בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
--אקטואליה --

המודיעין מול איראן והחזבאללה: הקש בדלת
22.06.07
בספרו של העיתונאי רונן ברגמן, המנתח את המודיעין הישראלי מול איראן והחזבאללה, מתואר מאמץ לחלץ מהאיראנים מידע על רון ארד, במהלכו איימה ישראל לסכן את כלכלת איראן המתמוטטת. אלא שהמבצע הצליח יותר מדי.באדיבות: אומדיה
פרק מספרו של ד"ר רונן ברגמן, "נקודת האל-חזור",מתפרסם באדיבות הכותב והוצאת כנרת זמורה-ביתן.

עד 1992 נמנע המוסד, הזרוע הארוכה של מדינת ישראל, בסוג של אנינות טעם, מלטפל בעניין רון ארד. רק אז, בהוראת ראש הממשלה רבין, הוא נכנס לעניין, ובכוח רב. בהשראת ישראל פרלוב, שמונה לראש החטיבה האחראית על הנושא במוסד, יצאו לדרך שורה ארוכה של מבצעים כדי לנסות ולפתור, אחת ולתמיד, את תעלומת "חום הגוף". בעקבות כמה אינדיקציות שהגיעו קבע פרלוב את הנחת המוצא: הנווט השבוי באיראן או לפחות בידיים איראניות. כתוצאה מכך הוא ובעקבותיו שאר המוסד ריכזו את מרב המאמצים מול איראן. גולת הכותרת היתה מבצע "ימי שלכת" - גיוס אדם שלגביו הגיע מידע כי עמד בקשר, מתוקף תפקידו, עם טייס ישראלי שבוי. פרלוב הגה תוכנית לגיוסו של האיש, שעד היום נלמדת בקורס קציני האיסוף של המוסד, ומוגדרת כלא פחות מגאונית. התוכנית הצליחה. פרלוב גייס אותו וגבה ממנו עדות. האיש אישר כי פגש פעמיים את רון ארד החי. פעם אחת בלבנון ופעם אחת באיראן. בודק פוליגרף של השב"כ הוטס אף הוא לפגישה עם האיש, ועל פי המידע שהעביר פרלוב אחר כך עשה לאיש בדיקה ומצא אותו דובר אמת.

המידע שהביא האיש, בתוספת לבדיקה, נחשב במוסד ל"ידיעת הזהב" בקשר לרון ארד. מידע בטוח, אמין, סגור עם פלומבה. באופן הזה הציג שבתי שביט את ההישג לראש הממשלה. רבין כל כך התרשם עד שהחליט להעניק צל"ש מיוחד מטעמו לפרלוב, אקט חריג ביותר בתולדות המוסד. עד היום נוהג פרלוב להחזיק את הצל"ש הזה בטווח יד בסלון ביתו, כדי להתפאר בו בפני אורחים. ויש במה. מדובר בתעודת הוקרה מלאת תשבוחות, מאדם שלא היה ידוע כחנפן או מחמיא סדרתי.

בעקבות "ימי שלכת" של פרלוב התיישרה כל קהילת המודיעין והקהילה הדיפלומטית הישראלית על פי הכיוון האיראני. כל המאמץ האדיר, החשאי והגלוי, בתיק "חום הגוף" תועל בנתיב אחד - טהרן. ראש הממשלה רבין כינס מסיבת עיתונאים מיוחדת ובה הודיע כי רון ארד מוחזק באיראן, וכי ישראל רואה באיראן את האחראית לשלומו של הנווט הנעדר. הדבר היה במקביל למאמצים אחרים שהופעלו בנושא איראן במישור הבינלאומי, ובעיקר בארצות הברית, כדי לאשר שם חוקים שיאפשרו הטלת סנקציות נגד חברות העומדות בקשרי מסחר עם הרפובליקה האסלאמית.

אחרי שישראל פרלוב סיים את תפקידו כראש חטיבת שבויים ונעדרים במוסד החליפו אבי כ' ואחריו אייש את התפקיד רמי איגרא, גיסו של ראש המוסד שביט. בתקופתם נעשתה בדיקה מקיפה של כל המידע בפרשת רון ארד, ובין השאר של מבצע "ימי שלכת". הבדיקה הולידה דרמה, המבעבעת בתוך המוסד עד היום. איגרא ואחרים טענו כי המידע שהביא הסוכן האיראני הוא מידע לא אמין, ממקור מפוקפק. עוד נטען כי בדיקת הפוליגרף שובשה בלחצו של פרלוב. התוצאות הנכונות של הבדיקה היו כי לא ניתן לקבוע לגבי אמירתו של המקור כי פגש את רון ארד בלבנון, וכי באשר לפגישה באיראן, המקור הראה "סימנים לנטייה לשקר", בלשון המקצועית.

גורם המקורב לפרלוב אומר כי מדובר בהאשמה מופרכת: "איך פרלוב יכול להגיד למישהו בשב"כ מה לעשות עם הפוליגרף? איגרא רצה ללכת לכיוון הסורי, ובתוספת השנאה היוקדת של אפרים הלוי, שהיה באותה תקופה ראש המוסד, כלפי פרלוב נוצרה האגדה כאילו פרלוב סילף את המידע."

יורם שווייצר, ששימש בתקופה הרלוונטית עוזרו של פרלוב: "אף אחד שטיפל בעניין רון ארד, בטח לא פרלוב, שנתן את הנשמה לעניין, לא ניסה לשבש מידע או לסלף או לעוות. כולנו היינו מסורים לעניין ועשינו כל שיכולנו כדי לאתר אותו. יכול להיות שבדיעבד מידע מסוים שנראה בזמן אמת מהימן נבדק שוב ומוטל בו ספק, בוודאי כשמדובר בבדיקת פוליגרף." באופן דומה טוענים גורמים במוסד כי הטעות לא היתה של פרלוב, אלא של בודק הפוליגרף. עיון מחדש בסלילי הבדיקה, בידי מומחי השב"כ, הביא אותם למסקנה שונה לחלוטין. פרלוב פרש מהמוסד ב-1997, לאחר שראש המוסד דני יתום סירב להיענות לדרישתו למנות אותו למפקד "צומת", האגף האחראי על הפעלת סוכנים. יתום טען כי יש לו בעיות עם האמינות של האיש והציע לו תפקיד אחר, של ראש אגף. פרלוב סבר כי זו הצעה משפילה ועזב את המוסד בזעם רב.

ישראל פרלוב אומר בתגובה: "מדובר בטענות שמקורן בעיקר בקנאה וצרות עין. אני עשיתי במוסד הרבה דברים, לאו דווקא בעניין של רון ארד, שהיוו פריצת דרך. מכיוון שאף אחד לא הצליח לעשות אותם שוב אחרי, היו שטענו שאולי בכלל מדובר באיזה הונאה או פברוק. באשר לאותה 'ידיעת זהב' בעניין רון ארד, שלפיה הוא בידיים איראניות והם העבירו אותו כמה פעמים בין איראן ללבנון, ראשית, הידיעה הזאת השתלבה והצטלבה באופן מופלא עם מודיעין נוסף שהגיע, לאו דווקא ממני. שנית, האיש עבר בדיקת פוליגרף פעמיים. הפעם הראשונה נעשתה בחופזה ואכן הולידה תוצאה של 'חוסר ממצא', אבל הפעם השנייה נעשתה אחרי תכנון מפורט ומדוקדק של השאלות, בוצעה בידי ראש מחלקת בודקי הפוליגרף של השב"כ, ונבדקה אחר כך על ידי צוות שלם של השירות. בבדיקה השנייה הוא יצא דובר אמת באופן חד-משמעי."

אבל המקור עצמו הרי ביקר בארץ. מדוע בדיקת הפוליגרף נעשתה בחו"ל ולא בביקורו כאן?

"מאיפה אתה יודע את זה? נתנו לך תג עובד? בביקור שלו בארץ העסק עדיין לא היה בשל ובגלל סיבות מבצעיות מורכבות לא יכולנו לערוך כאן את הבדיקה. נכון שלאחר שסיימתי את התפקיד בא רמי איגרא עם תיאוריה כאילו מדובר בהונאה איראנית נגדנו. לפי התיאוריה הזאת הרי שהמקור 'שוגר' אלינו כחלק מאותה הונאה, שבמסגרתה האיראנים ביקשו לנכס לעצמם את רון ארד, למרות שלא היה בידיהם, כדי לשחק איתנו קלפים.

"זו תיאוריה מוזרה. קודם כול, כי צריך להיות מטומטם מושלם, והאיראנים ממש לא כאלה, כדי לקחת על עצמך תיק כמו רון ארד, אם הוא לא באמת בידיים שלך. שנית, אם הם לקחו את זה כדי לשחק קלפים, אז למה הם לא שיחקו קלפים? הרי הם מעולם לא הודו בקיומו ולא נכנסו למשא ומתן. שלישית, שים לב לדבר מוזר, מאז שאני פרשתי לא הגיע שום מידע על רון ארד. הרי אם מדובר בהונאה ממלכתית מטעם הביון האיראני, לא יכול להיות שזו הונאה שמכוונת רק נגד ישראל פרלוב. היא היתה צריכה להימשך גם אחרי, ועובדה, לא הגיע כלום. שמעתי שאחר כך, ב-1997, נערכה בשב"כ בדיקה נוספת, אבל אני לא יודע מה היא העלתה ולא יודע האם נבדקו במסגרתה שני הסלילים. מעולם לא שיקרתי ולא סילפתי ולא דיווחתי משהו שאינו אמת. הטענות כלפי נולדו מכיוונו של איש אחד, אפרים הלוי, ששונא אותי שנאה תהומית, כי חשב, בטעות, שאני מחפש חומר נגדו וממילא התנגד לכל הפעילות בנושא של רון ארד."

אם רון ארד באיראן, או בידיים איראניות, מדוע הם לא הודו שהוא בידיהם?

"במשך שנים ארוכות האיראנים נשאלו שוב ושוב על ידי מנהיגים ודיפלומטים אם רון ארד בידיהם, כתוצאה מהלחץ הישראלי. הם הכחישו. הלחץ השיג את התוצאה ההפוכה ואחרי ששיקרו לכולם כל כך הרבה פעמים, כבר לא יכלו להודות באמת."

לאורך השנים היו רבים, ביניהם גם עריקים איראנים, סוחרי נשק ונוכלים כמו נחום מנבר, שרצו להרוויח אתנן מהפרשה, ומנהיגי ארגוני טרור כמו אחמד ג'יבריל ופתחי שקאקי, שהצהירו כי ארד בחיים. עם זאת, הם לא סיפקו כל הוכחה לדברים אלה. לאחר כל כך הרבה שנים מרחפת השאלה הגדולה: בהנחה שארד בידיים איראניות, חי או מת, מדוע האיראנים לא מודים בקיומו ומנהלים עליו משא ומתן? הרי במצב שנוצר ישראל תהיה מוכנה לשלם מחיר גבוה מאוד גם על גופה.

בדיוני הערכה של צוות שבויים ונעדרים הביעו כמה מהנוכחים תדהמה לנוכח מה שכינו "הנאה ביזארית ולא רציונלית ששואבים גורמים מסוימים באיראן מההתעללות הנמשכת בישראל ובמשפחתו של רון." איראנולוג של המוסד לשעבר אומר בהקשר זה: "הראש של האיראנים פועל באופן שההיגיון האנושי הצרוף, כפי שאנו מכירים אותו, לא בהכרח מתחבר אליו."

באפריל 1993 הגיע מידע, שנחשב מהימן, שממנו עלה כי רון ארד בלבנון (אולי הוחזר ללבנון מאיראן). המידע עורר התרגשות עזה, וראש אמ"ן אף התקשר בעצמו כדי לשמוע עוד ועוד פרטים, אקט חריג למדי. אלא שבדיקה עמוקה יותר העלתה כי מדובר, ככל הנראה, בדיסאינפורמציה איראנית, שמטרתה המשך ההתעללות במדינת ישראל ומשיכת יחידה מובחרת לתוך מלכודת.

הסבר ראשון אפשרי לאי-השבתו של רון ארד נשען על הבנה עמוקה שיש לאייתוללות בטהרן בנבכי החברה הישראלית ורגישותה. הם מכירים את החתירה הבלתי נלאית, עמוסת הסמליות, של מדינת ישראל להחזיר כל חייל, חי או לא, הביתה. האיראנים, כך על פי דיווחי מודיעין שונים, רואים בכך ערך ישראלי אנושי ובעל משמעות דתית גדולה. הם לא רוצים בשום אופן לתת לישראלים ליהנות מרגע של הזדככות משותפת, כמו זה שהתרחש בעקבות מציאתן של שרידי גופות חיילי צה"ל בסיני, או החזרתו של עזאם עזאם.

סיבה אפשרית נוספת היא שהאיראנים חוששים לספק לעולם הוכחה בדבר הקשר בין איראן לראש ארגון גרילה לבנוני כמו דיראני. עד היום הקפידו האיראנים לדבר על תמיכה מורלית וקשרי גומלין כלליים בלבד עם לבנון. הודאה בעניין רון ארד יהיה בה כדי להעיד על מעורבות צבאית ומודיעינית עמוקה בענייניה הפנימיים של לבנון.

הסבר נוסף נעוץ במחול העדין והמורכב שרוקדות איראן וסוריה, זו מול זו, בקשר ללבנון. הסורים מעלימים עין מהתמיכה האיראנית בחזבאללה ומשתמשים בה כקלף מיקוח במשא ומתן עם ישראל. אלא שגם לסורים יש קווים אדומים. אישור איראני לטענה בדבר העברתו של רון ארד מדיראני למשמרות המהפכה עשוי לפגוע ביחסים עם סוריה.

בישראל מאמינים כי אם מחר בבוקר יזמן אליו המנהיג הרוחני האייתוללה חאמנאי את יועצו לענייני מודיעין, עלי פלחיאן (לשעבר השר לענייני מודיעין ומי שצו מעצר עומד נגדו בגרמניה בגין מעורבות בפיגוע), ויבקש ממנו את התיק של ארד, פלחיאן יירד למרתף ויביא אותו, לרבות כל הפרטים על המאמץ האדיר שישראל השקיעה בהשגתם. בישראל לא מעריכים כי רון ארד נרצח בהחלטה ברורה ומודעת של השלטון האיראני. יתכן כי חלה ומת. היו בעבר דיווחים לא מאושרים על מחלת מעיים קשה שממנה סבל. יתכן כי ניסה לברוח ונהרג אגב כך. יתכן כי אחד משומריו נתקף טירוף.

בצוות שו"ן (שבויים ונעדרים) במשרד ראש הממשלה, שבו היו חברים נציגים מכל הגופים הקשורים בנושא, המשיכו כל השנים לראות באיראן את האחראית לשלומו של ארד. מתוך הערכה זו נולדה בישראל ההחלטה להציע לאיראן תגמול משמעותי בניסיון להחזיר את ארד הביתה. ב-1993 גובשה חבילה בת שני סעיפים עיקריים - הפשרה של נכסים איראניים שהוקפאו בארצות הברית עם נפילת שלטון השאה, ופתרון הבוררות הבלתי נגמרת בין ישראל לאיראן בשווייץ, בגין חובות על נפט ונשק בסך חמישה מיליארד דולר. לוברני, שהיה ממונה מאז שנות השמונים על סיכול כל ניסיון איראני לקבל את הכסף, אמר כי לדעתו אפשר להציע את האתנן הזה בתמורה לרון ארד. השאלה הקשה, האם חייו של ארד שווים עשרה מיליארד דולר, נותרה תיאורטית בלבד. האיראנים התבצרו בשתיקתם. ישראל הציעה הטבות כלכליות נוספות, אבל גם הן לא זכו לכל תגובה איראנית.

אם מיליארדי הדולרים היו הגזר, באותה תקופה נולד גם המקל. ב-1993 התרסקה הכלכלה האיראנית. עם היציאה ממלחמת איראן-עיראק ב-1988 נכנסה איראן לשלב מתקדם של שיקום ותיעוש. התהליך דרש הלוואות רבות מבחוץ, בעיקר מאירופה. המערכת הבנקאית האיראנית חתמה על אינסוף מכתבי אשראי, שתוקפם פג ב-1993, במקביל לצניחה התלולה במחירי הנפט, שהיוו 85 אחוז מכלכלת איראן. 24 מיליארד דולר היו רשומים במכתבי האשראי שהנפיקו ארבעת הבנקים הגדולים של איראן - בנק מלי, בנק ספא, בנק תג'ראת ובנק סדראת. האיראנים פשוט לא יכלו לשלם.

בבת אחת, בתוך כמה חודשים, צנחה ההכנסה האיראנית ממטבע חוץ מקצב שנתי של 22 מיליארד דולר ל-10 מיליארד. על פי הערכה סודית של ראשי השלטון בטהרן באותה עת, המשטר לא יוכל לשרוד לאורך זמן, והרעב יוציא את ההמונים לרחובות. המצב נעשה כה קשה עד שצבא איראן הפציץ במסוקי קרב את האזורים בטהרן שבהם פעל השוק השחור לדולרים.

הנגיד האיראני יצא בראש צוות יועצים גדול לאירופה וביקש מראשי השלטון והבנקאות שם להמיר את מכתבי האשראי בהלוואות פרוסות לטווח ארוך. אלא שכמו סוחר איראני טוב, הנגיד תימרן בשיטת "הפרד ומשול" בין המדינות האירופיות השונות. לאחת אמר שהשנייה נותנת תנאים טובים יותר, ובשיטת הבאזאר ניסה למקסם את הרווח שלו מהמשא ומתן. לשיטה זו היתה נקודת תורפה אחת - עין לציון צופייה. בישראל העריכו היטב מה הנגיד האיראני עושה. ראשי הענף הכלכלי בחטיבת המחקר באמ"ן, בפיקודו של סגן-אלוף יצחק לב, עשו ניתוח מפורט ומדוקדק של המהלכים האיראניים וחשפו את גודל הבלוף. החומר שמדובר בו הוצג בפני הרמטכ"ל, ראש הממשלה, שר הביטחון וגורמים בכירים נוספים, והוחלט לעשות בו שימוש כדי להחזיר את רון ארד הביתה. החל מבצע "הקש בדלת".

כדי לפענח באופן חד יותר את מערכת הבנקאות האיראנית זימן ראש חטיבת המחקר יעקב עמידרור את עצמו ואת אנשיו לפגישה עם נגיד בנק ישראל יעקב פרנקל. פרנקל התבקש להקצות כמה מומחים לטובת ניתוח המערכת הבנקאית האיראנית. כשהתברר כי התמונה שקיבלה ישראל אכן נכונה, הודיעה ישראל למשטר האיראני כי אם לא ישוחרר לאלתר רון ארד, תחבל ישראל במשא ומתן המתנהל באירופה. האיראנים לא הגיבו.

באמ"ן כונסו ישיבות מרתוניות סביב השאלה מדוע האיראנים אינם מגיבים. המסקנה היתה שהם לא חושבים שישראל רצינית באיום שלה. באישורו של רבין הוחלט אפוא לבצע הפגנת כוונות, כמו בסרטים. החומר על הניסיונות של האיראנים לסדר את האירופים עוּבּד ואוגד בתיק מיוחד, שהועבר לד"ר יוסי ביילין, סגן שר החוץ. ביילין הצטרף לנסיעה של שר החוץ שמעון פרס לאירופה. במסגרת נסיעה זו הציגו פרס וביילין למארחים שלהם בכמה מדינות במערב אירופה את התיק והוכיחו שהאיראנים מנהלים משא ומתן לא הוגן. האירופים נדהמו, כך לפחות התפרשה תגובתם. הם עצרו את המשא ומתן עם איראן והקשיחו מאוד את עמדתם. בסופו של דבר היו תנאי פריסת החובות שנחתמו עם אותן מדינות קשוחים בהרבה מאלה שהאיראנים ניסו להשיג.

ביילין: "לפני כל נסיעה שלנו הייתי נפגש עם רמ"ח שבויים ונעדרים באמ"ן ומקבל ממנו את החומר. בתוכו גם היה החומר הכלכלי הנוגע לאיראן, שהזכרת. ביחד היינו מכינים ממש חליפה תפורה לפי מידה, לכל אחד מהגורמים שעמם עמדנו להיפגש."

גורם ששירת באותה תקופה באמ"ן: "היה מדהים לראות את כולם, בלי יוצא מהכלל, כולל הצינים והאופורטוניסטים ביותר, נרתמים לנושא של 'חום הגוף'. זו היתה תקופה סוערת שבה כל אחד שנגע בחומר הזה... זה כאילו עשה לו משהו בלב, עמוק פנימה. ביילין, למשל, היה רתום לזה לחלוטין. לקח את החומר, למד אותו, נשא אותו פיזית עליו בשל הרגישות שלו, הראה אותו לפרס, תידרך אותו לקראת הפגישות."

* * *

באותה תקופה, ובמסגרת הטיפול בפרשת רון ארד יצאה בליל 21 במאי 1994 סיירת מטכ"ל למבצע "עוקץ ארסי". היתה זו פשיטה על ביתו של מוסטפא דיראני, מפקד תנועת "ההתנגדות המאמינה", האיש האחרון שידוע כי החזיק את הנווט הנעדר. דיראני הכבול ומכוסה העיניים הובא למתקן החקירות הסודי של יחידה 504 במרכז הארץ. במתקן, לאחר הקליטה והטיפול הרפואי בחבלה בראשו של דיראני, שנגרמה בעת שניסה להתנגד, גולח ראשו, הוא צולם וניתן לו כינוי - "מז"ר 810554".

מנקודה זו ואילך, במשך שבועות ארוכים, הוחזק דיראני בתנאים קשים - הוא סבל מחוסר שינה מתמשך, היה כבול חלק גדול מהזמן והוכה.

החקירה של דיראני ריתקה את ראשי קהילת המודיעין. מפקד יחידה 504 התגורר במתקן החקירות במשך שבועיים וניהל בעצמו את החקירה. הוא הוצג בפני דיראני בתור "אל-מודיר" (המנהל). ההרכב של צוות החקירה כלל חוקרים ואנשי מחקר של אמ"ן. כל שש עד שמונה שעות התקיימה ישיבת עדכון שבה נקבע כיצד יש להמשיך. הדיווחים הועברו ישירות לראש הממשלה.

סרגל כלים של אומדיה

לאחר שדיראני זוהה באופן סופי החלו השאלות על רון ארד, תוך כדי הפעלת סוגים שונים של לחצים. "עוקץ ארסי", כך נכתב לימים במסמך סודי ביותר שסיכם את החקירה, "מסר גִרסה חסרה ומבולבלת לעניין זה. בשלב מסוים אף ציין מקום באיראן שבו מוחזק הנווט, אולם לאחר מכן חזר בו. צוות החקירה נדרש לבדוק את גרסותיו של הלה, לאמתן ולהשלים את הפרטים החסרים בהן. ההערכה היא שעוקץ ארסי יודע יותר ממה שמוסר."

דיראני בעיקר הצליב בחקירתו את המידע המודיעיני שכבר היה ידוע לישראל. הוא סיפר כי עוד בתקופתו באמל היה מעורב במשא ומתן מתקדם עם ישראל על שחרור הנווט הישראלי. המשא ומתן נתקע על פער של כמה עשרות עצורים פלסטינים, כשהוא עצמו היה בדרכו למכור לישראל סרט ובו מופיע ארד. דיראני אמר כי על אמל, ויותר מאוחר על "ההתנגדות המאמינה", הארגון שהוא הקים, הופעלו לחצים כבדים מאוד מצד איראן, דרך עסכרי, למסור לידיה את רון ארד, גם מסיבות פוליטיות וגם כי האיראנים סברו שיש בידיו של ארד, כטייס פנטום, מידע מודיעיני רב ערך.

דיראני מסר בעדותו כי בתאריך 4.5.88 היה ארד כלוא בבית השייך לארגונו בכפר נבי-שית ליד ביירות. דיראני לא היה בבית. הממונה על השמירה, זכריה חמזה, שהה שם באותה עת. באותו יום התרחשה פעולת צה"ל במיידון. השומרים סברו כי מדובר בפשיטת קומנדו ישראלית עליהם וברחו מהבית, משאירים את ארד הכלוא נעול מאחוריהם. לאנשי משמרות המהפכה שנכנסו לבית נותר רק לאסוף את השלל. באמ"ן לא האמינו לדיראני וסברו כי הוא סיכם מראש עם האיראנים, שהשומרים לא יהיו בבית וכי הבית בנבי-שית לא היה אלא בית מקלט של משמרות המהפכה, נקודת מעבר מוסכמת.

על אף הלחצים הכבדים שהופעלו עליו נהג דיראני להתל בחוקריו. כך, כשהטיחו בו החוקרים כי ניהל את המגעים בנושא רון ארד עם עסכרי, מפקד משמרות המהפכה בלבנון באותה תקופה, דיראני אישר. רק לאחר מכן התברר כי טכנית הוא לא יכול היה לפגוש את עסכרי באותו יום. כששבו אליו החוקרים עם המידע החדש אישר גם אותו. "אבל אמרת לנו שכן פגשת אותו," נשאל. "אתם טענתם שפגשתי אותו, מה אתם רוצים ממני?" הגיב.

דיראני טען כי רון ארד באיראן, ואף הצביע בשביל חוקריו בצילום אוויר על מחנה המעצר בסמוך לטהרן, הנמצא בפיקודו של כוח אל-קודס ומפקדו עסכרי, שבו מוחזק רון ארד. בסופו של דבר, לאחר שהתגלו סתירות נוספות בעדותו, הוחלט לא ליחס לה אמינות.

כך או כך, בישראל משוכנעים כי אם יש אדם אחד בעולם שיכול לפתור את תעלומת "חום הגוף" הרי זה עלי ריזא עסכרי, כמו שורה ארוכה של שאלות אחרות ומידע השמור רק בחזקתו ובחזקתם של בודדים נוספים, אם בכלל. הסברה היא שעסכרי קיבל את רון ארד מדיראני ודאג להעברתו, יתכן דרך סוריה, לאיראן, ושם הוחזק בידי אנשיו ובפיקוחו הישיר. ז'אן דומניקו פיקו, נציג מזכ"ל האו"ם בנושא שבויים ונעדרים בתחילת שנות התשעים, סיפר לי לפני שנים אחדות כי ביקש כמה פעמים להיפגש עם עסכרי בטהרן או בביירות, בעקבות תדריך שקיבל בישראל כי הוא גורם המפתח בנושא רון ארד, אך תמיד נענה כי עסכרי "חולה מאוד."

עלי ריזא עסכרי סיים את תפקידו בלבנון ב-1993 ומונה לסגן השר לענייני מודיעין. אחר כך היה סגן שר ההגנה, יועץ מיוחד לנשיא חאתמי, וסולק מתפקיד זה בידי יורשו, אחמדי-נז'אד. בתחילת פברואר 2007 הוא נעלם לאיראנים. הוא יצא לאיסטנבול ושם פשוט התאדה. נכון לעת כתיבת שורות אלה ההנחה, שיש לה הצלבה מסוימת בשיחות עם גורמי מודיעין בריטים, היא כי הוא ערק לארצות הברית במבצע מורכב.

"לו היה בא איזה דג זהב של מרגלים ומציע לי משאלה אחת, אדם אחד שהוא יוכל להושיב מולי בכיסא בחדר החקירות, הייתי עונה ללא היסוס: עלי ריזא עסכרי. אם אכן הוא בידי האמריקאים, ועוד מרצון טוב וחופשי, הרי שזה חלום מודיעיני רטוב." כך אמר בהתרגשות גורם מודיעיני בכיר מאוד, שהיה אחראי מתוקף תפקידו, בין השאר, לתיק היעלמו של הנווט רון ארד. "קשה להפריז בחשיבותו של עסכרי," מחרה מחזיק אחריו תת-אלוף ד"ר שמעון שפירא, לשעבר בכיר באמ"ן והמזכיר הצבאי של ראש הממשלה. "האיש הזה הוא קודש הקודשים."

ב-1994 עריקתו של עסכרי באמת לא היתה יותר מחלום רטוב. על אף הבעיות הקשות עם עדותו של דיראני, הרי שאחריה הוחלט להמריץ עוד יותר את "הקש בדלת" ולהלום במערכת הבנקאות האיראנית.

מבצע "הקש בדלת" לא הסתכם בפגיעה כלכלית באיראן. ישראל הבהירה לאיראן כי עצירת המשא ומתן עם האירופים הוא תוצאה ישירה של פעילות ישראלית, והזהירה: אם לא תחזירו את רון ארד, אנחנו נחשוף את כל השקרים שלכם. האיראנים התמידו בשתיקתם.

האיראנים לא הודו מעולם שרון ארד בידיהם. המודיעין הישראלי למד כי איראן ראתה במבצע "הקש בדלת", בצירוף עם השתדלנות הישראלית בארצות הברית ושידורים מתוחכמים של קול ישראל בפרסית, סוג של הכרזת מלחמה. גורם מודיעיני בכיר: "ברור שהאמריקאים היו נוקטים צעדים נגד איראן גם בלעדינו, אבל מבחינת האיראנים, שהיו חשופים לפעילות הלובי בוושינגטון, ושניהלו מלחמת פינג-פונג, כולל נאומים משדרי מצוקה של הנשיא והמנהיג הרוחני נגד ידיעות ששודרו בקול ישראל על המצב הכלכלי הקשה באיראן, היה מדובר בהתגשמות הפרוטוקולים של זקני ציון - כך מניעים היהודים את הכלכלה העולמית נגדנו."

ביולי 1994, זמן קצר לאחר סיום מבצע "הקש בדלת", נתנו האיראנים את תשובתם.

 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2018, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות