החוקרים חילקו את המשתתפים לארבע קבוצות: קבוצה אחת צרכה שום טרי, השנייה צרכה כמוסות אבקת שום, השלישית צרכה אבקת שום מיושן והרביעית כמוסות דמה (פלצבו). בשל טעמו וריחו החזקים של השום, לא ניתן היה לערוך בדיקה עיוורת, אבל כל המשתתפים אכלו כריכים עם שום או בלעדיו, וצרכו כמוסות המכילות שום או טבליות דמה. לנחקרים ניתנו מנות שמקבילות לשן שום אחת במשך שישה ימים בשבוע, למשך שישה חודשים.

החוקרים בדקו את רמות הכולסטרול מסוג LDL ו-HDL, את הטריגליצרידים (שומנים בדם) ואת רמת הכולסטרול הכללית, אך לא מצאו הבדל משמעותי, מבחינה סטטיסטית או קלינית, בין הנחקרים שצרכו שום, לאלה שצרכו את כמוסות הדמה.