בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
מיסטיקה

האומץ להיות אוטונום יצירתי
-----------------------------
2 דקות בשקט, עיניים עצומות. התרכזו בנשימה. האם הצלחתם?
ד"ר ברכה קליין תאיר
2 נזירים התווכחו לגבי הדגל שעל הצריח. אחד אמר: "הדגל זז". השני טען: "הרוח זזה". וכך התווכחו ללא הסכמה. עבר המורה לידם ואמר: "זה לא הדגל שזז ולא הרוח, אלא השכל שלכם זז". במציאות העמוקה אף אחד אינו זז רק התודעה פועלת.
עץ הנופל ביער שאין בו איש השומע, האם הוא משמיע קול?
האם יצירתיות מונעת על ידי החסר (כורח, צורך) או על ידי השלם (אמונה, רצון)?
במאמרי זה אני מתייחסת אל יצירתיות לא כאל כושר חשיבה, אלא כאל תפיסת חיים כוללת. חלק מהנאמר כבר הופיע במאמרים אחרים, אך בגלל חשיבות הרעיונות והצורך להטמיע, בחרתי לחזור עליהם.

above the clouds

אנחנו בתקופה של האצת תהליכים. ממטרים אנרגטיים מקרבים שמים לארץ. השפעות קוסמיות גורמות לפלנטה שלנו להתקדם לממד גבוה יותר ולערוצים של כולנו להיפתח ולהתחבר לתודעה קוסמית. בגלל הממטרים האנרגטיים, במקום שהשינוי ייקח 1,000 שנים הוא מתרחש בשנה אחת. הקצב אף יוגבר כי במוקדם או במאוחר תשיג הפלנטה שלנו תודעה אוניברסלית המונית. אם ברצוננו להתחבר אל המתרחש ולהשיג תוצרים משמעותיים, ולא להמתין לכך שכל יום שעובר יהיה נגדנו, עלינו להבין את טבע המציאות (שהיא היצירה שלנו) ואת טבע האדם (משורד לאוטונום).

1. "בשלושים ושניים נתיבות פלאות חכמה חקק ה´ צבאות" (ספר היצירה).

§ 32 נתיבות = 10 ספירות + 22 אותיות = ריבוי כלי בריאה/דרכי יצירה בתוך אחדות היקום (אחד בגימטרייה = אהבה. ואהבת את ה´ אלוהיך. ה´ אלוהינו ה´ אחד).
§ פלאות – מציאות לא ממשית ולא מודעת, עולם האינסוף. גם על פי פיסיקת הקוואנטים גם על פי תיאוריית היקום ההולוגרפי, לא קיימת הפרדה בין העולם הסמוי (האינסוף, המוחלט, האונטולוגי) לעולם הגלוי (הממשי, החומרי), בין העולם הנפשי, לעולם הפיסי ולעולם השכלי. הכל נמצא באחדות, הכל בתלות הדדית שאינה ניתנת להפרדה, הכל משקף ומהדהד. הרגע והנצחי מתאחדים. העבר, ההווה והעתיד אחד הם.
§ חכמה – יצר בריאה מתוך פוטנציאל האינסוף. כוח מעורר הפועל דרך תודעה גבוהה. לא העין רואה אלא המוח (מוח הולוגרפי, כפי שהמציאות הולוגרפית, מכיל את כל המידע שהיה, הווה ויהיה במקום איחסון קטן ביותר).
§ חקק – טבע את חוקי ההתנהלות של היקום (האמת הקוסמית).

2. "דע וחשוב וצור, והעמד דבר על בוריו והשב יוצר על מכונו" (ספר היצירה).

§ בעצם הנאמנות של האדם ל"בצלמו נברא", הוא לוקח על עצמו את תפקיד ממשיך הבריאה (סדר בריא ואמיתי) ובכך, הוא משיב את האל אל מקומו. כאשר באים מתוך מהות אדם (אלוהים בשר ודם), מתוך מהות עצמית, אנחנו לוקחים חלק במשחק האלוהי (אלתור, משחקיות) מתוך ספונטאניות, חקירה, גילוי עצמי ומתוך ידיעה פנימית (הידיעה שאינה יודעת).
§ יכולת הבריאה תלויה בידיעה ובמחשבה. הידיעות והמחשבות שהיו, הווים ויהיו, אצורות בחושך, באוקיינוס המחשבות האינסופי, עד שהקול המדבר (או כל כלי יצירה) מוציאן לאור – פואטיקה (יצירה). ואז באה העשייה המשמעותית.

בריאה – יצירה – עשייה = חווה (הווה) – מתבונן – חושב .

 
Cats Breath

אבולוציה ארכיטיפית - למה עלינו להתעורר?

רגעים
"אילו יכולתי לחיות מחדש את חיי,
בפעם הבאה הייתי מנסה לטעות יותר.
לא הייתי מנסה להיות כל כך מושלם.
הייתי נרגע יותר.
הייתי טיפש יותר; למעשה הייתי לוקח יותר סיכונים,
יוצא ליותר מסעות,
מתבונן ביותר שקיעות,
מטפס על יותר הרים, שוחה ביותר נהרות.
הייתי הולך ליותר מקומות שבהם לא הייתי מעולם.
הייתי אוכל יותר גלידה ופחות שעועית.
היו לי יותר בעיות אמיתיות, ופחות מדומות.
אני הייתי אחד מאותם אנשים שחי
הגיוני ושקול בכל רגע בחייו.
ברור שחוויתי רגעים של שמחה
אך אילו יכולתי לחזור אחורה, הייתי מנסה
לחוות רק רגעים טובים.
כי אם אתם לא יודעים, החיים עשויים רק מרגעים.
אל תאבדו את העכשיו.
אני הייתי אחד מאלה שלעולם לא זז בלי מד חום,
שקית מים חמים, מטריה ומצנח.
אילו יכולתי לשוב לחיות, הייתי מטייל עם פחות משקל.
אילו יכולתי לשוב לחיות, הייתי מתחיל ללכת יחף בתחילת האביב,
וממשיך עד סוף הסתיו.
הייתי רוכב יותר סיבובים על הקרוסלה,
מתבונן ביותר זריחות ומשחק עם יותר ילדים.
אם היו לי שוב חיים שלמים לפני…"

(חורחה לואיס בורחס, 1984)
 
Mint Sprig


ארכיטיפים: "כוח השבט" "כוח האינדיבידואל" "חכמת חיים"
הישרדות – צורך הישרדות – צורך בחירה בחיים - רצון



מציאות: מודרניזם פוסטמודרניזם ניאומודרניזם

ידיעה: אובייקטיבית סובייקטיבית הוליסטית
הפרדה בין צופה צופה משפיע על הנצפה צופה = נצפה
לנצפה

מערכות: סגורות פתוחות אוטופואיטיות

במרכז: "השבט" היחיד (מורד) "אנחנו"

יחסים: אני - הלז אני – אתה תלות הדדית
איכותית בין יחיד
אוטונום (חופשי)
לבין יחד

** כל הארכיטיפים היו – הווים – יהיו בו זמנית, למרות שארכיטיפ "חכמת החיים" היה הראשון ביצירה האלוהית (גן עדן, מעמד הר סיני).

§ אנחנו פלנטה של מבחני החיים (מעבדה של חופש רצון, בחירה, שכר ועונש). בשעתו (סיפור גן עדן), בחרנו לעבוד מתוך רטט אנרגיות נמוך – בחרנו לחיות במציאות חומר.

לכן, הפלנטה שלנו נחשבת לפרימיטיבית ביותר. היא בעלת רמת דחיסות חומר גבוהה (תנודות איטיות) שכתוצאה, תהליכי השינוי הם איטיים וכואבים. מציאות חומר דחוסה היא מציאות "שם", מנותקת מאיתנו. היא מציאות של חמשת החושים והשכל הישר (השכל המצועף). זוהי מציאות של אובייקטים (ולכן גם התנגדויות - object. ולכן קיימות גם תיאוריות רבות ומנוגדות, למרות שישנה אמת קוסמית אחת). זוהי מציאות קוטבית (דיכוטומיות: צופה/נצפה, אובייקט/סובייקט), של זמן וחלל ליניאריים - קיבעון ושיווי משקל (במקום איזון דינמי). לכן, מידע המתקבל על ידי ערוצים מצועפים הוא מידע ישן על המציאות, מידע המעכב את התקדמותנו, חונק את מהותנו האותנטית וגורם לנו להמשיך לחיות מתוך קושי, כאב, תסכול, מאמץ גדול, קצרים אנרגטיים, תסכול ופחד.
Fish's breath

לפי פיסיקת הקוואנטים והיקום ההולוגרפי מציאות זו היא אשליה. המציאות לכשעצמה היא 99% אנרגיות ו- 1% חומר. היא תנועה המשנה צורה כל הזמן. ועל כן, לפי הזן, המציאות הפיסית לכשעצמה נטולת מראיות. היא מציאות זמנית המשתנה כל הזמן בתלות עם רמת התודעה של האדם. זוהי מציאות הולוגרפית (התאבכות גלית): כל חלק ביקום מקפל בתוכו את השלם (אחדות). כפי שלמעלה כך למטה. הכל בתלות הדדית של השפעה ושיקופים (לכן אין לפרוש מהחברה). הכל שילוב בין הנסתר לגלוי, בין הכאוס לסדר, בלי יכולת הפרדה (היעדר לוקאליות). מציאות שכזאת מופיעה לעיתים כחלקיק ולעיתים כגל. לאור תפיסה זו, המציאות היא סימפוניה אדירה של "שדה תדרים" ההופך להיות העולם כפי שאנו מכירים (של אובייקטים חומריים) אותו רק אחרי שעבר את מסננת החושים והשפה.

§ נחשבים ל"מתים מהלכים" (להשיג – לעשות – להיות):
ü לא מתקיימים ב"צלם אלוהים נבראנו" (פוטנציאל אינסופי, עוצמות מוח, יכולת בריאה, צמיחה והתחדשות), אלא בעשייה והישגיות.
ü לא מתקיימים במהות שלנו אלא בחומר ובמה אומרים עלינו (בבשרנו ועצמותינו בלבד. באגו, בשכל). מעט מאוד אנשים חיים באותנטיות – הם פשוט משחקים. הם לא טובעים את טבעם, אלא מקבלים בצורה עיוורת את התניות החברה.
ü קיצצנו את "כנפי התעופה" שלנו – את התודעה הגבוהה, והגבלנו את עצמנו לכלוב הבדולח של גבולות השכל הישר והנורמטיבי, למרות הפוטנציאל האינסופי של המוח והתודעה.
ü מתקיימים ברובו הישרדותי, מחפשים את המוכר והידוע, נכנעים להתניות, להרגלים ולאגו (נותנים לספק ולנחש את המלוכה), עבדים לתשוקות שלנו, מפעילים כוח, שליטה ושיפוטיות, חיים החוצה מתוך אוטוסטרדת גירוי – תגובה אוטומטיים. מעט מאוד אנשים עושים בחירה חופשית (מודעת) בחיים.
ü נדרשים לגורם חיצוני שיגדיר עבורנו את גבולות העצמאות שלנו (ולא החופש שהוא הווייתי), המשתנים בהתאם למידת האומץ שלנו למרוד.
ü ממשיכים לסגוד "לעגל הזהב. מעריכים את עצמנו על פי הישגי "השורה התחתונה" (כסף, רכוש, תואר, מעמד ומנעמי החיים), במקום על פי "השורה העליונה" (השגת מהות).
ü חיים מתוך הישרדות הם תהליך מתמשך של אילוף אישי וחברתי (שני עכברושים שוחחו דרך הסורגים של כלובי המעבדה. "אמור לי," אמר העכברוש הראשון, "איך אתה מסתדר עם דוקטור סמית?" "ממש בסדר. זה לקח לי זמן, אבל בסוף אילפתי אותו. בכל פעם שאני מצלצל בפעמון, הוא מביא לי את הארוחה שלי.").

 
 
sarah grass 1
 
הצורך בהישרדות נובע מהבחירה במציאות בעלת דחיסות חומר גבוהה. צורך זה נחרט עמוק בגוף הרגשי שלנו ופלש לכל תחומי החשיבה. הוא מקור כל הפחדים שלנו (בעיקר מהמוות). כדי "לאזן" את הפחדים, פיתחנו אגו המאפשר לנו לחיות ברטטים דחוסים של ביולוגיה. האגו לא בוחל בשום דבר על מנת להגשים את מטרתו ההישרדותית.

אך אם אנחנו מבינים את תפיסת היקום הקוואנטית – הולוגרפית, חיים משמעם בחירה בחופש, בחירה באותנטי ולא בהישרדות (החיים הם "הלקוח" היחידי שלנו). חיים הם אנרגיה הנמצאת בתנועה הרמונית של שינוי, היוצרת מגוון אינסופי של צורות וצבעים, שהרגשות האגוצנטריים לא מאפשרים לרובינו לראות אותם. החיים הם עשייה הלכה למעשה מתוך סנכרון ("לעשות חיים", "לעשות את" ולא "לדבר על"). החיים התחברות ל- י.ה.ו.ה. (שם האלוהים), התחברות ליכולת הבריאה שלנו. החיים הם גם חוויה - גילוי, סקרנות, פליאה, הפתעות ונכונות להתנסות במיוחד ובבלתי צפוי, לקפוץ אל תוך עין המערבולות, ליפול על הפנים ולהתעלות מעל עצמנו. חיים הם הוויה – התחברות אל ה"אני" האותנטי "אדון בביתו", הנאמן לייעודו ולמטרות החשובות בחייו מתוך אהבה ושפע. חיים הם איזון (ללכת עם הזרם של היקום). החיים מתרחשים רק בהווה מתוך מתח יצירתי בין פרדוקסים (סינתזה של העבר והעתיד של האדם). אין במצב זה שום מגבלה של תפישת המציאות על ידי חושינו הפיסיים, או שום השפעה של גירוי – תגובה אוטומטיים. בעיני הטאואיזם לחיות בהווה זה לחיות במצב של "פעולה ללא פעולה"
(effortless effort). זהו מצב 0, הרגע בכאן ועכשיו ללא זיכרון העבר, ללא הפנטזיה על עתיד וללא חשיבות עצמית. זהו זמן מעגלי שהפער בין המחשבות לביצוע מתקצר. אלו הם חיים של תודעה גבוהה נטולת התניות, הזדהות ושיפוטיות מעבר לחמשת החושים, מעבר לגבולות מוכרים של העולם הפיסיקלי.

הבחירה בחיים מחייבת אותנו להתעורר. התעוררות זו אני מכנה עידן "תחיית המתים" - יום הדין והגאולה – עידן הכנות - עידן ההיטהרות (להתקלף מהחסימות. לצאת מהמיצרים. להסיר צעיפים). להתעורר משמעו להשיג הבנה על העולם, לגלות את היקום, להשיג את האמת ולמצוא את מהות עצמיותנו (לחזור "הביתה" אל הפוטנציאל האלוהי, אל צופן המהות). האדם הוא יקום בזעיר אנפין. אלוהים הביא את האדם לידי קיום והאדם מביא את אלוהים לידי קיום. כל החוקים הפועלים בעולם כולו, פועלים בתוך האדם. לכן, בלמדנו את האדם, אנחנו יכולים ללמוד את כל העולם. היכולת למצוא את האמת ואת מהותנו נמצאת בידי התודעה הגבוהה (תודעה נמוכה = שכל: מאגר מחשבות, אמונות ורגשות מקובעים). אין איש אחר יכול לפתח תודעה גבוהה ולחזור "הביתה", אלא האדם לעצמו. אין אדם יכול לעזור לאחר קודם שיעזור לעצמו.

§ בגלל הבחירות שלנו, אנחנו גם מפירים זכויות של אחרים, מטפחים איבה, ניצול, דיכוי וכוחנות, מכבים את האור שלהם על מנת ששלנו ינצנץ. אנחנו בעצם לא מבינים כי כולם שווים

תהליך ההתעוררות יהיה מאמץ חברתי ("אנחנו") ולא פרטני (אגו). מאחר והכל נמצא בתלות הדדית (השפעה הדדית), מעשיו של היחיד משפיעים על הכוללות החברתית (אפקט הפרפר). לכן, אין האדם יכול לפעול בנתיב ההתעוררות מתוך אגואיזם, מידע שבערוץ אישי, ציפיות, חשיבות עצמית, ניצול, לקבל לעצמו בלבד וכיבוי האור של האחר. אלה חונקים את האנושות וגורמים לסבל ולתסכול. ההתעוררות חייבת להתבצע בראיית המכלול (חוק אוניברסלי) מתוך דרך "חובות הלבבות".

Wooden Puppet 1
 
מהי יצירתיות?
"יצירתיות משמעותה חיים
בריאה משמעותה אנרגיה יצירתית
הצלחה משמעותה היכולת לממש (ליצור - לעשות) בריאה זו."

§ בסיס ההוויה האותנטית שלנו (יצירתיות אוניברסלית).
§ הקונטקסט של חיים משמעותיים – בריאה – יצירה – עשייה, הבאות מתוך חופש בחירה (דיסקטים קבועים מול הקול הפנימי).
§ ריקוד שהיקום רוקד עם הגוף – הנפש – השכל.
§ שירת המחשבה ושירת המעשה.
§ מערכת היוצרת את עצמה (self organizing system). היוצרת את עצמנו ואת המציאות שאנו רוצים לחיות בתוכה.
§ המעבר מ- Reactive ל- Creative. ההבדל הוא במיקום ה- C (SEE).
§ חדש, שונה, מרחיב, שימושי – רלוונטי, מרגש, מפתיע, אורגינלי.
§ להביא לכלל קיום משהו שלא היה קודם לכן (לאפשר "לדמות" להתגלות בסלע. תפיסה הולוגרפית).
§ לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות (הגדרה גם לאי שפיות).

מודל הולוגרפי ליצירת מציאות

אמונות/נקודות מבט

מאוויים/רצונות / ציפיות / הרגלים

רעיונות/ידע

תרבותי / חברתי

מרחב

מידע

חוק השלושה (+ / - / 0)

מציאות משמעותית זמנית


התהליך היצירתי ביצירת מציאות ולפתרון בעיות
Exploration (קפיצה לתוך כאוס – סדר סמוי) - אמון בפוטנציאל אינסופי (הוויה), יציאה להרפתקה, סקרנות, כמיהה לשינוי, נכונות למות.
חכמה (תודעה גבוהה) - יסוד אש (+, אלקטרון, זכרי, חיובי, פעיל, רוחני, אנרגיית אור טהורה, משפיע). היא מאגר כל החכמה ביקום (אוקיינוס המחשבות שהיה, הווה, יהיה – תפיסה הולוגרפית). פוטנציאל, ראשית, מחשבה אלוהית, אידיאה (אפלטון), רעיונות על זמניים, העובר של השכל, ממד על אישי – אני גבוה, על חושי, נקודה.

Discovery – גילוי ועיבוד "חומרי הגלם" הפנימיים: רגשות, אמונות, מחשבות ורעיונות על, ייעוד, רצון.
בינה (בריאה יש מאין) – יסוד מים (-, פרוטון, נקבי, שלילי, סביל, תודעה עילאית, דמיון, אהבה רוחנית, מושפע). היא תחנת כוח של אנרגיה קוסמית. היא זו שמניעה את מאגר החכמה, מעבדת ומבשילה אותו ומניעה את כל המערכות על מנת להתחיל לממש. עיגול.

Integration – התארגנות על סף הכאוס - סינתזה בין הגילוי לישן ועיצוב תבנית התבוננות חדשה. נובע מהיכולת להבדיל בין טוב לרע.
דעת – תבונה – היגיון (יצירה יש מיש. התגלמות הסדר הסמוי) - יסוד אוויר (0, נויטרון, רוח, צליל, עוצמה יצירתית). מתארגן בין הגילוי לישן ויוצר את החדש (דמיון ומציאות הם בלתי נפרדים). הוא הופך את הרעיון לאפשרי – התוכנית, אב טיפוס, פוטנציאל "עולם התופעות" (העולם המוחשי).

Transformation – השתנות: התנהגות – תוצאות.

על מנת לברוא – ליצור – לעשות מתוך קיום אמיתי ואותנטי, על מנת לטפל בשכל (אגו) השתלטן, עלינו לפתח תודעה גבוהה, לפתח את חופש הרצון, הבחירה והאחריות, ולהתחבר אל דרך "חובות הלבבות".

תודעה
התודעה היא אנרגיה שיוצרת את עצמנו, את איכויות החיים שלנו, את החומר ואת המשמעות של המציאות הנסתרת והממשית (מציאות הולוגרפית). באמצעות התודעה נבראת מציאות ההווה, העבר והעתיד. התודעה היא החלק הקולט (הזוכר) של הגוף, הנפש, הרגשות והמחשבות, הכרה שאינה מאבחנת. חלק זה "רושם" את התרחשותה של כל תופעה, את קבלתה של כל תשומה מבחוץ, חומרית או רוחנית. הוא רושם את הנתונים הגולמיים של החוויה בלא להדביק תוויות או לקבוע שיפוטים ערכיים. משמע, התודעה נבנית מתוך התייחסות חוזרת אל עצמה – self referral (אל הניסיון, הידע, החוויות, היכולות, הרגשות לטוב ולרע) ובכך, היא מגדירה את זהותה כל פעם מחדש. משמע, כל אחד מטיל כלפי חוץ את עמדתו הפנימית ורק עמדה זו היא המעוררת את תגובתנו, ולא האירועים החיצוניים עצמם. ולכן, עלינו לחזור אל עצמנו על מנת לשנות מציאות.

התודעה אינה ניתנת למחקר אובייקטיבי. התודעה היא התנסות ישירה שאין אנו יכולים לצפות בה, ויחד עם זאת, אין ביכולתנו להשתחרר ממנה. אי אפשר להפריד בין תודעה ובעל התודעה "(עגבניות לא יכולות לחקור עגבניות"). ככל שאנו ערים יותר (מודעות) ומקשיבים הוליסטית (פיזית, רגשית, מנטלית ורוחנית), כך למעשה אנו מסוגלים ליצור מציאות של אחדות, מציאות הנובעת מההתגלות האינסופית.

רמת התודעה קובעת את מידת "האור" אשר ישפך על אובייקט (מודעות). כדברי הפילוסוף בולצמן: אנחנו מתבוננים על היקום מחור המנעול, ומן המעט שאנו רואים מקישים על עולם ומלואו. על כן, כאשר אדם חי מתוך תודעה גבוהה, אומרים עליו שהוא "מואר" או נביא. תודעה שכזאת נקראת בבודהיזם "תודעה של אור בהיר" או "טבע הבודהא". ביהדות ובנצרות מתומצתת תודעת הריק כ”אלוהים”, בהינדואיזם כ"עצמי", בסופיזים כ"מהות נסתרת". ככל שאדם פועל מתוך תודעה גבוהה יותר, הוא ער, ומסוגל להבחין בצורות חיים שלא נראות בעיני חמשת החושים והשכל הישר (רואה אנרגיות). הוא מפסיק לחשוב ומתחיל ליצור מחשבות, מפסיק להרגיש ומתחיל ליצור רגשות. דרך זו מבטיחה לו נוכחות עם כל המלאות שלו עם מידע שהיה, הווה ויהיה. מאפשרת לו להיהפך להיות בורא, מנהיג, מעצב ולא מעתיק את אשר היה או ידוע. מאפשרת לו להיות אינטואיטיבי ולא פועל רק מרמה רגשית ושכלית בלבד.

כל אחד הוא בעל יכולת לפתח תודעה גבוהה (אינטואיציה גבוהה). עוצמות המוח שוות לעוצמות האור. עוצמת המוח יכולה לברוא את כל היקום (הוא מיני ארכיון אוניברסלי). אז אם שנת אור = 300,000 קילומטרים בשניה X 60 שניות X 60 דקות X 24 שעות X 365 יום, אלה הן העוצמות גם של המוח שלנו. אנרגיית המוח הינה המפתח לכל המידע הקיים.
התקשור עם מידע עליון נעשה דרך כלי המוח – דרך רטטים שהם גלים לולייניים המכילים תדרים של אנרגיות חיוביות של אהבה. זוהי תקשורת טלקנטית, טלפתית או חלומות. (אצל האבוריג´ים התקשורת בעיקרה טלפתית – אף צליל לא נשמע, ומסרים בין אנשים מועברים דרך קילומטרים רבים. הם לא דוברי שקר, אין להם מה להסתיר, הם אינם פוחדים שמחשבתם תהיה פתוחה לקבל ולהעביר. לדעתם, הקול לא נועד לדיבור, אלא לשירה, לריפוי ולשמחה). אלומות אור אלקטרו מגנטיות (פוטון) נושאות מידע מכל הגלגולים של האדם ומכל העולמות. אלינו המידע מגיע ביחס של 1 למיליון. המידע פועל היררכית ומועבר על פי רמת התודעה בה נמצא האדם.
האנרגיות מתוארות דרך צבעים היוצרים רטט אוניברסלי. קיימים הערוצים: דלתא = 0 – 3.5 הרץ, טתא = 3.5 – 7 הרץ, אלפא – ערוץ התקשור = 7 – 13 הרץ (צבע לבן), בתא = 13 – 30 הרץ (צבע שחור), גמא (צבע אדום) = 40 + הרץ. תודעה קוסמית צבע כחול, שלווה צבע ירוק, צהוב העברת רטטים.

frosty leaves 1
 

הטופוגרפיה של התודעה: רובד תת הכרתי שומר מידע על המציאות הפנימית, על ההתנסויות של האדם, על המגעים שלו במהלך חייו (מציאות פיסית). רובד המודע קובע את התוכן וההקשר של השימוש בו. רובד הבלתי מודע שומר מידע על אודות המציאות האחרת (המציאות הקוואנטית לגבי העבר הרחוק, העתיד ותקופות חיים מקבילות). רובד המודע הגבוה (האני הגבוה) שומר את כל המידע ואת כל האפשרויות הקשורות להיותו. כלולים בו תת ההכרה והבלתי מודע.

לעומת זאת פרויד (המודרניזם) טען שבמרכז נמצא הלא מודע הנגזר מהמודע. אל הלא מודע מועברים תכנים שאינם מקובלים על האישיות (אגו). הלא מודע הוא מקור הבעיות של האישיות. לעומת זאת, גם יונג וגם הרבי נחמן מברסלב טענו, שמקורותיה של ה"אישיות" וגם של ה"אני" מצויים בלא מודע. הלא מודע מבחינתם הוא מקור של ידע אוניברסלי ואף של השפעות המועברות מחיים אחרים.

בעיות:
.1 התודעה שלנו יוצאת אל תוך העולם החיצוני (בלידה) ומחילה את הבנייתה מתוך החוץ, בהשוואה לאחר, דרך כמות האהבה, הערכה והדאגה שהאדם מקבל (בניית האגו – השיקוף מה חושבים אחרים).
.2 האמיתי יכול להיות ידוע רק דרך השקרי, לכן האגו הוא הכרחי. האמיתי יכול להיות ידוע רק דרך האשליה; מחשבות, רגשות, אמונות.
.3 החברה מתעסקת בעצמה ולכן, היא תעשה הכל על מנת שהאדם יהפוך להיות חלק יעיל במנגנון, יתאים לתבנית. זהו "המרכז" שהוא מודע לו.
.4 האגו יכול להיות נשלט ומופעל, לא האני (הנשמה). ההבדל הוא ממש כמו פרח אמיתי (חי, אדון בביתו) לפרח מפלסטיק (מת, קבצן).
.5 האגו תמיד מחפש בעיות, אומללות, כעס, פחדים, ייסורים. הם לחם קיומו. כך אפשר לשים אליו לב ולהתכחש לרוחניות.
.6 האגו הוא הרעיון השקרי לגבי מי אנחנו (אשליה). הוא הזיוף של השכל (תודעה נמוכה). רק השכל מסוגל לטעות כי המחשבות/האמונות/הרגשות הופכים למארחים במקום לאורחים. הם הופכים להיות הצעיפים והמנעולים של חיינו.
.7 חשיבה חיובית – פילוסופיית הצביעות. החשיבה השלילית עדיין חבויה מתחתיה.
.8 את האנרגיה המושקעת בחשיבה יש להפוך למודעות!!!


על מנת לפתח תודעה גבוהה (מעבר לגבולות השכל), עלינו לרצות, לבחור ולהיות אחראים למהותנו. עלינו לרצות לשנות את אמונותינו, מחשבותינו ורגשותינו. את זה אנחנו יכולים לעשות דרך הכישור "חכמת הקשב והתבוננות" (החוש השישי). עליו להתבונן מתוך השקט. להיות עד. אין צורך להיאחז במחשבות טובות או רעות. באמונות או רגשות טובים או רעים. הכל ננטש מתוך התבוננות. "אם אין אני לי מי לי?" – האינני הוא האני האמיתי. הריק נטול הגדרות. פילוסופיה (מערבי) משמעה חכמת המחשבה (השכל), ואילו פילוסיה (מזרחי) משמעה חכמת הראייה.

"חכמת הקשב וההתבוננות" מושגת באמצעות מדיטציות שונות (אותיות ופסוקים על פי הקבלה, צומות, התבודדות, מנטרות, שאלות קואן, ריכוז, נשימות, ריברסינג, צ´אקרות, קריסטלים, פירמידות, התכווננות, צפייה בטבע ובגיאומטריה הקדושה, צפייה בסמלים כמו מגן הדוד, מנדלה, קרקוע דרך תזונה, מינרלים ושינה, והיכולת לדמיין שאנחנו "שם"). מטרת המדיטציות ללמוד להתבונן ולהקשיב מתוך ערות ללא סיווגים ומיונים, ללא חיפוש אקטיבי ו/או פסיבי, ללא מושא ("אני" חושב) וללא התניות והזדהות. להתייחס אל מחשבות כאל עננים בתוך השמים. זה אומר, חדילה זמנית של הגיגה ושרשור של מחשבות (השתקת השכל). זהו מצב של ריק (לא מרוקן), של חלל אנרגטי, של שקט המאפשר חופש קיומי של תודעה עמוקה/גבוהה (עקירת השכל משורשיו ולא גיזום עלים וענפים). כאשר אנחנו מעלים את דרגת התודעה, מתברר לנו כי הגבולות היחידים לגוף הגשמי שלנו הם הגבולות שהתרגלנו להאמין בקיומם, במיוחד הקוטביות בין צופה לנצפה, בין אובייקט לסובייקט. עלינו לזכור שהעולם הגשמי בו אנו חיים (מעשה ידי אדם) אינו אלא נגזרת של העולם הרוחני (מעשה ידי אלוהים) אליו אנו מגיעים באמצעות תודעה גבוהה ("כפי שלמעלה כך למטה"). ככל שנתחבר יותר אל מידע עליון, כך המציאות הפיסית שלנו תתרחב. כך נוכל ליצור אחדות בין הגלום ללא גלום. המאפיין הראשון המשמעותי בעלייה בממדי התודעה הוא שזמן מחשבה והתגשמות מצטמצם, בעוד שכעת קיים פער זמן ניכר בין מחשבה לביצוע.

רצון
על פי הקבלה נולדנו עם רצון קטן ומצומצם, הממוקד ברצון לקבל לעצמי בלבד, והוא נחשב לרצון בהמי. התיקון שעל האדם לעשות לכן בחייו, הוא להגדיל את הרצון לקבל על מנת לתת. רצון קובע בעצם את גורלו של אדם (החיים משקפים את הרצון). "כגודל מאווייך כן רצונך, כגודל רצונך כן מעשיך, כגודל מעשיך כן גורלך" (צ´ופרה). הרצון הוא "הצינור" (בהיפוך אותיות) – המתווך בין העולם הפנימי העשיר של אדם לבין מימושו הלכה למעשה (הערך Being = Doing). גודלו של "הצינור" תלוי בגודל המאוויים, החלומות, מידת החופש, הייעוד והמטרות החשובות שיש לאדם. כגודל "הצינור", כן מעשיו של האדם, וכגודל מעשיו כן "הנוצר" (רצון בהיפוך אותיות) המשפיע על גורלו. מכאן שהרצון אחראי לכל ההישגים שלנו, לכל ההצלחות ולכל הכישלונות. כל מה שחסר לנו בחיים נובע לכן מרצון מצומצם, ואין בכוח ההתכוננות, המדיטציה, התפילה, התחינה והלימוד להביא להישגים, אלא לרצון גדול בלבד.

רצון מצומצם או רצון בהמי (תודעת חיה), נובע מהפנים המזויפות שלנו (האישיות), הנכנעות לסביבה, להתניות ולהרגלים. הוא נובע מהבחירה שלנו לחיות בעולם האשליות ולכן, רובינו מונעים באמצעות דחף או תשוקה לעשייה. תשוקה/דחף הם ביטוי למשיכה או לדחייה הנמצאים ב"דבר" (באובייקט) החיצוני עצמו ולא בפנימיות האדם. משמע, אני "רוצה" משהו או לא "רוצה" נובע מגירוי - תגובה אוטומטי המושפע מהתכונות הנמצאות באובייקט החיצוני. הוא נובע מתוך חמדנות, והזדהות עם המוכר והידוע, עם הקשיים והכאבים, עם התסכולים והכישלונות. אלה גורמים לרובינו לבחור ב"רצונות" ובמטרות שאינם בהלימה לא עם הייעוד שלנו ולא עם סולם הערכים, אלא באים בעיקר ממעגל הצרכים שלנו. גורמים לנו לפצל את הרצונות האמיתיים שלנו לרסיסי רצונות, להתמכר לדחוף ולא בהכרח לחשוב, ליצור רשימת מטלות על מנת להרשים אחרים ועל מנת להיראות עסוקים וחשובים. ההתמכרות לתשוקות שלנו גורמת לבזבוז משווע של אנרגיית מימוש עוצמתית. גורמת למשאבים לרדת לטמיון, ולנו להמשיך להיבלע בדרכים מאובקות, מתסכלות ומוכרות, בהאשימנו את ה"קביים החיצוניים" בכישלונות שלנו. אין בנאמר לבטל את האפשרות של תשוקה להביא להישגים, אלא שאז ההישגים לא יהיו משמעותיים לאדם לאורך זמן.

לעומתו, רצון טהור (רצון אלוהי), הוא רצון הבא מתוך תודעה גבוהה, מתוך חופש בחירה ואחריות, מתוך היות האדם "אדון בביתו". זהו רצון עם כוונה אמיתית, הסכמה לממשו, ומחויבות לביצוע (רצון = עשייה). רצון שכזה דורש אומץ, נכונות לקחת סיכונים ולשלם את המחיר, ונכונות לפלרטט עם אי הוודאות.

לשם כך, על האדם לחבור לדרך "חובות הלבבות"; אל אהבה כרטט, מעשי חסד ושמחה!!!
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2020, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות