בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
ילדים וחינוך

הפרעות קשב וריכוז

הפרעות קשב וריכוז אינן יורדות מסדר היום הציבורי בגלל ההתמודדות המערכתית הלקויה עמן, שמשאירה את ההורים ללא תמיכה מספקת ומטילה עליהם עלויות גבוהות מאוד

בשנים האחרונות נדמה לעתים שאין כמעט בית בישראל שאחד מבניו, קרוביו או מכריו לא הוגדר פעם, על ידי מאבחן זה או אחר, כלוקה בהפרעת קשב וריכוז. העניין הרב שהציבור מגלה בהפרעות אלה הופך כל דיווח מקצועי בתחום וכל התפתחות הקשורה אליו לאייטם תקשורתי מבוקש, וכלי התקשורת מרבים לראיין מומחים, או מומחים בעיני עצמם, בתחום.

לפופולריות של העיסוק בתופעה יש סיבה. ילדים רבים מאוד סובלים מקשיים בריכוז בכיתה, נאבקים בחומר הנלמד או סובלים מהפרעות התנהגות. להם, להוריהם ולסביבתם נגרם סבל רב. עם זאת, כדאי לשים לב לכך שברבות מהעצות הניתנות בתקשורת מקופלת פרסומת. כל אחד מהמומחים מציע את מרכולתו, על פי רוב במחיר לא צנוע, ומצהיר כי שיטת הטיפול שלו היא זו שתביא ישועה ומזור.

חשוב לציין שהשיטות הטיפוליות למיניהן אינן תחליף לטיפול תרופתי. מדובר בשני מסלולי טיפול שונים, שלעתים משלימים זה את זה. חלק מהמטופלים מפיקים תועלת משיטת טיפול מסוימת בתוספת תרופה, אחרים יכולים להסתפק בתרופה בלבד. בכל מקרה, את שיטת הטיפול המתאימה יש לבחור רק לאחר אבחון נאות.

השכיחות הרבה של אבחון הפרעות קשב וריכוז יוצרת לא רק תשומת לב תקשורתית, אלא גם מעורבות פוליטית רבה. השימוש בריטלין, לדוגמה, עלה באחרונה על סדר היום של ועדת הכנסת לפניות הציבור. בדיון השתתפו נציגים של הורים, אנשי מערכת החינוך, ומומחים מתחומי הרפואה. לפי פרוטוקול הישיבה, אחד המשתתפים טען שבתי הספר מאיימים "להוציא תלמידים מהמערכת" אם לא יקבלו ריטלין, ושיש מגמה לאסור על כך בחוק.

רצוי לשקול שוב את הצעת החוק הזאת. אפשר לאסור על בתי ספר לאיים להרחיק תלמידים בגלל אי-נטילת תרופה, אבל אי אפשר לאסור עליהם להרחיק ילדים שינהגו באלימות - אולי מכיוון שלא קיבלו טיפול תרופתי. ספק אם חוק כזה יקדם את ההתמודדות עם ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז.

לפי נתונים שנמסרו לוועדה, ב-2006 היו בישראל כ-30 אלף ילדים ובני נוער שצרכו ריטלין. האם הנתון הזה באמת מזעזע כל כך? בישראל יש כמעט 2.5 מיליון ילדים עד גיל 17. שני שלישים מהם הם תלמידי בית ספר, כלומר בני הגיל שבו ניתן לילדים טיפול בריטלין. מכאן, שפחות מ-2% מהתלמידים בישראל צורכים ריטלין, נתון סביר בכל השוואה לעולם המערבי.

לעומת זאת, אי אפשר להתעלם מהעלייה הגדולה במספרם של הילדים ובני הנוער המופנים לאבחון. יותר מ-10% מהילדים, כלומר כ-200 אלף, חווים קושי כלשהו בבית הספר. הבעיה ההולכת ומעמיקה של רובם כרוכה הן בקשיים שלהם-עצמם והן בכשלי המערכת בהתמודדות עם קשיים אלה.

בתהליך המקובל כיום, הצורך באבחון הפרעת קשב וריכוז עולה בעקבות תלונות של בית הספר. ההורים נאלצים לבדוק מה המקור לקושי של ילדם: הפרעת קשב, לקות למידה, בעיות רגשיות, אי-התאמה בינו לבין המורה, או חוסר בשלות? המורים, היועצת ופסיכולוג בית הספר רק מדווחים על התופעות; הם אינם מעבירים את הילד סוללה של אבחונים. אין להם תשובה. ההורים נדרשים לספקה בכוחות עצמם.

הצעד הראשון הוא פנייה לאבחון נוירולוג, ורוב המשפחות פונות לנוירולוג ילדים בקופת החולים. השירות שם אמנם ניתן במסגרת ביטוח הבריאות, אך בעוד שמספרם של הילדים המתקשים בגנים ובבתי הספר מסתכם בכ-200 אלף, בקופות החולים מועסקים רק כמה עשרות נוירולוגים לילדים. עומס הפניות אליהם בלתי נסבל, התורים ארוכים מאוד והיכולת שלהם לתת שירות סביר שואפת לאפס (בדיקה קצרה, תכליתית לאבחון הפרעות קשב נמשכת לפחות שעה).

הבדיקה יכולה להעלות חשדות לקשיים רגשיים או משפחתיים, וגם ללקויות למידה. חשדות אלה נבדקים אחר כך במכוני אבחון המעסיקים פסיכולוגים חינוכיים, מאבחנים דידקטיים ולפעמים מרפאה בעיסוק או קלינאית תקשורת. בכל הארץ פועלים רק כמה עשרות מכוני אבחון, שגובים מחיר גבוה - 2,000 שקל ויותר - לאבחון. למעשה, כמעט אין תקרה למחיר. מי שאינו יכול לממן מכיסו את האבחון היקר נאלץ להסתפק בהמלצת רופא הקופה. הרופא ימליץ, לפי הצורך כמובן, על אבחון דידקטי ופסיכולוגי, הוראה מתקנת, טיפול פרא-רפואי (ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת), סיוע רגשי, מתן תשומת לב פרטנית, שעות שילוב, טיפול תרופתי, חוגי ספורט, ייעוץ הורים, ועוד כהנה וכהנה.

המערכת הקיימת אינה מסוגלת לספק לא את האבחון המקיף ולא את כל הטיפולים המומלצים. הילדים נותרים, איפוא, עם השירותים הניתנים בעלות נמוכה: בדיקה של רופא שזמנו קצר ותשומת לבו חלקית, והתרופה. כך נוצרת אוכלוסייה גדולה וממורמרת של הורים שהמערכת הציבורית אינה עונה על צרכיהם ושנדרשים לשאת בהוצאות גבוהות מאוד.

זו הסיבה האמיתית לכך שהפרעות קשב וריכוז אינן יורדות מסדר היום. התרופה, ריטלין, מזוהה בטעות כשורש הבעיה. הבעיה האמיתית היא העדר מענה מערכתי לקושי רב-תחומי. ובבעיה הזו צריך לטפל, לא בריטלין.
כתבות נוספות:
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2019, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות