להיות בת-תחרות עם מערכות ערכיות אחרות, מבחינת משמעותן ומידת משיכתן, בראיית הפרט המחליט על דרכו. לשם כך חיונית יצירתיות-שיא, הבנויה מצד אחד על המסורת, ומצד אחר יש בה חידוש רב, מעין "תהליך-יבנה" של המאה העשרים-ואחת. מעבר לכך, אני ממליץ לראות ביצירתיות את אחד משיאי ההישגים של המין האנושי, ואת אחד מערכי היסוד והמאפיינים הייחודיים של העם היהודי. לכן המלצתי היא לדבוק מאוד בערך-על של יצירתיות-שיא על כל צורותיה. יש לתת עדיפות רבה לעידודה ולטיפוחה גם על חשבון ערכים וצרכים אחרים.

13. טיפוח אליטות, במיוחד ערכיות-תרבותיות ושלטוניות

הדבר איננו "תקין פוליטית" לפי מושגים מקובלים בשיח העולמי המערבי, אך אין בכך כדי לשנות את החשיבות מעצבת-העתיד של אליטות, כעובדה וכנורמה. הלכה למעשה, טיבן של אליטות קובע במידה רבה את עתידה של חברה ושל עם; ומבחינה ערכית, טיפוח של אנשים בעלי יצירתיות ועתירי ערכים ותרבות הוא נורמה המודגשת מאוד ביהדות, והוא גם חלק מייעוד המין האנושי בראייה דתית או תרבותית גבוהה. טיפוח אליטות שלטוניות ערכיות הוא מרכיב מרכזי של העלאת הרמה המוסרית של עם בכללותו, ואף חיוני מבחינת התפקוד והשגשוג ארוכי-הטווח.

גם בלי להסכים, עובדתית ונורמטיבית, עם ההבחנה החדה בין "תלמידי חכמים" מנוסח חדש לבין "עמי ארצות" למיניהם, הראשונים הם גרעין רוחו של עם, וקובעים במידה רבה את יכולתו לשגשג. מכאן הצידוק לערך-העל המוצע של טיפוח אליטות, במיוחד ערכיות-
תרבותיות ושלטוניות. אולם חמש תוספות וסייגים יש לכך:

א. אני משתמש במושג אליטה במובן ערכי של "עילית", שאינו זהה לתפיסה "תפקידית" של אליטה, ולפיה כל הממלא תפקידים משמעותיים נחשב משתייך אליה. כך, למשל, יש להבחין בין "עסקנים", אף שלעתים הם מגיעים למשרות רמות בפוליטיקה הישראלית, לבין "אליטה שלטונית", דהיינו ממלאי תפקידי ממשל בכירים בעלי תכונות ויכולות ראויות. אמנם קיים תחום אפור בין השניים, ויש מקום לדיון וגם לחילוקי דעות מה לכלול במושג "ראוי". אך אין בכך כדי לבטל את ההבחנה האנליטית, ולא יהיה קשה להגיע במקרים רבים להסכמה בקרב הבקיאים בעובדות, האם אלמוני או פלמוני הוא יותר "עסקן" או "פוליטיקאי ראוי", ואולי אפילו "מדינאי".

ב. ערכי חברת המופת ועקרונות הצדק החברתי הגלומים בה מחייבים שהאליטות תהיינה פתוחות ושייעשה מאמץ מרבי להרחיבן תוך טיפוח כל בעל פוטנציאל. לכך מצטרפים שיקולים תועלתניים, שכן ככל שאליטות רחבות יותר, כן גדלים משאבי האנוש של ישראל והעם היהודי. אכן, השאיפה צריכה להיות לעם שכולו "אליטה", בבחינת היותו של העם היהודי בחזקת אליטה אנושית – כמודגש וכנדרש במסורת היהודית – אף שמדובר באוטופיה שגם חזון מעשי מתממש יתקרב אליו רק חלקית.

ג. מדובר באליטות מגוונות, כולל למשל אליטת ספורט, אף שבעיניי לאליטה תרבותית-ערכית חשיבות נורמטיבית רבה יותר, ולאליטה שלטונית חשיבות גורלית בעיצוב העתיד.

ד. יש להגביל את זכויות היתר של אליטות ואת הניצול לרעה של עוצמתן. הוא הדין למשל באשר להכנסה של אליטות כלכליות, והשפעת-היתר שלהן על הממשל.

ה. טיפוח אליטות צריך להיות מלווה במאמצים רבים להגדיל את שוויון ההזדמנויות ולדאוג לציבור בכללותו.

עם כל ההסברים, ההסתייגויות והתוספות, ולמרות אי-הפופולריות שבדבר, אני ממליץ לך לראות בטיפוח אליטות, ובפרט באליטות ערכיות-תרבותיות ושלטוניות, ערך-על – אף שאינני יכול להמליץ לך במצפון שקט להצהיר בפומבי על ערכך זה.

14. תיקון עולם

יצירתיות-שיא היא בחזקת תיקון עולם, ואכן העם היהודי ככלל ויהודים לעין-ספור כפרטים תרמו רבות לאנושיות לאורך הדורות, וגם בתקופתנו אנו. אך אין מדובר בעובדה בלבד, אלא בצו ערכי רב-משקל של היהדות, בחזקת "אור לגויים", שהיה לחלק משמעותי של ערכי הציונות בקרב רבים מהוגיה וממגשימיה. לערך-על זה משמעות רבה במיוחד לאור מצבה של האנושות ועמידתה לנוכח אתגרים המחייבים מענה ערכי חדש – החל בהנדסה גנטית וכלה במשמעויות של "צדק" בעולם המסור לקפיטליזם עולמי.

אוסיף ואציין שיש בתיקון עולם גם משום מקור נוסף לעוצמה הדרושה מבחינה ריאל-פוליטית לישראל. אך עיקרו על ערך-העל של תיקון עולם בו עצמו, על משמעותו הנורמטיבית ביהדות ובציונות.

יש לכך השלכות מעשיות מאוד, למשל בכל הנוגע לעמדותיה של ישראל בסוגיות כלל-עולמיות, דעותיה בדיונים באומות המאוחדות, ייזום הקמת פורומים ליישום ערכים יהודיים לבעיות אנושיות, ועוד כהנה וכהנה.

15. הגשמה עצמית

אחד מערכי הציונות, שמן הראוי שתפעל להקנות לה מחדש מעמד ערכי מרכזי, הוא "הגשמה עצמית", במובן של פעולה אישית שבה חייב כל יהודי וציוני לקדם ערכים יהודיים וציוניים במעשיו הוא. נכללים בה גם עקרונות חיים שאינם צמודים ישירות בפעולה יהודית-ציונית, אלא שהם נובעים מהיהדות והציונות כתוספת לערכי מוסר אישי, שאינני דן בהם כאן, כגון "עמלנות" הפוסלת "חיי בטלה" לצורותיה. זאת כדרך של מימוש עצמי, אך גם כחובה, כאשר הדבר אינו נוח ובא על חשבון משמעויות חיים והנאות חיים אחרות. שאלת המבחן שעליך לטפחה בציבור היא זו: במה מעשיך שונים בגלל היותך יהודי וציוני ממה שהיו אם לא היית כזה? הוא הדין, למשל, בנוגע לתנועות הנוער הציוניות במידה שעיקר עיסוקן למעשה בנושאים חברתיים. כבודם של נושאים אלה ומשמעותם מבחינת ערכים יהודיים-ציוניים במקומם מונח, אך אין די ייחוד של תנועת נוער "ציונית" לעומת תנועת נוער בעלת ערכים חברתיים באירופה.

16. נחישות מאוזנת

עליך לפעול בנחישות להבטחת עתיד יהודי-ציוני משגשג למדינת ישראל ולשגשוג ארוך טווח של העם היהודי והיהדות. "נחישות" פירושה נכונות לשלם מחיר אישי וקולקטיבי למען מימוש ערכים יהודיים-ציוניים, וכן מתן עדיפות להם על פני ערכים אחרים. אך אין "נחישות" זהה ל"פנאטיות". עליך לשמור על איזון מדוד בין נחישות במימוש ערכים יהודיים-ציוניים, ובין הבאה בחשבון של ערכים ויעדים אחרים, כולל כלל-אנושיים, כפי שנדון בהמשך.

אין נוסחת פלא שתאמר לך מהו האיזון הנכון, אך בכך אחריותך המוסרית האישית: עליך להחליט בכל מקרה ומקרה מהו תמהיל הערכים שתתן לו עדיפות בנושא העומד בפניך.

17. חשבון נפש נוקב

הדיון בערכי-העל לעיל מחייב את ערך-העל של חשבון נפש נוקב. אתה מופקד על החלטות רבות-משמעות מבחינה ערכית, החלטות בעלות השפעה רבה על גורלם של אחרים בהווה ובעתיד. תחושת אחריות כבדה היא חובה עליך. מכאן חובתך הערכית לערוך חשבון נפש נוקב.

אך אין מדובר ב"אני" שלך בלבד, אלא בערך-על יהודי-ציוני המוטל על כל הציבור. הערך דורש ממך לטפח, לתבוע ולדרבן חשבון נפש של הכלל ושל האליטות המובילות בפרט. אם יש בכך אולי משום הזדקקות לאחד מתפקידי הנביאים במשימות המנהיגות שלך, הרי זה לטובה. שכן מדובר, ולו בזעיר אנפין ובהצנע לכת, בהמשכה של אחת מהאיכויות הערכיות הנעלות ביותר של המסורת היהודית.

הצגת הסדרה של ערכי-על יהודיים-ציוניים אינה אלא אתגר ליישומם, על הצורך בקביעת תמהילים התואמים נסיבות ונושאים ועל ההכרח בפירוט אופרטיבי. אך אתגר זה הוא בלִבָּה של מהותך כמנהיג וכאדם שיש לו הזכות לעסוק בדיני נפשות, על האחריות הכבדה הכרוכה בכך.

הקושי של השיפוט הערכי המוטל עליך הולך וגדל עד למאוד על-ידי הצטרפותם של ערכים כלל-אנושיים לערכים היהודיים-הציוניים שעליך לקדם. אך לפני הדיון בהם, אני מבקש לסכם את ערכי-העל היהודיים-הציוניים בצורת המלצה, המצטרפת להמלצה הקודמת בדבר צווים ערכיים מוחלטים, ושאליה תצטרף ההמלצה בדבר ערכי-על כלל אנושיים:

המלצה 16: עליך לפעול לקידום ערכי-העל היהודיים-הציוניים, בכללם הדברים הבאים, תוך תמהיל ומגוון שתקבע לעצמך בשיקול ערכי אחראי ועל-פי הנסיבות: 1. היהדות כבסיס-עומק פלורליסטי; 2. העמקת מהותה היהודית-הציונית של ישראל; 3. כל ישראל ערבים זה לזה; 4. חיזוק ישראל כמדינת הגרעין של העם הלכה למעשה;
5. פיתוח ירושלים לבירה ערכית-רוחנית, חברתית ומדינית של העם היהודי; 6. עלייה גדולה; 7. ביטחון קיומי; 8. רדיפת שלום; 9. אהבת ארץ ישראל; 10. קדושת החיים; 11. חברת מופת; 12. יצירתיות-שיא; 13. טיפוח אליטות, במיוחד ערכיות-תרבותיות ושלטוניות; 14. תיקון עולם; 15. הגשמה עצמית; 16. נחישות מאוזנת; 17. חשבון נפש נוקב.

ערכי האנוש שיש להוסיף למצפנך הערכי הם רבים, ולא אדון בכולם וגם לא ברובם. אתה תחליט אילו ערכים מכלל החשיבה הנורמטיבית האנושית תרצה לקדם, וכיצד תשלב אותם זה עם זה ועם הערכים היהודיים-הציוניים, על המתחים הלא מעטים הקיימים ביניהם.

יחד עם זאת, כדי לעזור לך במטלה הקשה, אדון בשבעה ערכי-על כלל-אנושיים, ששילובם עם ערכים יהודיים-ציוניים דרוש לדעתי אך כרוך בבעיות קשות, ויש אפוא צורך להתאימם בחלקם קודם למימוש.

אוסיף ואציין שמה שמקובל לכנות "ערכי-אנוש" הם לאמיתו של דבר, בעיקרם לפחות, ערכים המקובלים על המערב והמבוססים על מה שמכונה "תרבות יהודית-נוצרית" (אף שזה מושג מפוקפק, גם בגלל פערי ההשקפה העמוקים בין עיקרי הדת ורבים מן הערכים בין היהדות לנצרות). ערכים אלה הולכים ונעשים מקובלים על חלק הולך וגדל של תרבות העולם, אך חטיבות גדולות של האנושות לא מקבלות אותם. יתר-על-כן, אין סיבה משכנעת לחשוב שההיסטוריה תביא בהכרח לידי קבלתם של ערכים אלה על-ידי האנושות כולה, ואין לדעת מה יהיו הערכים המקובלים בעתיד הרחוק יותר.

על אחד כמה וכמה דרושה הכרעה ערכית מבוררת היטב, אילו מהם לקלוט בתור ערכים מחייבים, בצמוד לערכים יהודיים-ציוניים. אעמוד על חלק מהבעייתיות של הסוגיה אגב דיון בערכי-העל אחד-אחד. אך אקדים לכך המלצה מפורשת, שגם אם תהיה שנויה במחלוקת, היא לדעתי בעלת משקל נורמטיבי רב, הן בראייה יהודית-ציונית הן בראייה כלל-אנושית אמיתית, להבדיל ממערבית בת ימינו.

ועוד הערה מקדימה, שגם היא באה לביטוי בהמלצה: מתולדות תורת המוסר המערבית ברור שחלק ניכר מערכי-האנוש בניסוחם המערבי, הם בעלי בסיס עיקרי ביהדות. אולם שינויים וחידושים שמקורם בנצרות בחלקם אינם משכנעים מבחינה ערכית יהודית, גם אם חלקים אחרים הם אכן בחזקת תוספת חשובה. לכן, בקליטת ערכי-אנוש במצפן הערכי של ישראל, יש מקום להתאים אותם בחלקם לערכי היהדות, יחד עם קליטת חלקים שאין לייחסם ליהדות.

המלצה 17. מוצדק ודרוש מבחינה ערכית – בהיותינו נבראים בצלם, שייכים במידה רבה לעולם המערבי, ולאור מיטב ההגות הנורמטיבית – לקלוט ערכי-אנוש רבים בצורתם המערבית בת-ימינו. אך אין לעשות כן בצורה עיוורת, אלא תוך ביקורתיות והתאמה לערכים יהודיים-ציוניים.

המלצה זו תתברר תוך כדי דיון בשבעה ערכי-אנוש המומלצים לך כחלק מהמצפן הערכי, בכפוף להתאמות:

1. דמוקרטיה

היותה של הדמוקרטיה אחד מערכי-העל הוא מובן מאליו, והדבר בא לביטוי במושג השגור "ישראל יהודית-דמוקרטית". אך עליך להיות ער להבחנה בין ראיית הדמוקרטיה כמהותית לישראל ובין ראייתה כמאפיין-יסוד של המשטר שלה. אם מדובר במשטר, הרי הערך של דמוקרטיה מתייחס בעיקרו ל"דמוקרטיה פוליטית", דהיינו כללי יסוד של חופש הפעילות הפוליטית, קביעת מקבלי ההחלטות בדרך של בחירות כלליות וחופשיות והכרעה על-ידי הרוב תוך התחשבות-מה במיעוט. לעומת זאת, אם רואים את הדמוקרטיה כמהותית לישראל, נכללים בה ערכים נוספים מסוג זכויות הפרט, מידה גדושה של ליברליזם, זכויות חברתיות למיניהן ועוד – הכול לפי האסכולה שבה דוגלים.

חריפה יותר היא סוגיית ההתנגשות בין צו דמוקרטיה לבין צו אמונתי אחר, למשל בין החלטת רוב בכנסת לבין מה שנתפס בעיני המאמין כצו דתי. ברור שכאשר מדובר במערכת אמונה טרנסצנדנטלית, המאמין יעניק לה קדימות על פני ההכרעה הדמוקרטית. כאן השורש הערכי העמוק לסירוב להישמע לחוק ולפקודה שהם "חוקיים" מבחינה דמוקרטית, אך פסולים בעיני המאמין בשם אמונה מוחלטת יותר.

אין "פתרון בית ספר" לדילמות כאלה. יש למנוע ככל האפשר מצבים של ניגוד חזיתי בין הכרעה דמוקרטית לבין מצוות שבעיני ציבור גדול של מאמינים יש להם תוקף מוחלט מעל לערכי הדמוקרטיה. אך זה לא תמיד אפשרי. במקרה זה חובתו של הממשל, אם מדובר בסוגיה חשובה לעתיד הכלל, לכפות הכרעה דמוקרטית גם על המסרבים לה בשם דבקות בערכי-יסוד אחרים תוך שימוש במינימום הכרחי של אלימות.

אוסיף ואציין שאין בעצם ערך-העל של דמוקרטיה כדי להכתיב את פרטי המשטר של ישראל. למשל, אין שום בסיס לטענה שמשטר פרלמנטרי-קבינטי הוא יותר "דמוקרטי" ממשטר נשיאותי, או שבחירות אזוריות הן יותר "דמוקרטיות" מבחירות ארציות. ערך-העל של דמוקרטיה מאפשר מגוון רב של סדרי משטר, ואין בו כשלעצמו תכתיב להעדיף צורת משטר דמוקרטי זו או אחרת.

אני ממליץ לך על יחס ספקני מאוד כלפי כל הטענות כאילו הדמוקרטיה בישראל בסכנה. יש הרבה מה לשפר בה, אך אינני רואה סכנות של ממש לעצם הדמוקרטיה, גם אם תעבור משברים של סירוב בקנה מידה משמעותי להישמע להחלטה חוקית. זאת בתנאי שמבינים את הדמוקרטיה בצורה נכונה ולא כורכים בה נושאים שאינם שייכים לעצם משמעותה, כמנהגם המטעה של "ברומטרים" ומשאלים למיניהם. דיבורים על "מלחמת אזרחים" אינם במקום בהיעדר צבאות העומדים זה מול זה; חששות מ"הפיכה צבאית" חסרים כל יסוד וכן הלאה. אני סבור שמהותה היהודית-הציונית של ישראל בסכנה גדולה יותר ממהותה הדמוקרטית, גם אם יש הרבה שעליך לעשות לשיפור הדמוקרטיה.

2. מדינת חוק

אין ספק בחשיבות ערך-העל של מדינת חוק ובחומרת אי-קיומו בחלקו. למשל, הממצאים בדבר הקמת יישובים שלא לפי התהליכים הקבועים בחוק מעידים על ליקוי חמור בתפקוד הממשל, ללא כל קשר לחיוב או לשלילה של התנחלות זו או אחרת מבחינה ערכית וריאל-פוליטית.

אך במישור אחר, מושגים מוטעים של ערכי "מדינת חוק" התנפחו וחרגו הרבה מתחומם הנכון מבחינה נורמטיבית ומבחינת האיזון עם ערכי-על אחרים. הדברים מגיעים בחלקם עד לסף פגיעה בצווים ובערכי-העל היהודיים-הציוניים וגם ביכולת הממשל והחברה לקדם את מהותה היהודית-הציונית של ישראל. חולשות בתפקוד הכנסת לצד ליקויים באחדים מחוקי היסוד, עוצמת-יתר של היועץ המשפטי לממשלה, מגמה כללית למשפטיזציה יתרה ונטייה מוגזמת של בית המשפט העליון לתפיסות ערכיות מערביות על חשבון צווים וערכי-על יהודיים-ציוניים מתחברים יחד למצב של "שלטון חוק" החורג ממהותו הנכונה של ערך זה וגם מעבר לדרוש מבחינת תורת המשפט – גם שכמובן חובת בתי המשפט להקפיד על ערכי צדק ושוויון וערכי אנוש. מכאן שערך-העל מחייב אותך מצד אחד לחזק את מהותה של ישראל כמדינת חוק, ומצד אחר להגביל את המשמעויות והמימושים של הערך לתוכנו האמיתי.

3. זכויות הפרט יחד עם אחריותו וחובותיו

בחשיבה הפילוסופית המודרנית גוברת הדעה שהדגשה של זכויות הפרט ללא עמידה על אחריותו וחובותיו נוגדת את תורת המוסר והיא אנטי-חינוכית, משום שהיא מעודדת אנוכיות ואי-אכפתיות ופוגעת קשה בכלל. ערכי היהדות מדגישים את חובותיו ואחריותו של האדם הנברא בצלם, ודווקא משום כך. אך כל אלה לא משפיעים על ישראל, שבה הן החקיקה הן השפיטה מדגישות את זכויות הפרט ללא איזון ראוי עם ערכי האחריות והחובות. כאן לפניך דוגמה בולטת, אך לא יחידה במינה, לקליטה ישראלית של ערכים הנחשבים מיושנים בהגות הנורמטיבית, ושאף סותרים את ערכי היהדות. מכאן שעליך לקדם את ערך-העל המערבי של זכויות הפרט תוך כדי התאמתו לערכי היהדות וחידושי ההגות הנורמטיבית בת-ימינו, על-ידי הדגשה של האחריות והחובות, כולל שינוי חוקי היסוד בהתאם.

4. זכויות ומעמד המיעוטים בישראל

זכויות המיעוט הן בחזקת ערך-על שזכה לפיתוח רב בדיון הערכי-הפוליטי המערבי, ושיחד עם זאת שורשיו נעוצים במעמד הגר והזר במסורת היהודית (אף שיש לזכור שהמושג "גר" מתייחס כנראה למי שקיבל על עצמו את עיקרי היהדות). למעשה, מבחינת זכויות הפרט הפורמליות, המיעוטים בישראל שווי זכויות ליהודים, ובתי המשפט תרמו לכך תרומה חשובה. אך ברור שהמיעוטים מופלים במעמדם לרעה מבחינות רבות, ויש בכך פגיעה חמורה במוסר, נוסף על טמטום ריאל-פוליטי. מכאן חובתך לקדם את זכויותיהם ומעמדם של המיעוטים. אך דרוש לאזן זאת עם ערכים יהודיים-ציוניים, למשל על-ידי הקצאה צודקת של קרקעות המדינה, יחד עם הקפדה על שייכות חלקים מהקרקע לעם היהודי לצרכיו הבלעדיים.

5. שוויון האישה

לנשים מעמד מכובד במסורת היהודית, ובאידיאולוגיה של היישוב דובר רבות על שוויון בין המגדרים. מדובר בערך שלדעתי עליך לקלוט אותו במצפנך הערכי. עליך לפעול לשוויון האישה בכל התחומים האזרחיים, אך בלי להיתפס לפנאטיות המאפיינת אחדות מהתנועות הפמיניסטיות.

6. נאורות

על אף הדיונים הרבים המתיימרים לעסוק ב"נאורות", לא קל להגדירה. נכללים בה, בין השאר, המרכיבים האלה: קבלה של עיקר ממצאי המדע בדבר מהותו ודרכי פעולתו של היקום; דחייה של אמונות טפלות למיניהן; ראיית כל בני אדם כשווים וראויים לכבוד; התנגדות לפנאטיות ודוגמטיות למיניהן ודרישה לסובלנות; הדגשה של חשיבות הלימוד וההשכלה; חובת האדם לפתח ולשפר את עצמו ועוד.

אוסיף ואדגיש שאין סתירה מהותית הכרחית בין נאורות ובין מרבית האמונות הטרנסצנדנטליות, כולל היהדות למרבית צורותיה, אף שיש מתחים, למשל בכל הנוגע לתורת האבולוציה, התלויים בתפיסת תיאורי בראשית כהיסטוריה קוסמית, לעומת ראייתם כעוסקים במעמד האדם ביקום מבחינה טרנסצנדנטלית על יחסיו עם הבורא. אפשר לראות מבחינות רבות ברמב"ם את אחד מאבות הנאורות. גם אין ניגוד הכרחי בין נאורות לבין זרמי מיסטיקה, גם שאינני ממליץ לך להיגרר אחריהם, כל עוד הם נמנעים מנטייה לאלילות לצורותיה.

יחד עם זאת, הנאורות בנויה בעיקרה על ההגות היוונית הקלאסית ולא על היהדות, שתרומותיה לאנושות היו במישור אחר. לכן עליך לראות בנאורות ערך כלל-אנושי מערבי בעיקר שעליך לטפחו בישראל ובעם היהודי בכללותו. זו מלאכה לא פשוטה, שכן מגזרים לא קטנים של הציבור נוטים לאנטי-נאורות חלקית, הן בצורות של "אמונות העולם החדש" הן בצורות של מיסטיקה חצי-אלילית. למשל, אמונה באסטרולוגיה היא אנטי-נאורות מטופשת.

7. איכות הסביבה בהגבלה

אסיים את הדיון בערכי-אנוש שמן הראוי לכלול בערכי מדינת ישראל והעם היהודי באיכות הסביבה. שוב, מדובר בערך-על שאפשר למצוא לו סימוכין במסורת היהודית, אך שמקורותיו בהגות האנושית ובמיוחד בהגות המערבית המודרנית. הוא הובא לישראל בתהליך שאפשר לעקוב אחריו בקלות, למשל על-ידי עולים מארצות המערב וישראלים שנכספו לתנועות מערביות "ירוקות".

להמלצתי לכלול את איכות הסביבה במצפנך הערכי שתי הסתייגויות, ובגללן אני מדבר על איכות הסביבה "בהגבלה": ראשית, עליך להימנע מתפיסות מעין-אליליות של "ירוקים עמוקים" ולהיאבק נגד חדירתן ל. תפיסות אלה מתייחסות לטבע כ"קדוש" ואוסרות על בני אדם "לטמא" אותו, תוך הכפפת קדמה אנושית ל"זכויות הטבע". שנית, כאשר עומדים זה לעומת זה צורכי הפיתוח של מדינת ישראל וקליטת עלייה לעומת תפיסות מסוימות של איכות הסביבה, כגון דרישה לשמור על שטחים לא מיושבים נרחבים יחסית, אני ממליץ לתת עדיפות לערכי-על יהודיים-ציוניים תוך פיתוח צורות שימור על איכות הסביבה ההולמות את מאפייניה של ישראל כמדינה צפופת-אוכלוסייה השואפת להוסיף ולהרבות את מספר היהודים החיים בה.

לסיכום:

המלצה 18. במשולב עם ערכים יהודיים-ציוניים ובכפוף לצווים הערכיים המוחלטים, עליך לפעול למימוש ערכי אנוש האלה, תוך התאמתם ובחינתם, ועל-פי הנסיבות: 1. דמוקרטיה; 2. מדינת חוק; 3. זכויות הפרט יחד עם אחריותו וחובותיו; 4. מעמד המיעוטים בישראל; 5. מעמד האישה; 6. נאורות; 7. איכות הסביבה בהגבלה.

בסך הכול, הדיון בערכי-אנוש מבליט את הצורך בפתיחות של העולם הנורמטיבי של היהדות, ושל ישראל יהודית-ציונית, למיטב החשיבה הערכית האנושית, כולל נכונות לקלוט ערכים ראויים. אך זאת תוך בררנות והתאמות. עליך להיזהר מהתנתקות ממיטב החשיבה האנושית, ויחד עם זאת, עליך להתרחק מהתבוללות ערכית. שכן קיימת סכנה חמורה שלאחר השתחררות משעבוד מלכויות, יבוא במקומה שעבוד חמור עוד יותר לתרבויות זרות ופסולות בחלקן מבחינה ערכית. הגבול בין "עם לבדד ישכון" לבין התבוללות בגויים הוא דק. אין קיום וגם אין צידוק נורמטיבי ל"עם לבדד ישכון", אך קליטת-יתר של ערכי תרבויות אחרות מסכן מאוד את עצם קיומן המשמעותי של היהדות, העם היהודי ומדינת ישראל יהודית-ציונית.

לכן:

המלצה 19: עליך לשאוף לשביל הזהב שבין היגררות יתרה אחרי ערכים אנושיים-מערביים שאינם הולמים את עיקרי היהדות והציונות, ושמקצתם גם מפוקפקים, ובין הסתגרות יתרה מפני מיטב ערכי האנושות והעולם המערבי. זאת, בעזרת מורי הדרך שהוצגו בדיון בצווים הערכיים המוחלטים וערכי-העל.

הדיון לעיל מחזיר אותנו לערך-העל היהודי-הציוני של יצירתיות-שיא בשתי צורות: קליטה של ערכי אנוש צריכה להיות מלווה בתרומה ערכית לאנושות בכללותה, ושניים אלה הולכים יפה יחדיו; ועצם המלאכה של קליטת ערכי-אנוש תוך התאמתם ליהדות ולציונות כרוכה ביצירתיות ערכית. אין זה תפקידך להיות יוצר ערכים, הוגה מקורי ביהדות ופילוסוף של הערכים. אך אין אתה יכול להיות מנהיג יהודי-ציוני מעולה ללא העמקת-מה לפחות בהגות ערכית, כדי לבנות את המצפן הערכי שלפיו אתה פועל תוך שכלולו המתמיד. שיח עם הוגי דעות יכול להיות לך לעזר רב.

המלצה 20: אתה מצווה לעסוק בהגות ערכית אישית נוקבת לצורך עיצוב היעדים שלמען מימושם אתה עמל. מומלץ שתסתייע בכך בשיח עם יוצרי ערכים וחכמי הגות ערכית.

יחזקאל דרור, הוא פרופסור אמריטוס למדע המדינה ומינהל ציבורי באוניברסיטה העברית בירושלים. חתן פרס ישראל תשס"ה – 2005. ומכהן כיום כנשיא-מכונן של המכון לתכנון מדיניות עם יהודי (מיסודה של הסוכנות היהודית לא"י)
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2018, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות