בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
פרשת השבוע

פרשת בלק, אתון מחנכת ציפור?
--------------------------
פרשת בלק, אתון מחנכת ציפור? זה קרה לפני שבועיים, התחלתי לחשוב על פרשת השבוע ובמה אדון.במוחי לא עלה שום רעיון./ מוטי לקסמן
ואז יצאתי לטייל בגן הגדול שליד ביתנו והלכתי, והלכתי, והלכתי
ולא מצאתי דבר, כמעט התייאשתי.
אבל אז פתאום שמעתי קול נעירת ציפור וציוץ אתון, ז"א להיפך קול ציוץ ציפור וקול נעירת אתון.
הפניתי את ראשי מזרחה, לא האמנתי למראה עיני: ממש פלא ? על גב אתון ישבה בנחת ציפור...
התקרבתי אט-אט, ממש בשקט. לא האמנתי למשמע אזני: הציפור והאתון ניהלו שיחה ערה.
זו מצייצת וזו עונה לה בנעירה מתאימה והולמת.
עשיתי מעשה לא יפה, צותתי לדבריהם, ככה כאילו במקרה.
נו, והם דיברו, לא תאמינו, על פרשת בלק, אז אביא את דבריהם, ככל שאני זוכר.
הציפור נשמעה לא מרוצה: "בלק, שהוא כאילו בני (בלק בן צפור), התנהג לא יפה."
האתון לא הבינה: "במה הוא התנהג שלא כשורה?"
הציפור התפלאה אבל השיבה: "מה את לא יודעת? לבקש לקלל ? 'ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה (במד' כב, ו)' ? זו מידה יפה???"
האתון השיבה בנעירה מתגלגלת: "אבל בלק פחד ? 'ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל' (כב, ג) !"
הציפור לא ויתרה: "אז מה, אם מפחדים ממישהו מיד צריך לקלל? אין דרך אחרת? הרי בני ישראל רק רצו לעבור בדרכם לארץ ישראל, בלק יכול היה פשוט לתת לבני ישראל לעבור בשלום, לא כן?"
הציפור ממש התאמצה לומר משפט כזה ארוך בנשימה אחת, והיא סיימה בציוץ צורמני.
האתון הופתעה: "ציפור-ציפורי אכן יש משהו בדבריך."
הציפור היתה מרוצה: "ודאי וודאי, אבל בלעם שלך התנהג יפה."
האתון הזדעזעה בכל גופה וכמעט הפילה את הציפור מגבה: "תגידי, את עושה את עצמך? מה את לא יודעת שלי יש סיבות ממש ממשיות לכעס, אפילו לזעף."
שאלה הציפור, בתמימות: "באמת? מה קרה?"
האתון: "מה קרה, מה קרה, תקראי ותדעי 'וי?ך? בלעם את האתון [...] ויסף להכתה [...] ויך? את האתון במקל (כב, כג...כז), שלוש פעמים בלעם הכה אותי, וזה כאב מאוד! הוא אפילו איים עלי
'לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך'"(כב, כט)."
הציפור לא התרגשה: "מגיע לך, את נתקעת ולא זזת 'ותט האתון מן הדרך ותלך בש?דה [...] ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר [...] ותרבץ תחת בלעם' (כב, כג...כז)."
"נו טוב, הרי המלאך 'נצב בדרך וחרבו שלופה בידו'" (כב, כג), איך יכלתי להמשיך וללכת?" טענה האתון בקול נעירה ארוכה.
"אז למה לא הזהרת מיד בהתחלה את אדונך, את בלעם?" שאלה מיד הציפור.
האתון לא השיבה, ואפילו הרכינה את ראשה.
הציפור לא הרפתה: "וחוץ מזה אדונך היה ממש בסדר, בלק ביקש ממנו לקלל והוא ברך את עם ישראל ? 'ו?יאמר בלק אל בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים' (כד, י)"
האתון: "כן, אדוני בלעם, ברך..."
הציפור: "מה, בלעם לא ברך?"
האתון: "כן הוא ברך, ודאי שהוא אמר מילות ברכה אבל לא בנפש חפצה, הוא רק כאילו ברך!"
הציפור התבלבלה: "אני לא מבינה."
הרימה האתון את ראשה ואמרה בגאווה לא מוסתרת: "ואיך תביני, הרי יש לך ראש כזה קטן..."
הציפור נעלבה מאוד והחלה לנפנף כנפיים בעוז.
האתון הצטערה ונערה בקול רך ומלטף: "סליחה, לא התכוונתי לפגוע בך, אל תעופי, הנה אני אסביר לך, טוב?"
הייתה דקה של שקט, ואז חדלה הציפור לנפנף את כנפיה ועשתה עצמה כאפרכסת להקשבה מלאה.
והאתון פרטה: "נכון, אדוני בלעם אמר הרבה מילים והרבה משפטים של ברכה. אבל הוא לא עשה זאת מרצון ובכלל הוא לא התכוון לברך. כבר בתחילת ההתרחשות מתגלה אופיו האמיתי של אדוני .
הנה, שימי לב, בלק מבקש מבלעם 'ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ" (כב, ו).
ואיך מוסר בלעם את הבקשה לאלוהים?
"לכה קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו" (כב, יא)."
"אז מה, זה לא אותו הדבר?" שאלה הציפור בהיסוס רב.
"ודאי שלא", התריסה האתון, "אילו רצה בלעם להעביר את בקשת בלק כלשונה היה חוזר בדיוק. אבל בלק אמר 'לכה נא ארה לי' ובלעם אמר 'לכה קבה לי' בלק אמר 'ואגרשנו מן הארץ' ובלעם אמר 'וגרשתיו'!
"מה, וזה לא אותו הדבר", שאלה שוב הציפור בחשש רב.
"ודאי שלא", הצהירה האתון והמשיכה: "מסביר רש"י בעקבות מדרש תנחומא ה "(יא) קבה לי - זו קשה מארה לי, שהוא נוקב ומפרש: וגרשתיו - מן העולם. ובלק לא אמר אלא ואגרשנו מן הארץ, איני מבקש אלא להסיעם מעלי, ובלעם היה שונאם יותר מבלק".
"נו טוב, רק מזה את מקישה שבלעם שנא את ישראל?" שאלה בביקורת מסויימת הציפור.
"לא", ענתה האתון והמשיכה, "יותר מזה, כמו שמפורט בתלמוד בבלי, בלעם ידע שאת עם ישראל אפשר להכניע רק על ידי בנות מואב שתפתינה אותם ותגרומנה לבני ישראל לעזוב את מצוות התורה."
"באמת, זה מה שהוא עשה?" שאלה בסקרנות רבה הציפור.
"וודאי, אפילו בתורה זה כתוב: 'הן הנה היו לבני ישראל ב?דבר בלעם למסר מעל בה' על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ה'' (במד' לא, טז)", השלימה האתון בהנפת ראשה בגאוותנות מרובה.
"יו, את נורא חכמה בשביל בת של חמור" התפלאה הציפור.
האתון ממש התנפחה מרוב יוהרה והוסיפה: "ודאי שאני כזו, הרי המדרש מספר שנבראתי כבר ביום השישי הראשון: 'עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות (מסכת אבות ה, ו).
הציפור לא ויתרה: "יו, אם-כך, הפה שלך וודאי נורא נורא זקן..."
האתון עשתה עצמה כלא שומעת ונערה: "וחוץ מזה גם מסוף הסיפור אפשר ללמוד על בלעם האמיתי".
"כן, מה?" שאלה הציפור.
"בסוף כתוב 'ויקם בלעם וילך וישב למקמו' (במד' כד, כה) הוסיפה האתון.
"נו אז מה?" שאלה בחוסר הבנה הציפור, והוסיפה "בלעם פשוט חזר".
"באמת ציפורי, כך את חושבת? התריסה האתון, "לא כתוב בלעם שב לארצו, לעירו למקדשו, כתוב 'וישב למקמו', מה זה אומר שאדם שב למקומו? הוא בעצם חוזר להתנהגותו ולאמונתו הקודמות, וכך בלעם חזר למצבו המקורי של כוהן לאלילים שרוצה לפגוע בישראל".
"אבל, בלעם הרי ברך" זעקה הציפור בציוץ.
"איזה זיכרון יש לך, כבר אמרתי לך, הוא כאילו ברך, לא התכוון ולא רצה" קבעה האתון.
הציפור הרהרה רגע ואז צייצה: "זאת-אומרת,זאת-אומרת שלא צריך מיד להאמין למה שמישהו אומר, בלי לבדוק. כי אם בלעם אמר מילות ברכה אבל לא התכוון אליהם, אז זה יכול להיות גם כל אחד אחר" סיימה בנשימה אחת ארוכה הציפור.
"כן ציפור-ציפורי, למדת משהו" אמרה בנחת האתון.
והציפור במקום להשיב, פרשה כנפיים ועפה הנה לאתר הבית הזה, ואם תקשיבו היטב, אתם קוראים יקרים, וודאי תשמעו אותה מצייצת: "אפשר ללמוד דברים רבים מפרשת בלק, אחד הדברים החשובים הוא, לא לקבל בעיניים עצומות כל מה שמישהו אומר כאמת מוחלטת, רק בגלל שהוא נאמר. להיפך, כל דבר ששומעים או קוראים, כדאי לבדוק היטב-היטב לפני שמאמצים זאת כעובדה שאין להכחישה".
עוד זו מצייצת וקול האתון נשמע ברחבי האינטרנט: "באמת זה מה שאת צריכה להגיד לקוראים המסורים? את לא יודעת שהם נבונים וחכמים וכך הם נוהגים?" רעמה האתון בקול.
הציפור לא הבינה מאיפה זה מגיעה ופרחה לה מייד לאוויר העולם...
טוב, אני לא בטוח שדברי האתון יתקבלו ללא בדיקה.
אבל, האתון צדקה: זו רק אחת הגישות והתכונות שחשובות לכל אדם.
זו גישה שמאפשרת לכל אדם לנווט בחברה, בעולם ובמציאות בחכמה ובתבונה וברגישות רבה לאדם.
ולסיום אשפר להוסיף את הברכה שמסיימת את ההפטרה: "הגיד לך אדם, מה טוב; ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך" (מיכה ו, ח).
אמן, כן יהי רצון.
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2020, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות