בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
תרבות

כשאנגליה ולונדון בערו

אנחנו היהודים לא מאמינים בצירופי מקרים. בתשעה באב האחרון, תמרות העשן שהיתמרו במרחק קילומטרים ספורים מביתי שבלונדון, דיברו אלי באופן מאוד מוחשי.
בני האדם שהתנהגו ברחוב באופן נבזי ובלתי מוסרי בעליל, היוו תזכורת כואבת לאלימות הפוטנציאלית הרוחשת מתחת לפני השטח בחברה שלנו, והמחישו בבירור באיזו מהירות ניתן לקלף את הציפוי ה"תרבותי" הדק. מי היה מאמין שגרמניה של המאה העשרים – תרבותית, משכילה, מתוחכמת ומתקדמת מבחינה תיאולוגית – תוכל להפוך בקלות שכזאת לרייך השלישי?

המהומות באנגליה אמנם הובערו ע"י שכבות המצוקה, ובכל מהומה, תמיד יהיו ראשי כנופיות וגנבים שינצלו את ההזדמנות כדי לצאת ולחטוף טלוויזיית פלזמה, אולם בפועל ראינו השתתפות של חתך רוחב חברתי – צעירים ובני גיל העמידה, בני המעמד הנמוך והבינוני, גברים ונשים, אסיאתים, שחורים ולבנים.

נראה שאנשים בעלי עבר חלק לחלוטין ומרקע יציב, נמצאו בדיוק במקום הנכון (ליתר דיוק הלא נכון) ובזמן הנכון, והחליטו באופן אוטומאטי להשתתף בביזה ובפרעות. השאלה היא: למה?

לבחור באלוקות

למעשה, תופעה זו אינה שונה במיוחד ממה שמתרחש בחיינו (אם כי לרוב בנסיבות הרבה פחות קיצוניות) - הזדמנות כלשהי עולה, ואנחנו מוצאים את עצמנו במצב שבו עלינו להחליט אם לקחת חלק במשהו לא טוב (אבל מאוד מושך), או לעשות את הדבר הנכון ולהסתלק.

כולנו מורכבים מנשמה אלוקית ומנפש בהמית, ובלהט הרגע, קשה לדעת מי מהן תנצח. כשהחיה שבתוכנו פורצת, יכול להיות קשה מאוד לרסן אותה. היינו רוצים להאמין שברגע המבחן נבחר להתנהג בצורה מסוימת, אבל אף אחד לא יכול להיות בטוח. בכל אדם מצוי חלק בהמי, וככל שנהיה מודעים יותר לקיומו, כך סביר יותר שנהיה מוכנים להתנגד לו כשהדחפים שלו ימשכו אותנו בכל כוחם.

לא נותר לנו מקום אחסון מרוב הפריטים שקיבלנו

ויש גם את הצד השני – הצד האלוקי. הארגון שלי באנגליה, קרא לכל יהודי הקהילה לתרום בגדים ומצעים עבור האנשים שנאלצו לעזוב את בתיהם בשל המהומות, ומצאו את עצמם חסרי בית. תוך 24 שעות לא נותר לנו מקום אחסון מרוב הפריטים שקיבלנו. ומדהים היה לראות את גדודי האנשים שהתייצבו, עם מטאטאים בידיהם, כדי לסייע בתיקון ההרס שנעשה.

הצלחתה הסופית של חברה תלויה ביכולתה להעריך את טבע ההחלטות שלנו, ואת האתגרים שמולם אנו עומדים כשאנחנו מחליטים אותן. אנחנו צריכים שתהיינה לנו סיבות מספיק עמוקות ומספיק חזקות, כדי שברגע האמת נוכל לבחור באלוקות על פני הבהמיות.

פעם שאלו אותי מה הייתי עושה אם מישהו היה מכוון אקדח לרקתי ומציב בפני את הברירה אם להשתחוות לפסל של עבודה זרה או למות. לשאלה הזאת קיימת רק תשובה אמיתית אחת: "אני לא יודע". מובן שהייתי רוצה להאמין שיש לי מספיק כוח וביטחון בצדקת דרכי, כדי לדעת בוודאות שאהיה מוכן למות על עקרונותיי. אבל הכל נחמד בתיאוריה. בפועל, אנחנו לא יכולים לדעת ממה אנחנו באמת עשויים, עד שאנחנו עומדים מול מבחן המציאות ועוברים אותו או נכשלים בו. כפי שמנסחים זאת חכמינו ז"ל "אל תאמן בעצמך עד יום מותך".

דוגמא אישית

כיהודי, המסר שחשוב לי להעביר הוא, שעדיין יש לנו דרך ארוכה מאוד לעבור. אנחנו חיים בעולם נוח לכאורה, ובאמת יש לנו המון על מה להודות. אולם נראה שהערכים החיים הבסיסיים עדיין לא חלחלו עמוק מספיק. ובעוד שאנחנו יודעים כיצד ללמד אנשים להפוך לרופאים, עורכי דין או כלכלנים, אנחנו לא בהכרח יודעים עדיין כיצד ללמד אותם להיות בני אדם.

המהומות קרבו אט אט לשכונתי, אבל תודה לא-ל, הסתיימו במרחק כמה קילומטרים. האם אני צריך להמתין עד שהן יעמדו על מפתן ביתי כדי להתעורר לעובדה שיש לי אחריות על העולם שלנו? אני יודע שאני חייב לתרום באופן משמעותי לפתרון, או שלא יהיה לי את מי להאשים אם הבעיה תבלע את כל כולי. המשטרה אולי הצליחה להשתלט על הרחובות, אבל הבעיה לא נעלמה.

כרב וכיהודי, אני מרגיש אחריות מיוחדת; אנחנו חייבים להגיע ליותר אנשים, לחנך יותר, להציב סטנדרטים גבוהים יותר לעצמנו ולהנהיג מתוך דוגמא אישית. על קירו של המרכז החינוכי שלנו, מופיע ציטוט של מרתין לותר קינג ג'וניור: "ערכו האמיתי של האדם אינו נמדד על פי המקום בו הוא נמצא ברגעי שלווה ורוגע, אלא מהיכן שהוא עומד בזמנים של אתגר ומחלוקת".

אם לא אנחנו – מי, ואם לא עתה – אימתי?מאת הרב שאול רוזנבלט

 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2021, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות