בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
נשים

טסטוסטרון

גם טסטוסטרון חשוב,בערך במחצית המקרים, כאשר מבצעים כריתת רחם גם מתבצעת כריתת שחלות מזדמנת.
אני מגדיר כריתת שחלות "מזדמנת" אם מבצעים אותה ללא סימני מחלה הקשורים לשחלות, אלא רק משום שבכל מקרה מתבצע ניתוח בבטן וניתן לכרות את השחלות באותה ההזדמנות. הרופאים, שלגישתם הייתי שותף עד לא מכבר, מציגים סיבות די משכנעות לפעולה זו: אם אמנם לשחלות בגיל המעבר אין יותר תפקיד, נותר רק הסיכון בהשארתן במקומן. הסיכון האמור הוא היווצרות סרטן השחלה. גם סרטן השד נדיר יותר בקרב נשים שעברו כריתת שחלות, אם כי הדבר נכון רק אם הניתוח בוצע לפני גיל 50.
 
החישוב פשוט: מצד אחד, היעדר תפקיד השחלות אחרי גיל המעבר, ומצד שני, "פצצת סרטן מתקתקת". יש להדגיש שמדובר בסיכון ממשי. אחת מתוך 54 תינוקות נולדות תפתח במשך חייה סרטן השחלה. אחת מתוך 1,500 נשים תחלה בגיל 50 סרטן בשחלות, ובגיל 70 מספר זה כבר יעלה לאחת מתוך 400. המחלה אכזרית, מתפתחת כמעט ללא סימנים, וכשהיא מתגלה, היא נמצאת לרוב בשלבים מתקדמים. ההתפתחות בשיטות טיפוליות כימותרפיות מתוחכמות ומתקדמות הצליחו להאריך את תוחלת החיים של חולות סרטן השחלות ולהיטיב את איכות חייהן, אבל לא הצליחה להוריד ב-40 השנים האחרונות את שיעור התמותה מסרטן השחלות. למדנו הרבה על היווצרותה של המחלה הנוראה הזאת: אנחנו יודעים היום שמדובר במחלה של הצפק, הרירית שעוטפת את חלל הבטן ואת השחלות. האיזור ברירית העוטף את השחלות נפגע מידי חודש כאשר האשה מבייצת. למעשה, מתרחש שם תהליך של פיצוץ המעטפת, שחרור הביצית וריפוי המעטפת. באיזור כה פעיל של פגיעות והצטלקות יכולים להתרחש "תקלות ריפוי" וכתוצאה מכך חלים שינויים ממאירים. מכאן גם שתקופות של הפסקות בביוצים, כמו הריונות ותקופות הנקה, מורידות את הסיכון לסרטן השחלות. הגלולה למניעת הריון פועלת גם היא על עיקרון דיכוי הביוץ ומפחיתה את הסיכון לחלות בסרטן השחלות ב-50%.

למדנו גם שעצם המעבר הכמעט חופשי של חומרים מהנרתיק לכיוון השחלות דרך חלל הרחם והחצוצרות, המיועד למעבר תאי הזרע, מאפשר גם מעבר של חומרים מסרטנים לכיוון השחלה. אחד החומרים האלה הוא טלק, למשל, ולכן מומלץ לא להשתמש בחומר זה באיזור איברי המין.
 

נושא המעבר הכמעט חופשי גם מסביר מדוע בקרב נשים הסובלות מסתימה חצוצרתית, אחת הסיבות לאי-פוריות, יש שיעור נמוך יותר של סרטן השחלות. למדנו את כל אלה ועוד, אך עדיין לא ניצחנו את סרטן השחלות. ולכן החרדה המוצדקת בקרב רופאי נשים והקלות להמליץ על כריתת השחלות.

אונקולוגים גינקולוגים, אלה שלוחמים בשורה הראשונה בסרטן של איברי מין האישה, נוטים להמליץ על כריתת שחלות בגילאים צעירים יותר, ועוד הרבה לפני גיל המעבר. בקרב רופאי נשים, עד 95% ממליצים על כריתת שחלות "מזדמנת" כאשר המטופלת הגיעה לגיל המעבר. כל זה מובן והגיוני, כל עוד המשוואה שקובעת מצד אחד היעדר תועלת לשחלה אחרי חידלון הווסת ומצד שני סיכון להישנות ממאירות, נכונה.
אבל מתברר שהדבר לא בדיוק כך. אין ספק לגבי הסיכון להישנות ממאירות, אך לגבי הקביעה הנוגעת לתפקידה של השחלה אחרי חידלון הווסת, יש צורך בשינוי הפרדיגמה. כל התפישה היתה מבוססת על ההבנה שהמקור העיקרי, אם לא הבלעדי, של הייצור ההורמונלי הוא זקיקי השחלה ושאחרי היעלמותם בגיל המעבר חדלה השחלה גם לתפקד כבלוטה מפרישת הורמונים.

ואולם, מתברר שגם ללא זקיקים, השחלות ממשיכות להפריש הורמוני מין. לא את הורמון המין הנקבי, האסטרוגן, כי אם בעיקר הורמוני מין זכריים, כמו טסטוסטרון. להורמון זה תפקידים חשובים מאוד. הוא מאט דילול עצם ואף מסייע בבניית העצם. נמצא קשר ישיר בין רמות נמוכות של טסטוסטרון לשכיחות שבירת עצמות. טסטוסטרון גם מגביר את התשוקה המינית, והעיקר, הורמון זה הופך ברקמות גוף שונות, בעיקר ברקמות שומן ושריר, להורמון הנקבי מקבוצת האסטרוגנים. אלה ממלאים, לפחות באופן חלקי, את אותם התפקידים ההגנתיים שמילא האסטרוגן ממקור הזקיקים בתקופת הפוריות.

התפקיד ההגנתי הזה נמשך כנראה לאורך כל חיי האשה. בהיעדר הגנה זו יופיעו יותר מקרים של דילול עצם, של מחלות לב וכלי דם, יעלה הסיכון למחלת אלצהיימר ועוד. המשוואה הישנה היתה קלה למדי: כריתת שחלות כהרחבה של ניתוח כריתת רחם עם סיכון ניתוחי זניח בגלל הרחבה זאת, כנגד הסיכון הממשי לסרטן בהשארת השחלות בחלל הבטן. היום מוצגת לפנינו משוואה חדשה ואחרת לגמרי, כזאת שמעמידה סיכון אחד מוחשי נגד סיכון שני מוחשי.

השאלה הופכת לכמותית. לצד איזו גישה יש סיכון גבוה יותר? כאן נדרש מידע כמותי מוצק. מידי שנה מתות בארה"ב כ-16 אלף נשים מסרטן השחלות. מנגד, מתות מידי שנה בארה"ב כ-48 אלף נשים אחרי שברים של עצמות אגן הירכיים עקב דילול העצם. במחקר שפורסם ב-2003 עקבו במשך 16 שנים אחרי נשים שעברו כריתת שחלות בגיל המעבר וכאלה שלא עברו ניתוח כזה. לנשים ללא שחלות היו 54% יותר שברים על רקע דילול עצם מאשר לקבוצת הביקורת.


מתברר שמידי שנה מתות בארה"ב עוד כחצי מיליון נשים בגלל מחלות לב וכלי דם. במחקר רב היקף נמצא שלנשים ללא שחלות יש 40% יותר סיכון להתקפי לב ו-220% יותר סיכון למחלות כלי דם מאשר לנשים בגיל המעבר עם שחלות. לכן הברירה היא לא בין אין-סיכון לסיכון, אלא בין סדרי הגודל של הסיכונים השונים.


כדי למנוע מקרה אחד של סרטן שחלות נצטרך לכרות את השחלות ל-300 נשים ובכך להעלות בקרבן באופן משמעותי את הסיכון למחלות לב-כלי דם ודילול עצמות. ניתן לחשב שאם 10,000 נשים בסמוך לגיל המעבר יעברו כריתת שחלות, עד גיל 80 יימנע המוות מ-47 נשים בשל סרטן השחלות, אבל 838 יותר נשים ימותו ממחלות לב וכלי דם, ו-158 יותר נשים ימותו מסיבוכים עקב שברים בעצם הירך.


לכן, ללא ספק עולה הסיכון בכריתת השחלות הבריאות בכל גיל על השארתן במקום. מתי כן יש להמליץ על כריתת שחלות מכוונת? כאשר האישה נמצאת בקבוצת סיכון מיוחדת שמגדילה באופן משמעותי את הסיכון לכיוון השחלות. זה המצב כאשר האישה נושאת מטען גנטי הנקרא BRCA. שכיחות הגן באוכלוסייה הכללית הוא כ-1:800 נשים ובקרב יהודיות אשכנזיות כ-1:70. גן נוסף מאותה קבוצה נמצא בשכיחות של 1:50 עד 1:100 אצל נשים אשכנזיות וקשור גם לסרטן השד. הסיכון של אישה הנושאת את הגן הזה לחלות בסרטן שחלות עד גיל 70 מגיע ל-44% והסיכון לחלות בסרטן השד מגיע עד 87%.


לנשים שבמשפחתן אובחן סרטן שד או סרטן שחלות מומלצת בדיקה גנטית ולאלה שסיימו את תוכנית המשפחה מומלץ לבצע כריתת שחלות ולעתים, ותלוי באיזה סוג גן מדובר, אף כריתת שדיים. אך זהו כמובן לא ניתוח "מזדמן", אלא ניתוח המומלץ ומתבצע באופן מניעתי כדי למנוע מחלות קטלניות שהסיכון לחלות בהן ללא הניתוח גבוה מאוד. במקרים אלה, כנגד הסיכון המוגבר לחלות במחלות אלה, מתגמד הערך ההגנתי של השחלות.

מה המסקנה? השחלות הן איבר חשוב לאורך כל חייה של האשה. בתקופת הפריון הן ממלאות את תפקיד הרבייה אך גם מספקות את הסביבה ההורמונלית הנשית. בגיל המעבר מסתיים תפקיד הפוריות, אך התפקיד ההורמונלי ממשיך להתקיים. המושג האומלל "בלות", הכל כך נפוץ בהגדרת אישה אחרי חידלון הווסת - מושג המגדיר בן אדם כ"בלוי" עם סיום תהליך הפוריות - מבוסס כנראה על הבנה מוטעית של שחלות בלויות. לא רק שהאישה אינה בלויה, כמובן, לאחר סיום תקופת הפוריות, אלא שגם שחלותיה אינן בלויות. נהפוך הוא, שמור להן לאורך כל חייה תפקיד חשוב מאוד - ותפקיד זה יש לכבד.
בהיעדר סיבה ברורה, כמו מחלות שונות של השחלות או מטען גנטי מסוכן, אין סיבה לגעת בשחלות. התפקיד ההגנתי על מערכות גוף רבות עולה מאוד על הסיכון שבשמירתן של השחלות במקומן. לכן, עצה לאישה שעומדת לעבור כריתת רחם שלא בגלל סיבות של ממאירות והומלץ לה לעבור גם כריתת שחלות: שאלי למה.
 הכותב הוא מנהל בית החולים לנשים במרכז רפואי רבין וראש החוג למיילדות וגינקולוגיה באוניברסיטת תל אביב
כתבות נוספות:

בריאות

 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2020, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות