בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
אקטואליה

עמד לצידנו
12.12.06
בהמשך למהפכים הפוליטיים בוושינגטון, נאלץ שגריר ארצות הברית באו"ם, בולטון, לפרוש מתפקידו. בירושלים כבר מתגעגעים לאביר הפרו-ישראלי, שהגן עלינו באומץ נגד הצביעות במסדרונות האו"ם. על בולטון ועל מחליפיו האפשריים . זיו מאור ורן פרחי , באדיבות: אומדיה

השבוע הודיע שגריר ארצות הברית באו"ם, ג'ון בולטון, על פרישתו מהתפקיד. לאורך שירותו באו"ם, בולטון נחלץ שוב ושוב למען ישראל והתבלט במלחמתו העיקשת בתחלואי האו"ם. הוא היה אחד השגרירים היחידים בהיסטוריה של גוף זה, שהביע בגלוי ספק בנחיצותו של האו"ם כמוסד בינלאומי. עזיבתו הצפויה עשויה להשפיע על מעמדה הדיפלומטי של ישראל. מן הראוי לבחון את הקדנציה שלו, ולנסות לעמוד על טיבם של המועמדים להחלפתו, מנקודת מבט ישראלית.

פרישתו של בולטון לא אמורה להפתיע את מי שעוקב אחרי הנעשה בצמרת הפוליטית בארצות הברית. בעקבות ניצחון הדמוקרטים בבחירות האחרונות לסנאט ולבית הנבחרים, מתחיל גל של חילופי גברי בתפקידי ממשל בכירים. ראשון להתחלף היה שר ההגנה, דונלד ראמספלד, חבר מושבע של ישראל. מחליף אותו רוברט גייטס, שלא הצטיין בידידותו לישראל. בשימוע לפני הקונגרס לקראת כניסתו לתפקיד, כבר הספיק גייטס להודיע שארצות הברית לא אמורה להגן על ישראל מפני מתקפה גרעינית איראנית, ואף "פלט" שיש לה פצצות גרעין משלה.

החילוף החשוב השני בסדרה, הוא של ג'ון בולטון. מלכתחילה, בולטון מונה באופן ארעי לתפקיד, שלא זכה מעולם לאישור הקונגרס. לפני 17 חודשים, במאי 2005, ניסה ג'ורג' בוש לאשרר את המינוי, אולם הסנאט דחה את בקשתו, בעיקר בשל התנגדות הסנאטור לינקולן צ'אפי (Chafee), רפובליקני שנחשב בקרב היהודים האמריקנים כאנטי-ישראלי ("איני הולך לתמוך במישהו שהעם האמריקני יצא כנגדו", הצהיר).

ב-17 החודשים בהם מילא בולטון את תפקידו, הוא הוכיח עצמו כאחד מידידיה החשובים והחזקים של ישראל באו"ם, אי פעם.

עמוד שידרה שחסר בישראל

הסנאט, גם תחת הרוב הרפובליקני, לא הסכים לאשר את מינויו של בולטון, בין היתר, בגלל חשש מובן לפגיעה נוספת בתדמיתה של ארצות הברית בעולם ובמסדרונות האו"ם. בולטון הגיע מעולם בקרת הנשק, שם הציג עמדות נוקשות נגד אמנות בינלאומיות, המבוססות על דיפלומטיה והסכמים "ג'נטלמניים" בין מדינות. במקומם העדיף את גישת מניעת התפוצה – גישה של צעדים אגרסיביים (חוקיים וצבאיים) לסיכול אקטיבי של פיתוח נשק בלתי קונבציונלי והפצתו. הוא אינו מתאפיין בנימוסים דיפלומטיים טיפוסיים, הוא חשדן מאוד כלפי מוסדות בינלאומיים בכללותם, ובמיוחד כלפי האו"ם, לגביו הביע את עמדתו השלילית פעמים רבות קודם למינויו.

זכורה במיוחד הערתו הצינית שאם 10 מתוך 38 הקומות של בניין האו"ם בניו יורק תימחקנה, אף אחד לא ירגיש. הוא גם הציע בעבר תכנית להקמת גוף בינלאומי אלטרנטיבי לאו"ם, אשר בראשו תעמוד ארצות הברית.

במהלך כהונתו, הקצרה יחסית, הביע בולטון את עמדתו נגד האו"ם באינסוף נאומים, כולל מעל בימת האו"ם עצמו. בולטון יצא נגד פרשיית השוחד הקשורה בפרויקט נפט תמורת מזון, ונלחם שלא להוריד מסדר היום את הפרשה בה נתפסו פעילי או"ם באפריקה, כשהם אונסים ילדות ונערות. הוא הצליח להוריד את תקרת שווי המתנות שזכאים עובדי האו"ם לקבל, מ – 10,000 דולר ל-200 דולר. אולם חשוב מכל, הוא עמד בראש החץ של היוזמה לערוך רפורמה כוללת במבנה האו"ם, ובפרט בהרכב החברות במועצת הביטחון, כדי להפוך אותה לגוף חזק ובעל יכולת אכיפה (רפורמה לה שותף ככל הנראה גם מזכ"ל האו"ם הנכנס, באן קי-מון, מדרום קוריאה). בולטון הוביל גם את מבקרי פעילותה של המועצה לזכויות האדם של האו"ם, המגנה על משטרים אפלים ופעילי טרור, בשם זכויות האדם.

בהקשר הישראלי, די להיזכר בכך שבולטון, עת כיהן בתקופת בוש האב בלשכה לארגונים בינלאומיים הפועלת מול האו"ם, סייע בהעברת ההחלטה שביטלה את החלטת האו"ם הקודמת (1991) שהשוותה את הציונות לגזענות.

בתאום עם הנשיא בוושינגטון, ותוך שיתוף פעולה נדיר באיכותו עם המשלחת הישראלית לאו"ם, בולטון הציל את ישראל מאינספור הצעות גינוי. הוא השתמש בלי עכבות בזכות הווטו במועצת הביטחון, כל אימת ששמה של ישראל הוזכר לשלילה. בין השאר, הוא מנע גינוי בעקבות האסון האחרון בבית חאנון (פגז טנק ישראלי שהרג בני משפחה פלסטינית), בעקבות התרמיות בכפר קנא במלחמת לבנון (דיווח שקרי ומוגזם על מספר הנפגעים) ועל חוף עזה (מות משפחת ראליה ממטען חמאס, ולא מירי ישראלי).

ניתן להבין היטב מה היה טיב היחסים בין בולטון ומוסד האו"ם בכללותו, מתשובתו לאחר הודעת הפרישה שלו, לשאלת עיתונאי אם יסכים לשוב לאו"ם בתפקיד כלשהו. בולטון צחק מלוא הפה, והשיב שאין הוא מאמין שמישהו יפנה אליו בהצעה כזו, וגם אם תגיע – הוא ידחה אותה.

בורסת המועמדים להחליף את בולטון כוללת רשימה ארוכה למדי של דמויות. כך, למשל, ג'ים ליץ' (Jim Leach), חבר בית הנבחרים, אחד מששת הנציגים הבודדים במפלגה הרפובליקנית שהתנגדו למלחמה בעיראק; וריצ'רד וויליאמסון, אשר כיהן כסגן שגריר ארה"ב באו"ם בין השנים (2002-2003) והיתה לו מערכת יחסים פוריה מאוד עם נציגי ישראל באו"ם. עדות ליחסו החיובי כלפי ישראל ניתן למצוא בעדותו בקונגרס בנוגע ליחסי האו"ם-המזרח התיכון, במהלכה הציג וויליאמסון דו"ח יוצא דופן לטובת ישראל, המראה את ההטיה נגדה באו"ם.

עוד מוזכרים תת-מזכירת המדינה לנושאים פוליטיים, ניקולס ברנס – האיש המופקד, בין היתר, על התיאום עם האירופים בסוגית הגרעין האיראני, ומבכר את שיפור היחסים עימם על התמודדות נחושה עם טהראן.

מהצד הדמוקרטי הועלו שמותיהם של הסנאטורים לשעבר סאם נאן (Sam Nunn) ממדינת ג'ורג'יה, וכן של ג'ורג' מיטשל ממדינת מיין, החתום על היוזמה בנושא הפלשתיני, מסוף שנות ה-90, שקדמה ל"מפת הדרכים" (ונכשלה אף היא) - "תוכנית מיטשל" .

אולם קרוב לוודאי שהבחירה תיפול בין שני המועמדים המובילים הללו:

זלמאי חאלילזאד(Zalmay Khalilzad)הוא כיום שגריר ארה"ב בעיראק, ולשעבר שגרירה באפגניסטן (לאחר כיבושה). באופן יוצא דופן, הוא מוסלמי, אשר בד בבד מזוהה עם הזרם הניאו-שמרני בממשל האמריקני. מדובר ב"נץ" במונחים של מחלקת המדינה האמריקנית, המקורב ל"נץ" בולט מאוד- שר ההגנה הקודם, ראמספלד. היותו מוסלמי-סוני, יליד אפגניסטן, יכולה לשחק לידיו ולגרום ליותר אהדה כלפיו (בוודאי לעומת יחסיו של בולטון עם האו"ם). הוא מוגדר על-ידי פרשנים כ"יחיד מממשל בוש ששרד את השינויים שהתחוללו בדעת הקהל האמריקנית ביחס לעיראק". נחיצותו כעת בעיראק עלולה לעמוד לו לרועץ מבחינת מינויו באו"ם.

מועמדת נוספת, פאולה דובריאנסקי(Paula Dobriansky), מוגדרת כניאו-שמרנית אדוקה ונאמנה לבוש. היא מקורבת ל"ניצים" אחרים שהודחו מתפקידם, דוגמת דגלאס פיית', ריצ'רד פרל ואחרים. דובריאנסקי היא תת-מזכירת המדינה ליחסים בינלאומיים ודמוקרטיה מאז 2001. קרי, היא מופקדת על יישום תפיסת "הפצת הדמוקרטיה" שאפיינה את ממשל בוש. בשנים האחרונות, עסקה גם בנושאי זכויות אדם, אכיפת חוק בינלאומית, פליטים, הקלות הומניטאריות ונושאי סביבה. דובריאנסקי הצהירה בדו"ח על זכויות אדם בעולם ב-2004 כי "רודנים ומשטרים מושחתים בעולם נמצאים תחת מעקב צמוד וכי תהיינה השלכות למעשיהם". היא התייחסה בדבריה להפרת זכויות האדם בצפון קוריאה, סין (גם כלפי הטיבטים) ובורמה. "אם דמוקרטיה יכולה להצליח בטורקיה ובאינדונזיה, למה זו לא תהייה הנורמה בלוב, איראן, סוריה וערב הסעודית?".

היא בעלת ניסיון רב במדיניות בינלאומית. בטרם כיהנה במחלקת המדינה שרתה גם במועצה לביטחון לאומי. שולטת במגוון שפות – הולנדית, צרפתית ,איטלקית ואף רוסית – יתרון גדול באו"ם. לחובתה נטען, שסיכוייה להיבחר קטנים כיוון שתחום מומחיותה נוגע בעיקר לזכויות אדם, ולאור חוסר הניסיון שלה בתחום הגרעיני.

בשורה התחתונה, לטווח הקצר לפחות, לא מסתמן שינוי מהותי באו"ם לרעת ישראל למרות עזיבתו של "הידיד" בולטון. גם כך, יהיו רבים בירושלים שיתגעגעו אליו, ויתרפקו על התקופה הקצרה בה שימש כ"שוט" האמריקני הפרו-ישראלי באו"ם.

 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2018, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות