בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
תרבות

המאבק בין הדת והמדינה בארה''ב
09.07.07
לאחרונה מנסים בארה"ב להחדיר למערכת החינוך תפיסות דתיות במסווה של תיאוריות מדעיות או תחת חופש הביטוי. בינתיים, בתי משפט פדרליים בולמים את התופעה במטרה לשמור על הפרדה בין דת למדינה, אך לא לעולם חוסן.אהוד אמיר, באדיבות: אומדיה

בארצות הברית שיעור האמונה באלוהים הינו מהגבוהים בעולם. ניתן היה לצפות שבמדינה שבה אלוהים מככב על כל שטר וכל מטבע, ומוזכר בכל שבועת נאמנות למשרה פדרלית, יהיה מעמדו של החינוך הדתי איתן. ולא היא: בארצות הברית קיימת הפרדה קפדנית בין דת למדינה, הפרדה המעוגנת בחוקה. אסר לתת תקציבים לחינוך דתי, ללמד דת בבתי ספר המתוקצבים על ידי הממשל, לחייב פקידים למשרות פדרליות להישבע שבועה דתית, ולהציב סמלים דתיים במוסדות פדרליים, ממוסדות חינוך ועד בתי משפט.

כתבות נוספות

במסגרת זאת, מנסים "בריאתנים", הרואים באבולוציה הינה טעות בוטה - או שקר גס של כופרים, להכניס את תכני החינוך שלהם לבתי הספר הציבוריים, במקביל להוראת האבולוציה. הם זוכים להצלחות בבתי משפט פדרליים מחוזיים, אך עד כה לא הצליחו לשכנע את בית המשפט העליון כי טענתם, על פיה אלוהים ברא את העולם בשישה ימים, הינה מדע. הוכחת תיאוריה זו מחייבת הוכחת קיומו של האל, דבר שעד כה לא בוצע בכלים מדעיים, מלבד היקשים לוגיים-פילוסופיים שהמניע הדתי מאחוריהם גלוי.

מוזיאון האנטי-אבולוציה

בקנטאקי הוקם לאחרונה מוזיאון שאמור להוכיח שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים, לפני 6,000 שנה. במוזיאון מוצגים דגמים של דינוזאורים, לצד דגמים של אדם וחווה, כמייצגים אמת היסטורית. על פי טענתם של מקימי המוזיאון, התיאור המילולי התנ"כי על בריאת העולם הינו אמת צרופה, ויש לקבלו כפשוטו וכלשונו, לא כמטאפורה או כרמז.

בין המוצגים במוזיאון נמצא מאובן, שפליאונטולוגים עמלים על חלקים שונים שלו. כל חוקר מגלה חלק אחר של המאובן, וכך מגיע למסקנות אחרות בתכלית. המסקנה ברורה: כל מדען לא רק חוקר על פי ממצאיו, אלא גם מונע על ידי אמונותיו. מדענים אינם מונעים על ידי אמת, אלא על ידי דחף הכפירה החזק שלהם, ועל כן הם אינם מוכנים לקבל את התנ"ך ואת אמיתותיו.

מקימי המוזיאון טוענים דבר נוסף: כמות הממצאים שהתגלתה עד היום הינה אפסית ביחס לכמות המאובנים האמיתית שקיימת בשכבות הגיאולוגיות השונות. על כן, כל ניסיון לגזור אמיתות מדעיות מהמיעוט המבוטל הזה, אינו עומד באמות מידה מדעיות. הטוענים כך נכשלים בחטא בו הם מאשימים את המדענים: בשם האמונה, הם מתעלמים ממהותן של תיאוריה מדעית והוכחה מדעית. תיאוריה מדעית מוגדרת כהנחה שאפשר לערערה על ידי ניסוי. תיאורית הבריאה התבונית, לפיה עומדת ישות אינטליגנטית מאחורי מעשה הבריאה, אינה תיאוריה מדעית, כיוון שאי אפשר להוכיח בכלים מדעיים את קיומו של אלוהים. כל הוכחה לקיומו של אלוהים הינה במישור ההיגיון, הפילוסופיה והדת בלבד.

למדענים אין בעיה עם הנחת קיומו של אל זה או אחר; הבעיה מתחילה כאשר הנחת קיומו של אלוהים מחייבת את המאמינים בו לשלול אמיתות מדעיות. מאות מדענים התארגנו לצעדת מחאה מול המוזיאון, בסיסמה "לצעוד למען ההיגיון". מדענים רבים החלו לארגן עצומות נגד החדרת דעות דתיות לתכני החינוך במסווה מדעי.

אך מעמדה של הבריאתנות בקרב הציבור האמריקני חזק לפחות כמעמדה של האבולוציה. על פי סקר של מכון גאלופ, 68% מהציבור התומך במפלגה הרפובליקנית אינו מאמין בתורת האבולוציה. 30% בלבד מתומכי המפלגה אמרו כי הם מאמינים באבולוציה. מבין הדמוקרטים, מאמינים בברירה הטבעית רק כ-57%. 40% אינם מאמינים בה. נתון זה אינו שונה בהרבה מסקר שהתקיים לפני שש שנים, בו נמצא כי יותר ממחצית מהאמריקנים מאמינים בבריאתנות. כמו כן, שלושה מהמועמדים הרפובליקנים לנשיאות כבר הודיעו כי הם תומכים בבריאתנות. התמיכה בבריאתנות, אם כך, אינה מוגבלת רק לנוצרים אוונגליסטים מסוגו של ג'ורג' בוש.

ללא סמכות דתית חזקה

באופן פרדוקסלי, דווקא הדת היוותה מקור לפלורליזם בראשית ימיהן של המושבות בארצות הברית. קשה למנות את כל הכתות הדתיות שהתקיימו בארצות הברית בעת הקמתה. לותרנים, קלוויניסטים, פרסביטריאנים, בפטיסטים, אנאבפטיסטים, מנוניטים, אמיש, מורמונים, ואפילו אנגליקנים, קתולים ויהודים, היוו חלקים גדולים ועד שברירי אחוזים בציבור זה. אם המחאה הלותרנית של המאה ה-15 פיצלה את הכנסיה לשניים, הרי שהשימוש הנרחב בהמצאת הדפוס ריסק אותה לרסיסים: מעת שהותר הרסן, וכל אדם יכול היה למצוא את דרכו לגאולה ללא סמכות מרכזית, בהסתמך על כתבי הקודש לבדם, נמצאו באירופה של ראשית העת החדשה עשרות מטיפים שביססו תורות נוצריות שונות, ולהן כללי התקבלות, תפילה, התכנסות ופולחן שונים. לעתים אפילו טינה אישית או סיבות פוליטיות יצרו כת נפרדת.

רוב המהגרים למושבות הבריטיות, שמאוחר יותר היוו את ארצות הברית, הגיעו לשם כפליטים על רקע רדיפות דתיות. הם חוו על בשרם רדיפות על רקע דתי, והדבר האחרון שביקשו היה להכניס לחוקותיהם סעיפים המגבילים דת. במושבות לא היה רוב מוחלט לשום כת. כל כת ביקשה למנוע כפיה דתית, ביודעה שכפייה זו עלולה להיות מופעלת נגדה. ריבוי הכתות היווה ערובה לניתוק הדת מהפוליטיקה.

בנוסף, הפרוטסטנטיזם שולל כפייה ודוגל במציאת דרך אישית לגאולה, כך שלסמכות דתית מעולם לא היתה במושבות האמריקניות אותה עוצמה שיש לסמכות זו בכנסיה הקתולית. כאשר נבחר הנשיא הקתולי הראשון בתולדות ארצות הברית - ג'ון קנדי, 1960 – היו בין מתנגדיו שציינו, ברצינות מוחלטת, כי הוא בוודאי עומד לקבל הוראות ישירות מהאפיפיור ברומא. עצם בחירתו של קנדי לנשיאות, די בה כדי להמחיש עד כמה לא האמינו רוב האמריקנים באפשרות זו, ועד כמה נפרדת הדת מהשלטון בארצות הברית.

לא תעשה לך פסל בבית המשפט

אין פירוש הדבר שבארצות הברית לא מכירים בחשיבותם של קודים מוסריים וחוקיים שמקורם בכתבי הקודש. בבית המשפט העליון עצמו מופיעים כתבי הקודש היודיאו-נוצריים. ההבדל הוא, ששם הם מופיעים לצד המגנה כרטא הבריטית וחוקי חמורבי, מתקופת ערש הציוויליזציה, כדוגמאות חינוכיות ולא דתיות, על מנת להראות דרכים בהן ניסו תרבויות שונות ליצור כללים חוקיים ושיפוטיים לקיומה של חברה.

לפני מספר שנים הציב שופט בית המשפט העליון של אלבאמה, רוי מור (Moore), פסל של עשרת הדברות בבית המשפט. בית משפט פדרלי דרש ממור להסיר את הפסל, כיוון שהוא מפר את התיקון הראשון לחוקה, בייחוד בכך שחותם המדינה מופיע בו על מסר דתי. לחילופין, קיבל מור אפשרות להכניס לבית המשפט פסלים של תרבויות נוספות, לצד עשרת הדיברות, כדי להראות כי הכוונה היא חינוכית, ובכך לאפשר את המשך הצבתו של פסל עשרת הדברות בבית המשפט. הוא סירב. אגודת האתיאיסטים האמריקנית ביקשה להציב את סמלה במבוא לבית המשפט, כתזכורת לחלקה של ההשכלה בביסוס עקרונות ההומניזם עליהם מושתתת החברה האמריקנית. גם לכך סירב מור. מכך הוברר שמניעיו היו קידומה של אמונה דתית, ולא חינוך לפלורליזם, חינוך לקיומה של חברת חוק או הצגת מקורות שונים לקיומו של החוק האמריקני.

מור הושעה מתפקידו. שמונת שופטי בית המשפט העליון של אלבאמה, כמו גם המושל והתובע הכללי - כולם רפובליקנים - התנערו ממנו חד-משמעית. לאחר השעייתו אמר מור, בעברו מגדל בקר באוסטרליה ומורה לקראטה: "קיימתי את שבועתי. הכרתי באלוהים כבסיס למערכת החוק עליה מושתתת אומתנו". נוכח הנתונים לגבי האמונה הנרחבת באמיתותה של בריאת העולם על פי התנ"ך, ייתכן שרוב האמריקנים היו כיום מסכימים עמו.

ולנקודה היהודית

סרגל כלים של אומדיה

ההפרדה בין דת למדינה עושה רק טוב לחינוך היהודי-החילוני בארצות הברית. בארצות הברית קיימים בתי ספר מיוחדים ("Charter Schools"), שבהם נקבעת תכנית הלימודים באופן ייחודי, בהתחשב הצרכים האתניים הייחודיים של קבוצות מיעוט בחברה האמריקנית. עם זאת, בתי ספר אלו ממשיכים לקבל תקציב פדרלי, בתנאי שלא יהיה בהם עירוב של דת או תכנים דתיים.

בהוליווד אשר במדינת פלורידה - אזור רווי ביהודים, סמוך למיאמי - הוקם בית ספר כזה, שמקבל תקציב ממשלתי וכולל שיעורי עברית והיסטוריה יהודית. חינוך יהודי זה חייב להיות חילוני, כיוון שהוא מקבל תקציב ממשלתי. החלופה היחידה לחינוך יהודי באזור זה, הינה בית ספר יהודי פרטי, שעלות הלימודים בו הינה למעלה מעשרת אלפים דולר לחודש. הורים רבים אינם יכולים לרשום את ילדיהם למוסד זה, ונאלצים להכניס את ילדיהם למוסד ציבורי או לרשום רק אחד מילדיהם - והבחירה קורעת לב. בתי ספר כאלה אף נסגרים לעתים, עקב מיעוט נרשמים או בשל הכורח לממן את כל תקציבם מדמי הלימוד. בעבר היו יהודים עשירים מממנים חלק גדול מתקציבו של בית ספר כזה, כמעשה של אחריות חברתית וסולידריות יהודית. הדור הצעיר של יהודים עשירים, על פי הכתבת לינדה מוריס (הג'רוזלם פוסט, 11 ביוני), עושה זאת פחות ופחות.

אין פלא, שבית הספר הציבורי שכולל תכנים יהודיים אך לא דתיים, זוכה להצלחה מסחררת. מאות הורים ביקשו לרשום את ילדיהם אליו. בתחילה תוכנן בית הספר הזה לכלול כיתות בגיל הגן ועד כיתה ג', אך כעת הוא יוזם את המשך הלימודים בו עד כיתה ח'. כך מאפשר בית ספר זה להורים רבים להקנות לילדיהם חינוך יהודי-חילוני, חינוך שכולל הכרה בייחודיות האתנית שלהם, שיעורי היסטוריה יהודית ושפה עברית, וכל זאת במימון פדרלי ובלי להפר את ההפרדה בין הדת והמדינה, המעוגנת בחוקה.
כתבות נוספות:
הנפקתם בחוץ לארץ
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות