בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
עוד אקטואליה

להצמיח את הצמיחה
17/05/06
הצמיחה המרשימה שהשיג המשק הישראלי, 6.6% ברבעון הראשון של 2006, עשויה להוות קרש קפיצה שיאפשר למשק הישראלי להתייצב בשורה אחת עם מדינות המערב המובילות, אך מצריכה זהירות ואחריות רבה מצד קברניטי המשק

נתוני הצמיחה המרשימים שפירסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המצביעים על הישגים כלכליים במרבית המדדים המשמעותיים במשק, מעודדים מאוד ויוצרים תחושה שישראל מתחילה לפסוע בנתיב הנכון לקראת הפיכתה לכלכלה מערבית. אולם, היעדר תרגום נכון של הישגיו הכלכליים של בנימין נתניהו, עשוי להביא לתחושה המוטעית כאילו "מעולם לא היה מצבנו טוב יותר" ובעקבותיה לגל בזבוזים, שימחק את ההישג ויצעיד את המשק הישראלי מספר צעדים אחורה.

הנתונים שהתפרסמו מצביעים על צמיחה בשיעור של 6.6% בקצב שנתי. לשם השוואה, הצמיחה בשנת 2005 הסתכמה ב-5.2%. ההשקעה בנכסים גדלה משמעותית, וכמוה גם הצריכה הפרטית. התוצר עלה בלמעלה מ-10% (בחישוב שנתי), ונרשם גידול בייצוא. ייצוא הסחורות והשירותים רשם עלייה מתונה של 2.4%. הגידול בייצוא נרשם בעיקר בענפי התיירות. לעומת זאת, בענף ההיי-טק חלה האטה ובענפי היהלומים, החקלאות והנדל"ן חלה ירידה של ממש.

גם רמת החיים בישראל עלתה. הורדת המיסים, אותה הנהיג נתניהו בתפקידו כשר האוצר לשעבר, הביאה לגידול בהיקף הצריכה של הישראלי הממוצע, ולעלייה ברמת החיים. ההוצאה לצריכה השוטפת לנפש עלתה ברבעון זה בשיעור של 7.5%. משפחה ישראלית ממוצעת הוציאה מתחילת 2006 יותר על מזון, הנעלה והלבשה, תרופות, אחזקת בית, בילויים ונסיעות לחו"ל.

הפער עדיין גדול

מה המשמעות העומדת מאחורי אוסף הנתונים הללו? ראשית כל, המשמעות היא שהמשק הישראלי יצא מהמשבר אליו נקלע בראשית העשור והחל לעלות על "דרך המלך": הגדלת האופטימיות במשק, הן מחוץ והן מפנים, ויציאה לדרך של צמצום הפער בין התוצר-לנפש בישראל לעומת התוצר-לנפש במדינות ה-OECD (המדינות המפותחות, רובן מדינות מערב אירופה וארצות הברית).

הצמיחה המרשימה ברבעון הראשון לא משנה את העובדה כי ישראל ממוקמת כיום במקום ה-44 בעולם מבחינת התוצר לנפש. התוצר לנפש פירושו סך הסחורות והשירותים שיוצרו במדינה, לחלק למספר אזרחי המדינה. מדד זה, יותר מכל מדד אחר הוא המדד הבוחן את רמת החיים במדינה.

התוצר לנפש בישראל, אשר עומד על 22,300$ מהווה פחות מאשר שליש מזה של המובילה ברשימה (ברמודה, עם 69,000$ לנפש) וקצת יותר ממחצית התוצר לנפש בארצות הברית. גם הפער בין ישראל למרבית מדינות מערב אירופה גדול מספיק, כדי ששנה אחת של קצב צמיחה גבוה לא תספיק לסגור אותו. בכדי לסגור את הפער ולהציב את ישראל במקום אחד עם המדינות המפותחות, נדרשות כמה שנות צמיחה בשיעור גבוה, שיאפשרו לישראל לסגור את הפער.

האופטימיות במשק מביאה לצמיחה

הגידול בתחושת האופטימיות ביחס למשק אף הוא גורם שלא ניתן להקל בו ראש. ציפיות הצרכנים, המשקיעים והפירמות במשק הן כ"נבואה המגשימה את עצמה". תחושת האופטימיות במשק היא זו שמביאה צרכנים פרטיים להאמין שהם יכולים לצרוך יותר, מכיוון שמקור פרנסתם מובטח. היא זו שמעודדת משקיעים להשקיע יותר, מכיוון שהם מאמינים שאינם מסכנים את כספם והיא זו שמביאה לכך שחברות בינלאומיות ובתי השקעות גדולים, משפרים את ההמלצה והדירוג שהם נותנים למשק הישראלי. כשכל אלו קורים, התרוממות המשק היא צעד בלתי נמנע.

היציבות המדינית-הביטחונית אליה חתר ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, וחותר כעת ראש הממשלה אהוד אולמרט לצד התוכנית הכלכלית שהנהיג בנימין נתניהו, הביאו להישגים אלה, שלא היו יכולים להתקיים האחת בלי השנייה. המשקיעים מעוניינים בשקט, בלי מלחמות ובלי סערות פוליטיות מיותרות. מצד שני, הם מעוניינים בסביבה כלכלית נוחה וראויה. כזו שמעודדת משקיעים זרים, באמצעות הפחתת מיסוי ותחושת ודאות משקית.

המשק לאן?

כפי שכבר צוין למעלה, הפער בין ישראל למדינות המערב האחרות הוא עדיין גדול, כך שקברניטי המשק הישראלי טרם יכולים להרשות לעצמם לנוח על זרי הדפנה. הצמיחה במשק צריכה להמשיך בהיקפה הנוכחי. נכון אמנם שהיקף הצמיחה בישראל גבוה כעת בהרבה מאשר באירופה (2.5%), אך הוא אינו גבוה בהרבה מהיקף הצמיחה בארצות הברית (4.8%) ועומד בערך בשורה אחת עם משקים אחרים, שנמצאים במגמת גידול ושואפים להגיע לרמת ה-OECD, דוגמת: דרום-קוריאה, הודו וסינגפור (שממוקמת במקום גבוה יחסית בכל מקרה).

הפעולה המתבקשת היא ניצול המומנט בו נמצא המשק, יחד עם שימוש מושכל בגידול כספי המיסים על מנת להמשיך להצמיח את הכלכלה הישראלית. הכוונה לגידול בהשקעות ובתשתיות, להקטנה נוספת במיסים ולהמשך עידוד השקעות זרות. בנקים בינלאומיים להשקעות – דוגמת מורגן סטנלי ומריל לינץ' – מרעיפים שבחים למשק הישראלי, ומביאים לכך שיחד עם מגמת ההתעניינות העולמית בשווקים בעלי פוטנציאל של גידול, ישראל יכולה לשאוב לתוכה השקעות בהיקף גדול.

אין רווחה ללא רווחים

התחושה הרווחת בציבור הישראלי כי תוכניתו הכלכלית של נתניהו יצרה את העוני ואת הפערים החברתיים, אף היא מחייבת התייחסות. הפריחה בה נמצא המשק מאפשרת לתת מענה אמיתי לטיפול מקיף בבעיית העוני. גם נתניהו עצמו הבהיר כי חלוקה מחדש של העוגה תתבצע, אך ביקש להגדיל את העוגה עוד בטרם תבוצע החלוקה מחדש. ממשלת אולמרט מצביעה בימים אלה בהצבעת התקציב על ההצעה של נתניהו, מהקדנציה הקודמת שלו כשר האוצר.

הסכנה היא שתחושת האופוריה נוסח "מצבנו נפלא" ו"מעולם לא היה מצבנו טוב יותר" – לצד הרכבה הבעייתי של הקואליציה, מביא לדרישות פוליטיות סקטוריאליות יימנעו משר האוצר לתעל את הכנסות הממשלה לטיפול נכון בבעיית העוני.

כך למשל, קצבאות ותשלומי העברה, שגידולם לא יביא להקטנת מימדי העוני, אלא בהנצחת העוני. הטיפול הנכון צריך להיעשות באמצעות השקעה בחינוך, השקעה בתשתיות תחבורה פרטית וציבורית, שיחברו איזורי פריפריה ומרכז (בישראל, חלק מהאיזורים המוגדרים כ"פריפריה", הם במרחק של שעת נסיעה ברכבת!) וייצרו מגוון רחב יותר של אפשרויות תעסוקה.

גם קידום של תוכניות רווחה איננו מן הנמנע, דוגמת חקיקת חוק פנסיה חובה. צמיחה כלכלית איננה ניצבת בניגוד להגדלת הרווחה במדינה, אך צריך להיזהר ולזכור כי אין רווחה ללא רווחים ולכן אסור לסחוט את הקופה הציבורית, באופן שיפגע בהמשך הצמיחה במשק.

כאשר חברה בורסאית מפיקה רווחים נאים, חייב המנהל להתגבר על הדחף ולא למשוך דיבידנד גדול מדיי מהרווחים, אלא להחזיר חלק מהרווחים לצורך השקעה בחברה, על מנת שתוכל להמשיך ולהתפתח. כלל זה תקף גם לגבי מדינת ישראל.

ותודה לביבי

בנימין נתניהו, התראיין לאחרונה לגלי צה"ל ויצא נגד העיתונאים והפוליטיקאים שהציגו אותו כאדם רשע במשך חודשים ארוכים, השחירו אותו ואת תוכניתו הכלכלית, וכעת – רוכבים על הגל של תוצאותיה. "הצמיחה הזו ממלאת את קופות המדינה ומאפשרת לנו היום לעזור לחלשים. אמרנו שהמדיניות של הפחתת מיסים, של המעבר מקצבאות לעבודה, הצלת קופות הפנסיה ושבירת המונופולים – יאפשרו למשק לצמוח בצורה חסרת תקדים, וזה בדיוק מה שקורה עכשיו".

נתניהו הוסיף: "בתקציב שהכנתי יש כסף לקשישים, לתרופות, לילדים, לארוחות חמות, לסבסוד מעונות יום וגני ילדים. זה בא ישר מהצמיחה הזאת. אנשים קנו את הסחורה השקרית הזאת שאני לא דאגתי, שדאגתי רק לעשירים כביכול, בעוד שבעצם דאגתי לכלכלה שיש בכוחה היום לעזור לכל השכבות של העם".

מבלי להתייחס לתוכן הראיון ולדבריו של נתניהו, האם נכונים הם אם לאו ועד כמה, קשה להתעלם מתרומתה של תוכניתו הכלכלית ומהצעדים שהנהיג בהיותו שר האוצר. נותר רק לקוות ששר האוצר החדש, אברהם הירשזון (קדימה), יידע להצעיד ולהמשיך להצמיח את המשק הישראלי קדימה. באדיבות: אומדיה
 
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות