בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
צמחי מרפא

הקנביס והשפעותיו-חלק א'
------------------------
הקנביס (שם כולל לכלל תוצרי הצמח ? גראס, מריחואנה, חשיש וכו') הוא אחד החומרים הפסיכו אקטיביים השנויים ביותר במחלוקת.
התרשמויות ומסקנות מטיפול בנוער משתמש

תוכן העניינים:


1. שני צדדיו של עלה הקנביס- גרסת ה"שטח" מול גרסת "הממסד".

לממסד יש היסטוריה עשירה של התייחסות שלילית לגביו: מהצגת נתונים מדעיים אובייקטיביים על נזקיו, ועד לדמוניזציה תעמולתית.

למול הממסד קיים ציבור של משתמשים ומצדדים, להם יש תפיסה סותרת. הם חווים ומגדירים את הקנביס כחומר עם נזק מועט מאוד מהבחינה הגופנית הנפשית והתיפקודית.הם מתארים את הקנביס כחומר לגיטימי המסייע לפרט בתחומים שונים כמו בתחומי הרגיעה, החשיבה והתיפקוד. הם מזהים את הקנביס כחומר בעל תועלות רבות.
בתוך מלחמת הגרסאות העקשנית נשארה עומדת ותלויה שאלת האמת:
באיזו מידה הקנביס הוא סם מזיק? ובהנחה שהוא אכן מזיק -
מהו התחום הניזוק ביותר, והאם הנזק הוא משמעותי או זניח?
כמטפל העוסק בתחום חשתי מבולבל מאוד עקב הפער בין הגרסה של "הממסד" לבין גרסת "השטח".
החלטתי לעשות מעקב בלתי אמצעי אותו קיימתי במהלך כחמש שנים. השתמשתי ברשימותיי ובאבחוני מתוך מפגשים עם מטופלים המשתמשים בקנביס. שאלתי שאלות וערכתי רישומים רבים כדי לתעד את חוויותיי. זיהיתי תופעות פסיכולוגיות ואוסף התנהגויות המאפיינות את צרכני הקנביס.
נעזרתי בהשוואות שערכתי בין התהליכים והתוצאות של טיפול בנוער משתמש לבין אלה של טיפול בנוער שאינו משתמש. השוואות אלה עזרו לי לבסס את מסקנותיי. גיבשתי הבנה ותפיסה מעמיקים יותר על חומרת הבעיה בשימוש ובהתמכרות לקנביס.
אני מצטרף להתנגדותו הנחרצת של הממסד לחומר הזה, אבל עם הדגשים אחרים. הצורך הממסדי לשלול את הקנביס מובן לי ומוצדק בעיני.
חלק מהאיום שחש הממסד נובע מכך שצרכני הקנביס משתמשים בו כסמל וככלי לדחיית התרבות הנורמטיבית.
הקנביס מעניק להם יכולת מסוימת להתעלם מחלק מהמוסכמות החברתיות.
חלקם מפתחים מרקם חדש של התייחסות וחשיבה להיבטים של המציאות. מרקם ההתייחסות החדש - בחלקו הוא יצירתי ושונה, ובחלקו פנטזיוני ואולי גם הזוי. הקלות שבה יכול צרכן הקנביס לסתור ולהתנגד לנורמטיבי ולקיים, בצדק או שלא בצדק, מאיים על הממסד וגורם לו לייצר התנגדות רחבה.
לפי הבנתי המערכת שמה בלית ברירה דגש רב על הטיעונים המשניים.
הטיעונים המרכזיים והחשובים יותר בנוגע לנזקי הקנביס ? הם סמויים, קשים להגדרה, חמקמקים ואמורפיים.
2. למה הנוער מעדיף להשתמש דווקא בקנביס?

רוב הסיבות לשימוש הן בעלות אופי שונה מהמקובל לחשוב.
חלק נכבד מהנוער משתמש בקנביס באופן לא מודע לצרכי ריפוי עצמי
(Self medication) . הסיבה העיקרית לשימוש המתמשך אינה נובעת מהמשאלה לברוא מציאות אחרת או לברוח למציאות אחרת.
לרוב הם מכירים בכך שהיכולת שלהם לשנות את המציאות היא נמוכה ביותר.הם מכירים בעוצמתה של תרבות העל. הם משלימים לפעמים בלית ברירה עם אורח החיים הנורמטיבי בו הם נתונים. הם בעיקר רוצים לפוגג מתוכו מרכיבים מסוימים שגורמים למועקה - בייחוד את מרכיבי המתח והלחץ.

זהו נוער שברובו ויתר על הרצון "לבעוט" או למרוד באופן גלוי באורח חייו. נהפוך הוא. הוא רוצה להסתגל אליו עם פחות כאבים. לפעמים הוא רוצה לשמר את מעמדו או דימויו כ "ילד הטוב", הבן הטוב, התלמיד הטוב, העובד הטוב.

הוא רוצה לרפא את חוסר יכולתו להירגע. הוא רק רוצה "לפוגג" את המצוקה הנפשית שמתלווה למצב הזה- וכאן בא לעזרתו הקנביס. החומר יוצר לו הקלה נפשית משמעותית, ובמקביל- מאפשר לו להמשיך ולתפקד.
הוא מאפשר לו לקיים באופן חשאי את המרד ? "המרד השקט",
"המרד הסמוי".

המשתמש חש כמי שיוצר שונות, נבדלות, נפרדות מאורח החיים בו הוא שרוי - תוך שהוא יכול לדלג על מרכיבים רבים של עימות חזיתי. על פני השטח הוא נצפה לרוב כמתפקד רגיל, אך בתחושתו הוא לא. הוא מתבשם בזרם תודעתי שונה ובכך הוא מאשר לעצמו את התנגדותו ונבדלותו מדרכה הנורמטיבית של תרבות העל.
הוא מניף את נס המרד בהיחבא, לא בראש חוצות אלא מתחת לשולחן. הוא בעצם מקיים מרד סימבולי, המכיל בנוסף לכך כבונוס שמן- הקלות נפשיות ורגשיות.

מאוד מאפיין את הנוער המשתמש בקנביס להתנגד באופן נחרץ לתרופות שהממסד מספק להתמודדות עם מצבים נפשיים בעייתיים. הנוער מעדיף את הקנביס כחומר פסיכו אקטיבי טיפולי על פני שימוש בתרופות בפיקוח ממסדי.
הנוער המשתמש נוטה לא לזהות את הנזק שנגרם עקב השימוש בקנביס. הוא מנסה לשכנע את עצמו ואותנו שהוא משתמש בחומר "טבעי" ו"אורגאני" שאינו גורם לנזקים.
הפולקלור של המשתמשים מבטל כמעט לחלוטין את תקפותו ומהימנותו של העולם המחקרי בנוגע לקנביס, ומתייחס אליו כגוף לא אובייקטיבי, בלתי אמין, תועמלני, ואינטרסנטי. את הנזקים הוא נוהג לייחס דווקא ל"חומרים הכימיים"- כלומר לתרופות המסופקות ע"י נציגי הממסד.



הנוער עושה מאמץ גדול לנרמל את הקנביס בעינינו ולהפוך אותו ללגיטימי.
כפי שציינתי, לנוער שמתיר לעצמו שימוש בקנביס, יש התנגדות עצומה לחומר תרופתי טיפולי שמסופק ע"י הממסד. זה נראה לא מובן בתחילה, אולם במחשבה שנייה זה די ברור:

הנוער בעצם חוסך מעצמו את הצורך להיות מבוקר וחשוף לנציגי התרבות הממסדית: רופאים, פסיכיאטרים וכו'. הוא מעודד מכך שמצא את הדרך לדאוג לעצמו ולהסתדר "לבד", מבלי להיסמך ומבלי לתת דין וחשבון לשום גורם מעולם המבוגרים. מבחינתו כל דיאלוג, כל תלות מתפרשים ככניעה לממסד הנורמטיבי ודרכו, דבר שאינו מקובל עליו.

רוב התרופות, נוגדי החרדה והדיכאון מסוג הפרוזק (SSRI) , מטפלות רק ברכיבי הדיכאון והחרדה. הם מאפשרות לנפש להתמודד ביתר אפקטיביות עם קשיי החיים, ואינן יוצרות באופן ישיר אפקטים נפשיים נוספים. לעומתם- השימוש בקנביס כולל מרכיבי השפעה נוספים כגון: יצירת רגיעה, הנאה ( ה"סטלה"), בניית תבנית מחשבה מגוננת, חידוד חושים מסוימים ועוד. אלו אלמנטים שהנוער לא רוצה לוותר עליהם.

אמנם תוצרי הקנביס מסייעים במובן מסוים ליכולת לתפקד, אך לרוע המזל הם גם יוצרים נזק לא מבוטל. הם בונים מבנה נפשי שאינו אוטנטי ובעל פגמים התפתחותיים רבים (פירוט בהמשך).



3. הקושי לזהות את המשתמש בקנביס ואת אופי השפעות החומר עליו.

קיים קושי רב לאבחן שאכן מדובר בצרכן קנביס, וכן קשה לאבחן את אופי השפעתו של הסם עליו. ההורים והחברה מצפים לזהות אצל המשתמש אוסף סממנים בולט ומשמעותי כפי שהוא מוצג אצל צרכני ההרואין, או כפי שהוא משתקף במדיה התקשורתית או הקולנועית.

למעשה הנוער מסוגל למחוק ולהעלים את סימני הזיהוי הפיזיים וההתנהגותיים שיוצר הקנביס. לעיתים דווקא כשהם תחת השפעת החומר, הם נראים יותר סבלניים, מקשיבים, רהוטים, רגועים, מתייחסים, נורמטיביים.
זה מטעה את ההורים והחברה לחשוב שמדובר על מצב נורמאלי וחיובי. זה מקשה לזהות את המשתמש ואת הנזק שנגרם לו. הקושי לזהות נובע בעיקר מהיכולת של המשתמשים להציג התנהגות רגילה, להציג "נורמאליות" בעודם תחת השפעת החומר.

המשתמש בקנביס הוא לרוב בעל יכולת להתנהלות סבירה לחלוטין. הנזק שנגרם הוא פנימי, אך החזות בדרך כלל נשארת נורמאלית ורגילה.

הוא יכול לתפעל מצבים חברתיים וטכניים, כמו לנהל שיחה באופן שתשמע רגילה לגמרי. וכמו כן הוא יכול להשתתף או לקיים טקסים חברתיים נורמטיביים, מבלי שהסביבה תוכל לזהות דבר.

יש צורך בהכרות אינטימית מעמיקה יותר, ובמפגש עם מישורים נוספים בתודעתו או התנהגותו כדי לזהות שמדובר בשימוש בקנביס.

לחלק גדול מצרכני הקנביס קיימת יכולת בולטת לשנות אסטרטגיות וגישות בהתאם להחלטה מודעת. יש להם את היכולת לגמישות בעמדות ובדפוסי התנהגות. גמישות זו מהווה בשבילם אסטרטגיה השרדותית.

הגמישות יכולה לבוא לידי ביטוי במעברים בין אופני התנהגות שונים:
מתוקפנות לוותרנות, מאמפטיה להתעלמות, מפתיינות מתוקה ועד לדחייה אקטיבית או פסיבית רועמת וכו'. המעברים יכולים להיות מתונים או קיצוניים בהתאם לאופיו וכישוריו של הצרכן. מכל מקום, הוא מפגין עמידה מוצקה אחרי כל גישה שהוא נוקט בה ברגע נתון.

תחושת השלמות שמקרין הצרכן עם כל אמירה ועם כל גישה- מתעתעת במתבונן. היא נותנת תחושה של אמת פסיכולוגית והתנהגותית צרופה- ולא כך הוא. העמידות הגבוהה ותחושת השלמות שמציג המשתמש מבלבלת את ההורים ואת החברה. הורים לפעמים עסוקים בשאלה כיצד הוא יכול רגע אחד להפגין כזאת התייחסות רגישה ומזדהה עם אלה שמסביבו, ורגע אחר להיות תוקפני וליצור חוויית איום בולטת על סביבתו.

ההורים בטעות מייחסים את ההתנהגות זאת לא להשפעת הסם, אלא לאחד מהסממנים הקיצוניים והבלתי שגרתיים המאפיינים את תקופת ההתבגרות.



4. השפעת הקנביס- הנחות יסוד הנדרשות לבחינה מחודשת.

התפיסה הממסדית שגורסת שהגראס פוגע כמעט בכל התיפקודים ושהוא גורם רק נזק - אינה מדויקת.
אין לי ספק ,באופן חד משמעי שהשימוש בגראס יוצר נזק גדול. אבל כדי להבין באופן מעמיק יותר את אופי הנזק, את אופי השפעותיו של הקנביס והסיבות לשימוש בו על ידי הנוער- עלינו לאתגר מחדש את הנחות היסוד שלנו ביחס לחומר הפסיכו אקטיבי הבעייתי הזה.

ישנה הנחת יסוד מקובלת שגורסת שהשימוש בקנביס פוגע בלמידה וגורם לירידה בהישגים. הנחה זו אינה מדויקת לגבי חלק מהנוער, ובמקרים מסוימים אף לא נכונה.
חלק מהצרכנים למדו איך להשתמש בהשפעת הקנביס כדי לשפר ולהעמיק את יכולת הלמידה שלהם עם תוצאות מוכחות: יותר השתתפות בכיתה, שיפור בציונים וכו'.

חלקם מדווחים על יכולת משופרת- לבחון סוגיות, לאבחן ולהגדיר מצבים, ואף להתמודד איתם ביתר אפקטיביות. הם מספרים על האפשרות שנוצרת להתבונן בנושא מוכר או בעייתי מזוויות חדשות שלא חשבו עליהן קודם.
חלקם מדווחים על היכולת לנטרל חלק מהרעשים שהפריעו להם לבחון נושא ובכך להעמיק את חקירתם בו.

אין ספק שאופיו המורכב והמתעתע של הקנביס וההשפעות שהוא יוצר- דורשים מבט מעמיק יותר וברזולוציה גבוהה יותר. כך נוכל להבהיר טוב יותר לעצמנו את מרכיבי הזירה החשובים ולתקשר ממקום אפקטיבי יותר עם הנוער והנוער המשתמש. אמירות חד כיווניות העוסקות בגינוי גורף וחסר דיוק של החומר הזה, פוגמות באמינותנו וביכולת שלנו ליצור השפעה.

מכל מקום, קיים קושי רב בתיאור מדויק של השפעות והנזקים שיוצר הקנביס. אני אעשה כמיטב יכולתי כדי להעביר את המידע החמקמק שצברתי בתחום זה
בחלקו השני של המאמר.

חלק ב' - האפיונים והנזקים אצל צרכני הקנביס.

1. הקנביס כבולם ההתפתחות הרגשית- המעבר הסמוי של המשתמש מרגשות להרגשות.

לדעתי הנזק המשמעותי ביותר של הקנביס הוא הנזק הנפשי ?
הנזק הפסיכולוגי.הקנביס פוגע במישור הרגשי והוא יוצר בשל כך כשל התפתחותי עמוק. למשתמש נוצר סוג של דיסטאנס - ריחוק רגשי מעצמו ומהסביבה.
החומר מעין עוטף את הרגשות ומבודד אותם. הוא אינו גורם בד"כ לנתק רגשי מוחלט, אך הוא יוצר מרחק מספיק שמתחיל לפגום ביכולת האוטנטית האמיתית של המשתמש - להרגיש ולהתפתח רגשית.

השוואה בין תוצאות טיפול של נער שאינו משתמש או שסיים לחלוטין את השימוש לבין תוצאות של טיפול בנוער משתמש בקנביס או שעבר לשימוש מזדמן בחומר - מראה מסקנות ברורות:
אצל צרכני הקנביס, למרות התהליך הטיפולי ? לא נוצר כל שינוי במישור הרגשי.
הקומפלקס הרגשי נשאר עם אותם דילמות. לא נוצר שחרור של מטען נפשי. לא נוצר שינוי אמיתי בנפשו של הנער. הרכיבים הבעייתיים קבלו אולי שינוי קוסמטי, אך בסיס המועקה והלחץ נשאר נטוע במקומו.

במישור הטיפולי קורה דבר מעניין- נוצרת הסתגלות שקרית "יעילה" ואפקטיבית לזירה הטיפולית. המשתמשים לומדים מהר את ה"שפה" המתבקשת , והם מוכרים את התשובות או ההתייחסויות שנראים להם כמתבקשים מהמצב.

במקום ההתפתחות הנפשית המצופה, חלקם פתחו מנגנוני הגנה משוכללים יותר הנשענים על השפעת הקנביס על הנפש. אני מוכרח לציין שלחלקם נוצרה התבוננות שכלית ומושגית רחבה יותר על המציאות. זאת אומרת שמרכיבים מסוימים בתחום החשיבתי אינם בהכרח נפגמים בהשפעת החומר. לפעמים נעשה שכלול מסוים של היכולת להתמודד ולשרוד במצב נתון. לפעמים נעשתה הפעלה מורכבת יותר ובדרך כלל מניפולטיבית יותר של המשתנים והדמויות איתם הם באים במגע. אך במישור הנפשי והרגשי לא השתנה דבר וחצי דבר.

הקנביס מאפשר נתק רגשי. הנתק מאפשר לנוער "לתפור" תפיסת מציאות חדשה. מתוך נטרול המימד הרגשי המשתמש נהנה מתפיסת מציאות פחות מבולבלת ופחות דיס הרמונית - אך במחיר כבד. המחיר הוא -
הכחשה מאסיבית של פרמטרים חשובים הנדרשים להתבגרות תקינה.
הנוער צרכן הקנביס נשען על ארגון סלקטיבי ותועלתני של מרכיבי המציאות, תוך שהוא בוחר לאמץ לעצמו כמה מרכיבים ו"לקבור" מרכיבים אחרים.
בעזרת החומר הוא יכול ביתר קלות להתעלם או להתכחש ממרכיבים שמפריעים לו בהרכבת תמונת המציאות הרצויה לו.

עקב הנתק הרגשי נוצר אצל הנוער מעבר לא בריא מחוויה רגשית ומזיהוי של רגשות, לחווה וזיהוי של הרגשות. נוצר כאן מעבר מרגשות להרגשות. המשתמש מזהה את ההרגשה כרגש. אמנם ההרגשה מכילה אמת פסיכולוגית מסוימת, אך היא מזערית ושטוחה. ההרגשה מהווה סוג של אינדיקציה, אך היא אינה מחוברת ליסודות הנפש.
היא אינה ברת חיבור אמיתי למה שאני אוהב לקרוא "מעיין הנפש". רק מפגש עם יסודות הנפש, עם "מעיין הנפש"- עם האוטנטיות הפנימית יכולה לחולל שינוי התפתחותי אמיתי. שינוי אמיתי לא יכול להתרחש אם אין מפגש אמיתי עם רגש אוטנטי המחובר והנובע ממעיין הנפש.

אחת ההטעיות הבולטות ביותר בתחום ההתנהגותי היא הרושם המוטעה שנוצר למתבונן בצרכן הקנביס. הוא מזהה אותו כנער בעל רגישות עצומה, רגישות שגורמת לו בדרך כלל לסבל. ואמנם חלקם הם בעלי יכולת לביטוי עצמי שנראה כביטוי רגשי. הם יכולים להתרגז, לבכות, להיעצב, לדבר בפרוט על הרגשותיהם וכדומה.כך הם יוצרים את הרושם של דמויות בעלי עומק, פגיעות, כאב, מחוברות רגשית וכו'.

מהניסיון הטיפולי גיליתי שלא כך הוא. הקנביס יוצר אשליה של רגישות. כאן היכולת לרגשנות לובשת תחפושת של רגישות. הרגשנות מתפרשת כרגישות אך למעשה היא סוג של טקטיקה. היכולת לרגשנות מאפשרת להם לבכות, להפגין כאב ולהקרין רגישות. יש גרעין של אמת בהתנהגות, אך למעשה זהו בעיקר משחק שמשרת אינטרס. מדובר כאן באפשרות לעשות שימוש אינסטרומנטאלי ומניפולטיבי ביכולת לרגשנות. בעניין הבכי לדוגמא- יש כאן בדרך כלל יותר הצגה של בכי כדי להשיג רושם מסוים מאשר בכי אמיתי.

ביטוי נוסף להעדר החיבור הרגשי הוא הנטייה לדיכוטומיה רעיונית (להקצנה רעיונית דו קוטבית). זוהי הגישה הרעיונית המוקצנת שיש לפעמים למשתמשי הקנביס- גישת- הכול או לא כלום: או הגשמה מלאה של מרכיב החשוב בעיניהם, או ויתור מוחלט עליו. מעין מוטיבציית- על ולמולה העדר טוטאלי של מוטיבציה. רק העדר של רציפות התפתחותית רגשית - יכול לגרום למצב כזה.

לדוגמא: אפשר לשמוע נערים שמדברים על מוטיבציה גבוהה לגיוס איכותי לצבא: לטיס, לסיירות וכדומה. מצד שני, במידה וזה לא יסתייע בידם, יש להם הרהורי כפירה מוחלטים- עד מחשבות על אי-גיוס לצבא בכלל.


זה יכול להישמע כסוג של הגיון שנובע מעמדה נפשית ייחודית. בעיני- אני לא מוצא כאן רציפות לוגית אמיתית. ישנו העדר חיבור רציף של הרצייה ליסודות הנפש. אין כאן התפתחות טבעית אמיתית של עמדה מחוברת ורציפה המכילה שילוב תואם של רגש והגיון. יש מן ניתוק רגשי פנימי, שמאפשר בחירה רעיונית מוקצנת ודיכוטומית, מבלי שתהיה יכולת לבדוק את נטיית הנפש האמיתית. זוהי תוצאה של היעדרותו של החיבור הרגשי התקין.


פן נוסף המעודד את השימוש בקנביס עקב השפעתו הייחודית על תחום הרגש, היא - אופייה הייחודי של התרבות המערבית והמקום שהיא נותנת באמת למרכיב הרגשי.

התרבות המערבית נותנת חשיבות רבה להיבטים הנראים ונשמעים רציונאליים ותיפקודיים. הדגש זה מונעת מאיתנו לאבחן כראוי את הנזק שיוצר הקנביס. נוצרת זיקה בין אופי התרבות המערבית והאפקטיביות הבעייתית שיוצר הקנביס. המיקוד התרבותי שמעניק ערך רב לתפקוד, או לרושם שיש יכולת לתפקד - מטשטש את יכולתנו לאבחן נכון את השפעת החומר על הנוער.

האלמנט הרגשי אומנם מהווה רכיב חשוב בהתפתחות, אך הוא גם מהווה גורם מפריע לתיפקוד כשהפרט בדרך כלל עמוס במטען רגשי חורג. החיים שלנו הפוסט-מודרניים מכילים המון מרכיבים הלוחצים רגשית וכמעט בלתי פתירים.
הקנביס מסייע להם בכך שהוא מצמצם באופן משמעותי את נוכחותו והשפעתו של האלמנט הרגשי. הקנביס מאפשר לחלק מהנוער לתפקד כרגיל, או להראות כמתפקדים רגיל. הצורך לנטרל אלמנטים רגשיים הגורמים לכאב ולבלבול הופכים את הגראס לחומר אטרקטיבי בעיני הנוער, תוך שהם מתעלמים מהמחירים שהוא גובה.
הכשל הרגשי-התפתחותי שנוצר מוסווה בין היתר על ידי היכולת של צרכן הקנביס להתנהלות מילולית רצופה, כמעט וללא סממנים שיעידו על הבעייתיות שנוצרה. רציפות ההבעה והיכולת ליצור מעטה רציונאלי לנאמר- מסווים את האמת ונותנים תחושה של תקינות ובריאות- ולא כך היא.

המשתמש יכול להקרין סוג של יציבות באמירותיו והתנהלותו. היציבות מושגת בעזרת אימוץ של מבנה רעיוני שנבנה בהשפעת החומר(פירוט בהמשך חלקב'). מבנה רעיוני זה מאפשר למשתמש להקרין מוצקות ורציונאליות.
רוב צרכני הקנביס הם בעלי ארגון תודעתי לוגי מוצק אך בעייתי.יש להם יכולת לדברת מפותחת והם מיומנים בהצגת תזות שונות ומשונות בתחומים רבים. יכולת זו מסייעת להם להתמקם, לנהל שיחה, להציג איתנות ולהקרין סוג של נורמטיביות.

המחיר שמשלם צרכן הקנביס בהתפתחותו הרגשית הוא גבוה וסמוי מהעין. חשוב לשים לב לכך.למאגר המידע בנושא לחצו

המשך "הקנביס והשפעותיו" ? ראה בחלק ב'
 
אילן גבאי-מטפל פרטני זוגי ומשפחתי-התמחות בטיפול בנוער בגיל ההתבגרות כולל נפגעי סמים
מען:כורזים 3א' תל-אביב 69185 טלפקס- 6481226 - 03 e-mail: ilangaby@netvision.net.il חדרי טיפול בת"א ורחובות
 
כתבות נוספות:
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2017, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות