בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
בריאות הנפש

על זנגביל וגינקו למחלות נפש
------------------------
במהלך ההיסטוריה נהגו להשתמש במספר צמחי מרפא כדי להפחית את הסימפטומים של הפרעות נפשיות.באדיבות: להיות בריא

הטיפול התרופתי בהפרעות הנפש לא היה יעיל במיוחד עד המאה העשרים, ושימושים היסטוריים רבים בצמחי מרפא למטרה זו נחשבים כלא יעילים על-פי הסטנדרטים הקיימים כיום. למשל, זיגמונד פרויד, יוצר הפסיכואנליזה, טען שהקוקאין טוב לטיפול בדיכאון. כמו כן נהגו להשתמש בקנבוס ובאופיום לטיפול בחרדה.

אך ישנם מספר צמחים שיתאימו לסטנדרטים המקובלים כיום. היעילות והבטיחות של רבים מהם עדיין נבחנות, ולכן יש לבדוק כל אחד מהם לגופו. אחדים מוסברים כאן בעיקר בזכות המוניטין ההיסטורי שלהם.

עידן התרופות הפסיכותרפויטיות

במהלך המאה העשרים נעשו כמה תגליות מהפכניות של תרופות למחלות נפש. לפני התגליות הללו, הפסיכותרפיה הייתה האפשרות הקיימת היחידה, והטיפולים התרופתיים האחרים לא היו יעילים. למשל, תרופות כגון ברומידים וברביטורטים שימשו לטיפול באנשים עם סכיזופרניה. למרות שהתרופות הרגיעו אותם מאוד, הן לא עזרו כלל להפחתת האשליות וההזיות, שהן לב ליבה של המחלה.

התרופה המודרנית הראשונה למחלות נפש הגיעה מפסיכיאטר אוסטרלי בשם ג'ון פ. ג. קייד. הוא הציע את השימוש בליתיום כדי לטפל בהפרעה דו קוטבית (תנודות מצב רוח מניות-דפרסיביות). עבר זמן מה עד אשר אושר השימוש בתרופה זו, אבל כיום היא נחשבת לטיפול סטנדרטי. ב-1950, החומר chlorpromazine(הנמכר תחת השם Thorazine) הוכן בצרפת ונמצא יעיל לטיפול בסכיזופרניה. החומר נוגד הדיכאון הראשון, iproniazid, נוסה בסוף שנות החמישים של המאה העשרים. Meprobamate(נמכר כ-Equanilאו Miltown) נמכר כתרופה נוגדת חרדה באמצע שנות החמישים של המאה העשרים. למרות שכבר לא משתמשים בו, הוא הביא לגילוין של תרופות נוגדות חרדה ומרגיעות אחרות.

באופן אירוני, רבות מבין התרופות האלו התגלו במקרה. למשל, ה- chlorpromazineפותח בתחילה לשימוש כאנטי היסטמין. ה- Iproniazidפותח במקור כדי לטפל בשחפת. רק במקרה, ובזכות צופים חדי עין, התחילו להשתמש בחומרים אלו לטיפול במחלות נפש.

גילוי התרופות לטיפול במחלות נפש היה מהפכני, משום שהן סיפקו את האמצעים לטפל במחלות אשר באף צורה אחרת לא ניתן היה לטפל בהן. חוץ מטיפולים בשוֹק חשמלי בדיכאון חריף, לא היו טיפולים תרופתיים למחלות נפש שלא יכלו להיפתר על-ידי פסיכותרפיה.

נקודה משמעותית נוספת לגבי התרופות האלו היא, שהן שינו את דרך החשיבה שלנו לגבי מחלות הנפש. הביטוי מחלות נפש, מסגיר את התפיסה שלנו לגביהן כחולייִם של הנפש, אבל באותה המידה הן גם חוליים של המוח. מכיוון שתרופות משפיעות על חלק מהמחלות האלו, זה תומך ברעיון שיש להן בסיס כלשהו במוח. העובדה שתרופות אלו עובדות בכלל, הובילה את החוקרים לגלות את אופן הפעולה שלהן ולהסיק מכך מה אינו פועל כשורה במוח וגורם למחלה. הצעד ההגיוני הבא היה לעצב תרופות חדשות בהתבסס על הבנה מעמיקה יותר, במקום לסמוך על המזל.

באופן אידיאלי, הטיפול במחלות הנפש צריך לשלב תרופות וטיפול נפשי. התרופות אינן מהוות תחליף ללמידת מיומנויות חדשות ודרכי התמודדות עם המחלה בחיי היום יום. יחד עם זאת, התרופות יכולות לשפר את תוצאות הטיפול הנפשי, במיוחד במקרים הקשים יותר. ניתן לשלב את שני הטיפולים כך שישלימו זה את זה.

להתפתחות התרופות לטיפול במחלות הנפש יש גם צד שלילי אירוני. לפני התרופות האלו, אנשים רבים היו מאושפזים במוסדות פסיכיאטריים, באופן זמני או קבוע. לאחר מלחמת העולם השנייה חיו כ-550,000 חולים בבתי-חולים פסיכיאטריים, כשמונה אנשים מכל 2000 בארצות-הברית באותו הזמן. עד 1986, המספר הזה ירד ל-111,000, בערך אדם אחד מכל 2000. על פני השטח נדמה שזוהי התקדמות: אחוז האנשים שנזקקו לאשפוז ירד. במציאות, האנשים שמצבם השתפר במידת מה שוחררו מבתי-החולים וקיבלו תרופות, אבל המעקב אחריהם לא היה טוב. חולי סכיזופרניה, וגם אחרים, ידועים לשמצה בכך שאינם נוטלים את התרופות שלהם. כתוצאה מכך, מצבם של רבים מהםהתדרדר לאחר השחרור, הם לא היו מסוגלים לחיות באופן עצמאי, ולבסוף מצאו את עצמם חיים ברחובות. יש צורך במעקב הולם וטיפול קהילתי בחולי נפש כרוניים.

אם נניח בצד את החסרונות, התרופות למחלות הנפש הקלו את סבלם של מספר עצום של חולים. בעזרת מחקר זהיר, ניתן להוסיף כמה תרופות צמחיות למאמץ זה.

דיכאון וחרדה

הדיכאון הוא אחת מהפרעות הנפש השכיחות ביותר. זוהי בעיה בעלת אופי ציבורי משמעותי: לפחות 17 אחוזים מהאנשים יאובחנו כסובלים מדיכאון קליני בזמן כלשהו בחייהם, ובכל זמן נתון סובלים ממנו כ-5 אחוזים מהאוכלוסייה. נתונים אלו כוללים רק את הדיכאון הקליני, אבל אנשים נוספים רבים סובלים מצורות מתונות יותר שלא עומדות בכל הקריטריונים של האבחון הרשמי. לפעמים משתמשים הפסיכולוגים במונח דיספוריה כדי לאפיין דיכאון חמור פחות.

הדיכאון מאופיין על-ידי עצב עמוק וקשיים בחשיבה בצורה של בעיות ריכוז, דאגה, פסימיות והערכה עצמית נמוכה. מערכות היחסים נפגעות בגלל הדיכאון והאנשים הלוקים בו נוטים לסגת ולהסתגר מפני החברה. לרוע המזל, התמיכה החברתית חשובה מאוד בהחלמה ובמניעת הדיכאון. גם המוח והגוף עוברים שינויים פיזיולוגיים בדיכאון: תיאבון, שינה, דחף מיני, ואף הרמות ההורמונליות, משתנים. התיאבון סוטה מדפוסו הנורמלי, אבל הוא יכול לעלות או לרדת. איכות השינה יורדת, והאדם עלול להתעורר מוקדם בבוקר ולהרגיש כאילו לא נח כלל, אבל אינו יכול לחזור ולישון. הורמוני הדחק פועלים יתר על המידה וכתוצאה מכך, עם הזמן, סובלים תאי המוח מנזק. סריקות מוחיות של אנשים הסובלים מדיכאון כרוני מראות סימני ניוון בחלקי מוח החשובים לזיכרון (למשל ההיפוקמפוס).

אמנם עצב ואֵבל הם רגשות נורמליים במצבים מסוימים, אבל דיכאון הוא מצב פתולוגי השונה במשך הזמן ובדרגת החומרה שלו. עצב ואֵבל הם רגשות הולמים והסתגלותיים כאשר הם גורמים לאנשים לנוּח ולמלא את המאגרים שלהם מחדש לאחר אובדן, ולערוך שינויים בחייהם כדי להיות מסוגלים להמשיך הלאה. לדיכאון חסרים היתרונות ההסתגלותיים הללו והוא גורם לאדם לסבול יותר מדי ולאורך זמן, ללא כל יתרון.

הפרעות חרדה הן קבוצה מעורבת שהמשותף לכולן היא החרדה כסימפטום העיקרי. דנו בהן בהרחבה בפרק 6. הן מוזכרות כאן שוב מכיוון שחלק מהצמחים בפרק זה יכולים להקל גם על החרדה אבל אינם נחשבים למרגיעים.

תרופות פרמצבטיות נוגדות דיכאון וחרדה

קיימות תרופות נוגדות דיכאון רבות בשוק (ראה טבלה 7.1). תרופות אלו הגיעו בגלים או בדורות. הדור הראשון היה מעכבי MAO, אחריו באו הטריציקליקים ולאחר מכן ה-SSRIselective serotonin reuptake) inhibitors, חוסמי שאיבה מחדש של סרוטונין, באופן סלקטיבי). החומרים האחרונים מגוונים וקשה לקבץ אותם לקבוצה אחת, ולפעמים קוראים להם בשם נוגדי דיכאון "לא טיפוסיים". כל הדורות יעילים באותה המידה, אבל השיפור של כל דור הוא בתופעות לוואי קטנות יותר, גורם החיוני לכך שהסובלים מהדיכאון ייקחו את התרופה. התרופה יכולה לעזור רק אם אנשים עומדים בנטילתה.

למרות כל ההבדלים ביניהן, נראה שלכל התרופות נוגדות הדיכאון יש גורם אחד משותף: הן עובדות על הנוירוטרנסמיטרים סרוטונין, נוראפינפרין, או דופאמין. מעכבי ה-MAOחוסמים את האנזים אשר מפרק את הנוירוטרנסמיטרים ולכן מאריכים את פעילותם. הטריציקליקים וה-SSRIחוסמים את השאיבה בחזרה של הנוירוטרנסמיטרים לתוך הנוירון, ולכן מאריכים את משך הפעולה שלהם. (כפי שמציע השם, ה-SSRIעושים זאת לסרוטונין בצורה סלקטיבית.)

טבלה 7.1דוגמאות לתרופות נוגדות חרדה פרמצבטיות

סוג

שם גנרי

שם מסחרי

חסרונות עיקריים

MAOI

Phenelzine

Tranylcypromine

Nardil

הגבלות תזונתיות

טריציקליקים

Imipramine

Amitriptyline

Clomipramine

Tofranil

Elavile

Anafranil

ראייה מטושטשת, בעיות בזיכרון, פה יבש, סכנה מועטה לקצב לב חריג

SSRI

Fluoxetine

Sertraline

Paroxetine

Fluvoxamine

Citalopram

Prozac Oloft

Paxil

Luvox

Celexa

בעיות בתפקוד המיני, השפעות אחרות

לא טיפוסיות

Nefazodone

Mirtazapine

Buproprion

Venlafaxine

Serzone

Remeron

Wellbutrin

Effexor

תופעות לוואי אחרות

הבעיה עם מעכבי ה-MAOהיא תופעות הלוואי שלהם. חומרים אלו מונעים גם את פירוקו של חומר הנקרא טיראמין, הנמצא במאכלים רבים כגון גבינות מיושנות, יין אדום ותאנים. אם אנשים לוקחים את התרופה יחד עם המאכלים הללו, לחץ הדם שלהם עלול לעלות ולגרום לשבץ. לכן אנשים המשתמשים בתרופות אלו צריכים להשגיח על התזונה שלהם. לטריציקליקים אין הגבלות תזונתיות, אבל הם גורמים לתופעות לוואי כגון יובש בפה, ראיה מטושטשת ובעיות בזיכרון. כמו כן הם עלולים לגרום לתופעה נדירה אך קטלנית של קצב לב חריג. ה-SSRI(נמכרים תחת השם פרוזק, Paxil, Zoloft, Luvoxו-Celexa) הן תרופות בטוחות הרבה יותר מהטריציקליקים ואין להן הגבלות תזונתיות, אבל הן גורמות לבעיות בתפקוד המיני (אובדן החשק המיני או עוררות פיזית) אצל אנשים רבים. הדיכאון עצמו עלול לגרום לבעיות בתפקוד המיני, אבל ה- SSRIגורם לכך שהבעיה הזו נשארת גם לאחר שהדיכאון בא לסיומו. לתרופות נוגדות דיכאון חדשות כגון Wellbutrineו-Remeronאין כנראה תופעות לוואי מיניות.

עובר זמן עד אשר תרופות נוגדות דיכאון מתחילות לפעול. למרות שהתרופות גורמות לעלייה ברמת הנוירוטרנסמיטרים מהר מאוד לאחר לקיחתן, ההשפעה נוגדת הדיכאון עצמה עלולה לקחת עוד כשבועיים עד אשר היא באה לידי ביטוי. העלייה ברמת הנוירוטרנסמיטרים גורמת למוח לסגל את רגישותו בהתאם, במשך הזמן, וזה כנראה מה שגורם להפחתת הדיכאון. השורה התחתונה היא, שתרופות אלו גורמות לשינויים במוח הגורמים לסיום הדיכאון.

בדרך כלל, יחד עם הדיכאון באה לידי ביטוי גם חרדה, ויכול להיות ששתי ההפרעות האלו הן תוצאה של בעיות דומות במוח. אם כך לא מפתיע שהתרופות נוגדות הדיכאון עוזרות גם לחרדה. מחקרים מסוימים הראו שחלק מנוגדי הדיכאון יעילים לחרדה באותה המידה כמו ואליום ואולי אף יותר. למשל, התרופה Paxilנמכרת כיום כטיפול לפוביה חברתית, שהיא סוג של חרדה.

ST. JOHN’S WORT

St. John’sWort(Hypericum perforatum)הוא שיח רב-שנתי בעל פרחים צהובים בהירים. השתמשו בו בתקופת יוון העתיקה וימי הביניים באירופה, והוא נחשב כבעל סגולה להברחת רוחות רעות. Wortהיא המילה האנגלית העתיקה לצמח מרפא, ונהגו לקטוף אותו באירופה בערבו של יום ג'ון הקדוש (24 ביוני) ולשרוף אותו כדי לטהר את האוויר. באופן מסורתי, השתמשו בו כדי לטפל בדיכאון, נדודי שינה, הרטבות לילה וחרדה.

חומרים פעילים ב-St. John’s Wort

St. John’sWortמכיל מספר חומרים שיכולים להשפיע על דיכאון. החומרים שזכו לתשומת הלב הרבה ביותר הם hypericinו-hyperforin.

St. John’sWortכתרופה

יש לקחת את St. John’s Wortבצורה של תמצית מרוכזת. אבל התמציות שונות זו מזו במידת חוזקן, בהתאם לאופן ההכנה שלהן ובלמות החומרים הפעילים שהן מכילות. יש להשתמש בתמציות סטנדרטיות כדי להבטיח את הימצאוּת החומרים הפעילים ובכמות מספיקה.

המינונים במחקרים שנערכים על St. John’s Wortנעים בטווח של 300 עד 1200 מ"ג ליום. המחקרים מצאו שכדאי לקחת את St. John’s Wortשלוש פעמים ביום במרווחי זמן קבועים. בצורה זו תישמר רמה קבועה שלו בדם והשפעתו תהיה הטובה והעקבית ביותר. שילוב של חומרים מהצמח St. John’s Wortעוזר בוודאי לספיגה שלו בגוף בצורה טובה יותר מאשר אילו היו מבודדים את החומרים וכל אחד מהם היה נלקח בנפרד.

מנגנון הפעולה של St. John’s Wort

כמות לא מבוטלת של עדויות מצביעות על כך ש-St. John’s Wortפועל באופן הדומה לנוגדי הדיכאון הפרמצבטיים הסטנדרטיים. כלומר, הוא מגביר את הרמה של הנוירוטרנסמיטרים סרוטונין, דופאמין ונוראפינפרין במוח. ככל הידוע, כל נוגדי הדיכאון הידועים פועלים דרך שילוב של הנוירוטרנסמיטרים האלו. כמו נוגדי הדיכאון הטריציקליקים וה- SSRI, נראה ש-St. John’s Wortחוסם את השאיבה מחדש של הנוירוטרנסמיטרים האלו לתוך הנוירונים, ובכך מאריך את השפעתם. במידה פחותה יותר, נראה שהוא מונע את הפירוק של החומרים האלו, וגם זה מאריך את השפעתם. באופן דומה, שימוש מתמשך ב-St. John’s Wortגורם להסתגלות ארוכת הטווח של המוח היוצרת את ההשפעה נוגדת הדיכאון.

השפעות St. John’s Wort

שינה

מחקרים שנערכו על הפעילות החשמלית של המוח במהלך שינה (על-ידי שימוש ב-EEG) הראו ש-St. John’s Wortמאריך את משך הזמן שמבלים אנשים בשלבי השינה 3 ו-4. שלבים אלו נקראים גם שנת הגלים האיטיים, מכיוון שהמוח נמצא בפעילות מינימלית והשינה היא עמוקה מאוד.

באופן פרדוקסאלי, שנת ה-REMהיא שלב בו המוח פעיל מאוד, זמן בו אנשים רבים חולמים. מסיבות שעדיין אינן ידועות, אנשים מדוכאים נכנסים לשנת REMבצורה מהירה מאוד. בדומה לנוגדי דיכאון אחרים, St. John’s Wortמאריך את משך הזמן שלוקח להיכנס לשלב ה- REM.

השפעות קוגניטיביות

נראה של-St. John’s Wortאין השפעות שליליות על קשב, ריכוז או זמן תגובה. כלומר, אדם יכול להשתמש בו במהלך היום מבלי לדאוג בגלל ערפולי מחשבה כלשהם.

השפעות נוגדות דיכאון

מספר מחקרים, גם בחיות וגם באנשים, מצביעים על כך של-St. John’s Wortיש השפעות נוגדות דיכאון. התוצאות של מחקרים קליניים רבים שנערכו בבני אדם אוחדו, במטרה להעריך את השפעתו נוגדת הדיכאון של St. John’s Wort. במחקרים אלו השתמשו בשיטות מדעיות טובות על-מנת לבחון את St. John’s Wort, ומספר הנחקרים הכולל הגיע ל-1,757. כדי לשלול תופעות הקשורות לפלסבו (או השפעת הציפיות), לחלק מהנחקרים ניתן St. John’s Wort, והאחרים קבלו פלסבו. לא הנחקרים ולא החוקרים ידעו מי קיבל St. John’s Wort, ומי פלסבו, עד לאחר שהסתיים המחקר. באופן עקבי, St. John’s Wortהשיג תוצאות טובות יותר מהפלסבו. אנשים לא הרגישו טוב יותר רק מפני שציפו לכך; אחרת התוצאות של שתי הקבוצות היו טובות באותה המידה, בממוצע. מחקר עדכני אחד בלבד לא תמך בממצאים נוגדי הדיכאון של St. John’s Wort. למחקר זה (שפורסם ב- Journal of theAmerican Medical Association)היו מספר בעיות באופן הביצוע שלו, ובצורה מעוררת חשד, הוא מומן ונתמך על-ידי Pfizer, Inc., יצרני ה- Zoloft.

יתרה מזו, ה-hypoforinהוא ככל הנראה מרכיב חשוב של St. John’s Wort. מחקר אחד בחן שתי קבוצות, לאחת ניתנה תמצית עשירה ב-hyperforin, והקבוצה השנייה קיבלה תמצית מיוחדת בה היה מחסור ב-hyperforin. הקבוצה שקיבלה את התמצית העשירה ב-hyperforinהראתה שיפור ניכר יותר במצב הרוח. אם כך, תמצית מאיכות טובה של St. John’s Wortצריכה להציג באופן ברור על התווית את כמות ה-hyperforinבמוצר שלה. חברות רבות מציינות על גבי האריזה את כמות ה-hypericin, למרות שנמצא שהוא הרבה פחות חשוב.

ובכן, אנחנו יודעים ש-St. John’s Wortעושה משהו לדיכאון. אם כך יש לשאול שאלה חשובה: מהי התועלת בשימוש ב-St. John’s Wortלעומת השימוש בנוגדי דיכאון פרמצבטיים. מספר מחקרים בחנו זאת, על-ידי בדיקת נוגדי דיכאון רבים כגון פרוזק ו-Zoloft. במחקרים אלו נמצא ש- St. John’s Wortיעיל בדיוק באותה המידה, במינונים הנכונים. בדומה לתרופות הפרמצבטיות גם ל-St. John’s Wortלקח שבועיים עד אשר הוא התחיל להשפיע. מחקרים מספר מצאו של-St. John’s Wortיש תופעות לוואי מתונות יותר מאשר לחלק מהתרופות הפרמצבטיות. נבדקים במחקרים אלו דיווחו על תופעות לוואי מעטות יותר וחמורות פחות שיש לשימוש ב-St. John’s Wort.

תלות והתמכרות

בעולם בו ההתמכרות לסמים היא רעה חולה נפוצה כל כך, אין פלא שאנשים עומדים על המשמר ומתייחסים לכל התרופות בחשדנות. אולם אין דבר המצביע על כך שלתרופות נוגדות דיכאון יש השפעה ממכרת. הן לא גורמות לאדם להרגיש "מרומם" או אופורי כפי שעושים סמים כמו הרואין או קוקאין, שבעקבותיהם באה להתרסקות וכניסה לדיכאון, עובדה הגורמת לאדם להמשיך ולרצות להשתמש בסמים. לחומרים נוגדי דיכאון יש השפעה מתונה וקבועה יותר, והיא הדרושה להפגת הדיכאון. כאשר אנשים צריכים להפסיק להשתמש בתרופות נוגדות דיכאון, הרופא ממליץ להם להפסיק לקחת את התרופות באופן הדרגתי במשך כמה שבועות, ולאחר מכן להפסיק לחלוטין.

תופעות לוואי

לא נראה שיש ל-St. John’s Wortתופעות לוואי חמורות כלשהן במינונים הנבחנים. במחקרים הקליניים, כל הקבוצות, גם אלו שקיבלו St. John’s Wortוגם אלו שקיבלו פלסבו, דיווחו על אותה כמות של תופעות לוואי, מה שמצביע ש-St. John’s Wortאינו הגורם לתופעות שחוו האנשים. מחקר אחד מצא שהאנשים שחוו תופעות לוואי בתדירות גבוהה יותר היו אלו שקיבלו תרופות נוגדות דיכאון פרמצבטיות (52.8 אחוזים) בהשוואה ל- St. John’s Wort(19.8 אחוזים). אולם, נבחנה רק השפעת ה-St. John’s Wortלטווח הקצר, ולפיכך לא ברור האם שימוש לטווח ארוך (שנים) בטוח אף הוא.

רגישות לאור

חיות שאוכלות St. John’s Wortבמרעה, מפתחות פריחה על העור כתגובה לחשיפה ארוכה לשמש. במחקר שנערך על בני אדם, בו חשפו אנשים שלקחוSt. John’s Wortבמינון גבוה (3,600 מ"ג), באופן מבוקר לאור אולטרא סגול, פיתחו הנבדקים תגובה מתונה. לכן עדיף שאנשים שמשתמשים ב-St. John’s Wortיימנעו מחשיפה ממושכת לשמש וישתמשו במקדמי הגנה בכל פעם שהם נחשפים לשמש. מכיוון שיש תרופות נוספות הגורמות לרגישות לשמש, שימוש ב-St. John’s Wortבשילוב עם תרופות כאלו עלול להחריף את ההשפעה הזו.

תגובות בין תרופתיות

St. John’sWortעלול לשנות את האופן בו מפורקות תרופות מסוימות בכבד. עד היום, תופעה זו ידועה רק למספר תרופות, כגון warfarin, digoxin, theophilline, cyclosporineו-indinavir. כמו עם כל תרופה אחרת, אנשים צריכים להודיע לרופא שלהם ולרוקח על כל שאר התרופות שהם לוקחים, תרופות מרשם, ללא מרשם וצמחיות.

בשום אופן אין לקחת St. John’s Wortיחד עם תרופה נוגדת דיכאון אחרת. זה יהיה בדיוק כמו לקחת מינון כפול ומכופל של תרופה ועלולות להיות לכך תוצאות קטלניות. דווח על מספר מקרים כאלו, ולמרבה המזל הבעיה טופלה לפני ההשלכות הקטלניות. במיוחד אנשים עם הפרעה דו-קוטבית צריכים להתייעץ עם רופא לפני שימוש ב-St. John’s Wort.

תפקוד מיני

למרות שנוגדי דיכאון רבים מסוג SSRIמשפיעים לרעה על התפקוד המיני, מפחיתים את הדחף המיני ו/או את היכולת הביצועית אצל נשים וגברים כאחד, לא נראה של-St. John’s Wortיש השפעה כזו. עובדה זו לא נחקרה באופן מדעי, אבל הדיווחים עד היום אינם מצביעים על השפעה שלילית על התפקוד המיני. זה יכול להיות יתרון גדול לשימוש ב- St. John’s Wortלעומת נוגדי דיכאון אחרים.

מסקנות לגבי St. John’s Wort

קיימת עדות טובה לכך של-St. John’s Wortיש השפעה נוגדת דיכאון משמעותית, בעיקר לדיכאון מתון עד בינוני. בנוסף לכך, נראה שהשפעה זו שוות ערך לזו של מספר תרופות נוגדות דיכאון פרמצבטיות ושהוא עובד בדרך דומה. בדומה לתרופות הפרמצבטיות, גם ל-St. John’s Wortלוקח מספר שבועות עד אשר מורגשת השפעתו המלאה. מכיוון שהוא עלול לגרום לשינוי במטבוליזם של מספר תרופות אחרות, אנשים צריכים לדון בשימוש בו עם הרופא שלהם, במיוחד אם הם כבר משתמשים בתרופות אחרות. אסור בשום אופן לקחת אותו יחד עם תרופות נוגדות דיכאון אחרות.

זנגביל

זנגביל, אוג'ינג'ר,הוא קנה השורש של הצמח Zingiber officinale(ראה איור 7.1). זהו צמח טרופי בעל עלים ארוכים דמויי עשב ופרחים חרוטיים בסופם. הזנגביל היה ידוע ביוון ורומא העתיקות, ובסין כבר מהמאה הארבע-עשרה לפני הספירה. השם Zingiberנגזר מהמילה ערבית זינצ'ביל, שפירושה "שורש הודו". במסורת צמחי המרפא העתיקה, השתמשו בזנגביל כדי לטפל במספר תחלואים, כולל דלקת באף, דלקת בחניכיים, כאבי שיניים, כאבי מחזור, אסטמה, שבץ, עצירות וסכרת. הספרדים השתמשו בו כבר בתחילת המאה השש-עשרה, והביאו אותו לג'מייקה ואיי הודו המערבית, בהם הוא הפך לאחד הגידולים הנפוצים.

הכנה

השימוש הנפוץ ביותר בזנגביל הוא כתבלין. הוא נקצר כשמונה עד תשעה חודשים לאחר שתילתו. לבישול משתמשים בזנגביל טרי או מיובש וטחון לאבקה. כמו כן מזגגים אותו, ומכינים ממנו ממתקים וסירופ. אחד השימושים הנפוצים ביותר בזנגביל הוא בצורת המשקה ג'ינג'ר אייל, העשוי ממים מוגזים וסירופ זנגביל. "בירת זנגביל", כפי שהוא נקרא כיום, הוא פשוט ג'ינג'ר אייל עם כמות גבוהה יותר של זנגביל. באופן מסורתיבירת זנגביל הייתה משקה אלכוהולי אותו היו מכינים על-ידי התססת זנגביל עם תבלינים אחרים (למשל, שוש, ציפורן, הופס וערבז). "ג'ינג'ר ג'ק" היה משקה אלכוהולי שיוּצָר בתקופת איסור המשקאות בארצות הברית. לרוע המזל היה בו טוקסין, אשר גרם לשיתוק בלתי הפיך.

חומרים פעילים בזנגביל

בזנגביל נמצאים מספר חומרים בעלי עניין, והם משתנים בהתאם לגיל הצמח בזמן הקציר שלו, האקלים וסוג הקרקע בה הוא גדל. החומר החריף העיקרי בזנגביל הוא ג'ינג'רול. חומרים דומים אחרים שנמצאים בו הם שוגאול (shogaol– מהמילה היפנית לזנגביל, שוגה) וזינגרון, הנמצאים רק בכמויות קטנות בזנגביל הטרי, אבל כּמוּתם עולה לאחר אכסונו. קבוצה נוספת של חומרים שנמצאים בזנגביל נקראים טרפנואידים, והם כוללים את zingiberene, zingiberolו-galanolactone.

מנגנון הפעולה של הזנגביל

השפעותיו של הזנגביל על חרדה אינן ברורות, מכיוון שהאפשרויות לדרכי הפעולה שלו עדיין לא מובנות לחלוטין כיום. נראה שהזנגביל אכן פועל על הרצפטורים לנוירוטרנסמיטר סרוטונין, ולכן יכול להיות שיש לו השפעה על חרדה, אבל זה לא הוכח עדיין.

השפעות הזנגביל

קרישת דם

ידוע שהזנגביל מוריד את קרישת הדם באופן הדומה לזה של תרופות כמו אספירין. זה הוכח באנשים שנטלו זנגביל דרך הפה. אולם, בעוד שלזנגביל טרי הייתה השפעה על קרישת הדם, לזנגביל מיובש לא הייתה. קיימת סכנה מועטה בלבד לאנשים שלוקחים מדללי דם אחרים (תרופות נוגדות קרישה כגון אספירין או warfarin) מכיוון שמקובל לאכול זנגביל מיובש או מבושל.

עיכול

לזנגביל יש מוניטין רב שנים כמונע בחילה. המחקר עדיין נמשך, אבל עד עתה מספר מחקרים דיווחו על יעילותו. השפעה זו כוללת בחילה שנגרמת כתוצאה מגורמים שונים, כולל הרדמה כללית לקראת ניתוח, מחלת ים, בחילות בוקר, וכן בחילות הנגרמות כתוצאה מכימותרפיה. אצל אנשים הלוקים במחלת ים, הזנגביל מפחית גם את הזיעה הקרה.

השפעות נוגדות חרדה

שני מחקרים בדקו את ההשפעות נוגדות החרדה של הזנגביל. אולם הם בחנו אותן רק על חיות, ועדיין צריך להוכיח שהוא יעיל גם בבני אדם. בנוסף לזאת ניתן הזנגביל בשילוב עם ג'ינקו, לכן אי אפשר לדעת מהו המרכיב ההכרחי, הג'ינקו או הזנגביל, ואולי שניהם. השילוב של ג'ינקו/זנגביל נמצא כיעיל בהפחתת חרדה אצל חולדות, אבל היה צורך לתת אותם ביחס נכון (2.5 חלקים של זנגביל על כל חלק של ג'ינקו). בשונה מוואליום, שניתן כהשוואה, השילוב של ג'ינקו/זנגביל לא פגע בזיכרון.

מחקר על שוגאול שנערך בחולדות הראה על ה-EEG, שהוא מאט את הפעילות החשמלית במוח. זוהי השפעה המתאימה לחומר נוגד חרדה, אבל זה לא מוכיח שהוא באמת עושה זאת. יש צורך במחקרים נוספים על בני אדם כדי להראות האם הזנגביל, או שילוב של ג'ינקו/זנגביל, מפחיתים חרדה.

תופעות לוואי של זנגביל

כאשר לוקחים זנגביל בכמויות נורמליות, לא נראה שיש לו תופעות לוואי רבות. מינהל המזון והתרופות האמריקאי כלל את הזנגביל ברשימת החומרים הבטוחים. הזנגביל עלול לגרום לתחושה של חום ובעירה בבטן, אותה ניתן להפיג על-ידי שתיית משקה קל. השיתוק שנגרם בעבר על-ידי המשקה האלכוהולי ג'ינג'ר ג'ק, נגרם כתוצאה ממזהם שנקרא TOCP, ולא היה לו כל קשר לזנגביל עצמו.

ג'ינקו

הג'ינקו ידוע בעיקר בזכות השפעותיו על הזיכרון והחשיבה, אבל ייתכן שיש לו גם שימושים פסיכותרפויטיים. דנו בו בהרחבה בפרק 5, אבל הוא מוזכר כאן בגלל האפשרות שיש לו גם השפעות נוגדות דיכאון וחרדה.

השפעות נוגדות חרדה

כפי שהוזכר, נראה ששילוב של ג'ינקו/זנגביל מפחית חרדה בחולדות, אבל עדיין לא נערכו מחקרים באנשים, ולכן לא ברור האם כל אחד מהחומרים יעיל גם בפני עצמו. מחקרים נוספים בחיות, בהם נבחן הג'ינקו לבדו, הראו שהוא מפחית בעיות זיכרון שנגרמות כתוצאה מדחק. מחקרים אלו מבטיחים מאוד, אולם יש לחזור עליהם עם בני אדם.

השפעות נוגדות דיכאון

במחקר אחד נבדקה השפעת הג'ינקו על דיכאון חורף. הג'ינקו לא נמצא יעיל לשימוש זה, אם כי ייתכן שיש צורך במינון גבוה יותר או להתחיל את הטיפול מוקדם יותר (לפני שמתחיל הדיכאון).

למרות שלא ניתן כנראה להשתמש בו כנוגד דיכאון בפני עצמו, מחקר סיני אחד מציע שהוספת ג'ינקו לתרופה נוגדת דיכאון פרמצבטית יכולה לשפר את תוצאותיה. קבוצה אחת של נבחנים לקחה את התרופה הסטנדרטית נוגדת הדיכאון amitriptylineיחד עם פלסבו, והקבוצה השנייה לקחה אותה יחד עם ג'ינקו. התוצאה של הקבוצה שלקחה amitriptylineיחד עם ג'ינקו הייתה טובה יותר. איכות השינה של אנשים מדוכאים אינה טובה בדרך כלל. גם אם הם ישנים כל הלילה, הם לא מרגישים שנחו מספיק ועלולים להתעורר מוקדם בבוקר ולא להירדם שוב. במחקר עדכני השתמשו ב-EEGכדי למדוד את השפעת הג'ינקו על שינה של אנשים מדוכאים. המדידות הראו שהג'ינקו שיפר את איכות השינה והפחית את מספר ההתעוררויות.

אם כך, ג'ינקו לא יהיה ככל הנראה הבחירה הבלעדית לטיפול בדיכאון, אבל הוא יכול להיות תוספת יעילה למי שמקבל טיפול אחר.

כיצד עוזר הג'ינקו לדיכאון

המנגנון דרכו פועל הג'ינקו להפחתת הדיכאון עובד דרך הורמוני הדחק (ראה איור 7.2). כאשר חווה מישהו דחק נפשי, חלק מהמוח הנקרא ההיפותלמוס משחרר חומר הפועל על ההיפופיזה. ההיפופיזה משחררת חומר נוסף שעובר בזרם הדם ומגיע לאדרנל, בלוטת יותרת הכליה, שנמצאת על הכליה. בלוטת האדרנל משחררת הורמונים כגון כורטיזול, שעוזרים למוח ולגוף להתכונן לקראת גורם הדחק. אצל אדם לא מדוכא, תגובת שרשרת הורמונלית זו מתרחשת כשמתחיל הדחק ויורד כשגורם הדחק נעלם. אולם, אצל אדם מדוכא, המערכת אינה מסוגלת לכבות את עצמה. הורמוני הדחק משוחררים ללא הפסקה. תגובה זו מנציחה את הדיכאון ובסופו של דבר היא מזיקה למוח. הוכח שג'ינקו מפחית את ייצור הורמוני הדחק. לכן ייתכן שהוא גורם לכך שהורמוני הדחק יחזרו שוב לרמה הנורמלית אצל אנשים עם דיכאון, וזה יכול להשפיע על מצב הרוח.

סכיזופרניה ופסיכוזות

פעמים רבות משתמשים במילהסכיזופרניה כדי להגדיר קבוצה של הפרעות פסיכוטיות בהן מתקשה האדם להבחין בין מציאות להזיות. הסימפטומים של ההפרעות הפסיכוטיות נחשבים לחיוביים ושליליים. סימפטומים חיוביים הם הפרזות או דברים שקיימים אבל לא אמורים להיות, כגון הזיות או אשליות.

 

 
 
מנגנון היזון חוזר שלילי מפסיק את תגובת הורמוני הלחץ (אבל הוא אינו קיים בדיכאון)

איור 7.2הורמוני דחק במוח. בדחק משתחררת שורה של הורמונים, המתחילה בהיפותלמוס, ואז עוברת דרך ההיפופיזה והאדרנל. באופן נורמלי, ההורמונים עושים היזון חוזר שלילי במוח, ובסופו של דבר גורמים להפסקת השחרור שלהם. בדיכאון, המוח פחות רגיש להשפעות ההיזון החוזר השלילי, ולכן הוא לא מצליח להפסיק את שחרור הורמוני הדחק.

הזיות מוגדרות כתפיסה של משהו שלא באמת נמצא במציאות. בסכיזופרניה ההזיות השכיחות ביותר הן הזיות שמיעתיות, כגון שמיעת קולות. אשליות הן אמונות לא נכונות, כגון מחשבות פרנואידיות שאנשים זוממים משהו נגדך כשאין בכך כל ממש. לעומת זאת, סימפטומים שליליים, הם דברים שחסרים. למשל, אנשים עם סכיזופרניה סובלים מחסכים קוגניטיביים כגון קשיים בחשיבה לוגית ומופשטת, בקשב, בארגון מחשבות, בהבעת רגשות, ומצבים חברתיים.

תרופות אנטי פסיכוטיות פרמצבטיות

ישנן תרופות אנטי פסיכוטיות סטנדרטיות רבות. נראה שלכולן יש אותו מנגנון פעולה: חסימת רצפטורים לנוירוטרנסמיטר דופאמין. זה מקטין את רגישות המוח לנוירוטרנסמיטר ומפחית את הסימפטומים החיוביים של הסכיזופרניה. העדויות מצביעות על כך שאנשים עם סכיזופרניה רגישים מאוד לדופאמין. גם אם אדם נורמלי, שאינו סכיזופרני, יהפוך לרגיש לדופאמין, יהיו לו הזיות, וזה מה שקורה כאשר אנשים לוקחים כמויות גדולות של קוקאין או אמפטמינים.

חסימת הדופאמין מורידה את רגישות המוח ומפחיתה את ההזיות והאשליות אצל אנשים עם סכיזופרניה. בניגוד לכך, תרופות אנטי פסיכוטיות מסורתיות (כגון הלדול או טוראזין) אינן מונעות כלל את הסימפטומים השליליים. דור חדש של תרופות אנטי פסיכוטיות (הנקראות תרופות אנטי פסיכוטיות לא טיפוסיות) קיימות כיום, והן חוסמות לא רק את הדופאמין אלא גם רצפטורים מסוימים לסרוטונין. תרופות אלו כוללות את Risperdal, Zyprexaו-Seroquel. לתרופות אלו יש גם היתרון של הפחתת חלק מהסימפטומים השליליים.

תופעות לוואי של תרופות אנטי פסיכוטיות פרמצבטיות

לתרופות אנטי פסיכוטיות עלולות להיות תופעות לוואי לא רצויות, אשר הופכות אותן, לרוע המזל, ללא רצויות לאנשים הזקוקים להן. תרופות ישנות יותר גרמו לתנועות לא רצוניות חריגות, אבל תרופות חדשות יותר הפחיתו את הבעיה הזו. במקרים מסוימים, שימוש ארוך טווח עלול לגרום לתנועות לא רצוניות קבועות הנקראות דיסקינזיהמאוחרת. אולם, תופעה זו מתרחשת רק אצל 15 עד 25 אחוזים מחולי הסכיזופרניה הכרוניים.

תרופות צמחיות לסכיזופרניה

תרופות צמחיות אינן בחירה טובה כטיפול עיקרי לסכיזופרניה. ה-serpentwoodמתואר כאן רק בגלל סיבות היסטוריות, אבל מוטב לבחור תרופות אנטי פסיכוטיות מודרניות. אולם, אם לוקחים ג'ינקו בנוסף לתרופות האנטי פסיכוטיות, הוא יכול לעזור להפחית חלק מתופעות הלוואי של התרופות.

Serpentwood

ה-Serpentwood(Rauwolfia serpentina)גדל כעץ קטן או שיח פורח. יש לו מוניטין עתיק כטיפול לסכיזופרניה בהודו, שם הוא ידוע בשמו צ'נדריקה. במערב, העניין הרפואי בצמח התחיל בשנות החמישים של המאה העשרים, כאשר החומר רסרפין(reserpine) הוכח כבעל יכולת להפחית לחץ דם. החלק הרפואי של הצמח הוא השורש המיובש.

מנגנון הפעולה של ה-serpentwood. החומר הפסיכואקטיבי העיקרי ב-serpentwoodהוא חומר הנקרא רסרפין. הרסרפין מונע את אחסנתו של הנוירוטרנסמיטרים סרוטונין, דופאמין ונוראפינפרין במוח. כשהם אינם מאוחסנים, מפורקים הנוירוטרנסמיטרים על-ידי אנזימים, ועל-ידי כך נגרם מחסור של חומרים אלו במוח.

ה-serpentwoodמוריד את הכמות הזמינה של הדופאמין במוח. מכיוון שאנשים עם סכיזופרניה רגישים לדופאמין, זה פותר באופן חלקי את הבעיה. לכן המוניטין ההיסטורי של ה-serpentwoodמגיע לו כנראה. יחד עם זאת, תרופות אנטי פסיכוטיות מודרניות פרמצבטיות הן בחירה טובה יותר וגורמות לפחות תופעות לוואי.

במערכת העצבים האוטונומית (המפקחת על התפקודים האוטומטיים כגון קצב לב, עיכול והפרשת רוק), ה-serpentwoodגורם להורדת לחץ הדם. רסרפין וחומרים דומים שפותחו מאוחר יותר, הצליחו מאוד להפחית לחץ דם גבוה. מאז שהתחלנו להשתמש בהם ירדו מאוד מספר מקרי השבץ בארצות-הברית. אולם לתרופות אלו יש תופעות לוואי לא רצויות, ומאז פותחו תרופות ללחץ דם טובות יותר.

תופעות לוואי של serpentwood. כפי שהוזכר בפרק על נוגדי הדיכאון, הנוירוטרנסמיטרים סרוטונין, דופאמין ונוראפינפרין חשובים מאוד בבקרת מצב הרוח. תרופות נוגדות דיכאון מעלות את רמתם של הנוירוטרנסמיטרים האלו, ומחסור בהם במוח עלול לגרום לדיכאון. זוהי הבעיה העיקרית בשימוש ב-serpentwoodוהחומר הפעיל שבו, רסרפין. אנשים אשר חוו דיכאון נמצאים בסיכון גבוה יותר ולפעמים הבעיה אינה מאובחנת כראוי. אותם הנוריוטרנ-סמיטרים חשובים גם ליכולות חשיבה רבות, כגון ריכוז וזיכרון לטווח קצר. ל-serpentwoodיש השפעות שליליות גם על היכולות האלו. אם לוקחים בחשבון את תופעות הלוואי הללו, מוטב שחולי סכיזופרניה והסובלים מלחץ דם גבוה לא ישתמשו ב-serprntwood .

ג'ינקו

שני מחקרים קליניים עכשוויים הראו שייתכן שהג'ינקו יכול לעזור לאנשים עם סכיזופרניה. מחקרים אלו הראו שמצבם של אנשים סכיזופרניים שלקחו את התרופה האנטי פסיכוטית הלדול יחד עם ג'ינקו, היה טוב יותר ממצבם של אלו שלקחו הלדול יחד עם פלסבו. אחוז ניכר יותר מאלו שלקחו תוספת של ג'ינקו הראו תגובות טובות יותר להלדול (57.1 אחוזים), בהשוואה לאלו שלקחו הלדול בלבד (37.7 אחוזים). השיפור היה בעיקר בהפחתת הסימפטומים החיוביים. ממצאים אלו הם ראשוניים בלבד ויש צורך במחקר נוסף, אבל זה עשוי להיות שימוש קליני נוסף בג'ינקו.
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2020, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות