בס''ד
 
עברית | English                              
חבר קיים התחבר | חבר חדש הרשם
דף הבית | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | הפוך לדף הבית | צור קשר | פרסמו אצלנו
תרבות

כמה טוב להיות ישראלי

במסגרת פרויקט "הישראלים היפים" ולכבוד יום העצמאות, החלטנו להזכיר לכם כמה טוב לחיות כאן, ללא ציניות ועם הרבה ציונות: על אהבת הארץ והעברית, ירושלים והתנ"ך, האופי הישראלי, השירה והפזמון העברי. לא רוצים דרכון זר.
מה הם הסיבות הטובות להתגאות בהיותנו ישראלים. להיות ישראלי, ציוני, יהודי – זו אכן גאווה, אבל הסיבות לכך קצת יותר מורכבות מזכייה באירוויזיון או בנובל.

כשאנו פותחים את העיתונים בארץ, או מקשיבים לתקשורת האלקטרונית, קל להיסחף לרגשות שליליים. אולם אם נתנתק קצת ממה שמעכיר את האווירה בארץ, ומההרעשה האינסופית השלילית הזו, נגלה שנפלה בידי כל ישראלי, בידי כל אחד מאיתנו, הזכות הגדולה לחיות בארץ הזו, בעידן הזה. והסיבות לכך הן רבות ומגוונות ונוגעות בכל אחד מאיתנו.

 העברית

הנחישות של בן-יהודה וחבריו לקראת סוף המאה ה-19 הם שהחזירו לשפה העברית את החיוניות והפכו אותה לשפה חיה ותוססת, למרות שהתקיימה לה גם לפני בן-יהודה כאמצעי לקשר בין יהודים, בעיקר באזורנו. זכינו ליהנות מהניגון שלה, כאשר היא נשמעת מכובדת כמו אצל עגנון או יהודה בורלא; וגם כאשר היא עממית ומדוברת, כשפת רחוב. מצער לגלות עד כמה בני נוער רבים "שמים פס" על מעיינותיה המפכים של השפה העברית, ומעדיפים להשתמש רק בכמה טיפות ממאגריה. מכיוון שהאוצר הבלום של העברית מצוי בהישג יד, כל מה שנותר הוא להושיט יד ולגעת בו.

אהבת הארץ

נולדנו בארצנו. כשאתה מהלך במקומות בהם הילכו אבותייך אתה חוזה ביופייה של הארץ, בהריה ובעברה, אתה מבין שאתה מחובר למקום. יש המדברים על מקומות קסומים בעולם, שלא קיימים בארצנו. ישראלי המגיע למקומות קסומים בארץ, בהרי ירושלים, בנגב, בגולן או בגליל, חש בבית. הטבע הזה הוא שלו, המים הקולחים ממפל בשמורה, הם חלק ממחזור הדם שלו. מי מאיתנו לא ביקר במקומות יפים ומרתקים בעולם, אבל תמיד הביקור מלווה בתחושת זרות וניכר, שזה אינו שלנו ומבשרנו. הכנסיות האימתניות באירופה, בנייני הענק בארצות הברית, היופי של המזרח – כל אלה מרגשים ומדהימים, אבל אין בהם את חוויית הקשר האישי בין האדם לבין מה שהוא מרגיש כחלק ממנו ומתרבותו.

החיים כאן צריכים להתנהל כמו סוג של רומן עם הארץ. אם אתה רוצה קשר טוב איתה, אתה צריך ללמוד ולהכיר אותה "ולפסוע בין סלעיה", כפי שכתב יורם טהר-לב. למצוא בכל הזמנות דרך להתחבר לארץ ולמגוון אנשיה, וכמובן לעבר הישראלי הקדום שלה. ידיעת הארץ במלוא מובן המילה.יש לנו ארץ קטנה (גם אם תהייה "שלמה"), ולמרות זאת מגוון הנופים בה מעיד על מגוון הפנים שלנו. מסלעי בזלת בגולן, לסלע גיר טרשי בגליל, העמקים, הרים במסלעים שונים.

ירושלים

מעל כל המחלוקות הפוליטיות, ירושלים ניצבת במרום יופיה. כל ישראלי אוהב את העיר התנ"כית שאומרים עליה שהיא קנאית, מלוכלכת, מפלגת, מפולגת. בעצם זו העיר היפה מכולם. עיר שכיף ללכת בה לאיבוד, שספגה את הטוב מכל כך הרבה תרבויות לאורך ההיסטוריה, ששורשיה הישראליים והיהודיים, שבים ונגלים. אחת ההנאות בעיר הזו היא לטייל בה בלילות הצוננים.- בסמטאותיה, במערב העיר ובעיר העתיקה. אז אינך יכול להתנתק מהתחושה שאתה עטוף הילה, מרחף מעט, מהלך בין ארץ לשמיים, בין הווה ועבר.

התנ"ך

האפשרות של יהודי, יליד הארץ, לקרוא בתנ"ך בשפתו נתפשת כמובנת מאליה. אך למעשה זו זכות גדולה. בילדותינו נחשפנו לגיבורים הנפלאים: גדעון, אהוד בן-גרא, ברק בן-אבינועם, לדמותו המורכבת והאנושית של דוד. לשירת דבורה המופלאה, לשירת הים. בזכות התנ"ך נופי הארץ הינם משמעותיים פי כמה, וטעונים בעבר מוחשי. בטיול בגלבוע, למשל, שם נפל שאול על חרבו, או בעמק איילון. נסיעה לאזור מערת שמשון בין צורעה ואשתאול. גם תקופת בית שני נגלית לנו. החיבור הטבעי לארכיאולוגיה, ולאובססיה הבריאה אחר עוד ממצא המקשר אותנו עם התקופה הישראלית או החשמונאית של הארץ.

ישראל החדשה, הישנה והיפה

במסגרת ההלקאה העצמית הקבועה, יש ניסיון לזלזל במוח היהודי-ישראלי שגדל כאן, בהשוואה לזה שגדל בתפוצות. מסתבר שהראש היהודי יודע להמציא פטנטים גם כאן. כשמסירים מעליו את הכבלים הביורוקראטיים הוא מראה את מה שהוא יודע. ויש במה להתגאות. תעשייה איכותית, מצליחה בסטנדרטים בינלאומיים, היא רק חלק ממנה. בסביבה הקרובה שלנו יש לשבח את אלו שמצליחים להפוך מקומות שהיו חורבות - לפנינים ממש. תהליך השימור בעיר תל-אביב, בנווה צדק, שבשילוב של בניית בתי קפה, הופכת פיסת ההיסטוריה הציונית הזו (מגוטמן ועד עגנון) למקום תוסס ואטרקטיבי.

לא רק תל אביב רבתי זוכה לעדנה. על כל הר וכל גבעה צומחות להן חוות חקלאיות – המייצרות ומשווקות את תפארת תנובת הארץ האורגנית, מיינות ועד גבינות - המתנתקות מההווי הסואן ושואפות לשחזר את אורח חיי אבות אבותינו, מעל אותם הרים וגבעות ממש.

החוצפה והנוער

שמעה של החוצפה הישראלית יצא למרחוק. אבל בסופו של דבר זה חלק מהחן, הגס, לעיתים, שלנו. הוא אותנטי ומהווה חלק מהנורמאליות שלנו. הוא מבטא מצב של אי פחד ממה יאמרו הגויים. בישראל, ישר קולטים מי מזייף, מי דו-פרצופי, ומי מדבר 'דוגרי'. לעיתים קשה לקבל את חוסר הטאקט הישראלי, בעיקר כשעומדים בתור או נוסעים בכביש. אך כאשר אתה בצרה, אתה יודע שאתה יכול לפנות לישראלי והוא ישמח להושיט לך יד. עמותות הסיוע של הציבור החרדי, המושמץ ללא הרף, מעידות עד כמה ניתן ליצור חיבור אמיתי בין שבטי ישראל, וכי המחבר גדול מן המפריד.
 

גם על הנוער שפכו קיטונות של רותחין לא פעם. אבל המלחמה האחרונה בלבנון החייתה נגד עינינו הדומעות את תדמית הצעיר והצעירה כאמיצים ומונעים מערכים נעלים. זה הנוער שמנקה את החופים, ומתגייס לפעילות למען החברה וגם לשורות הצבא, גם אם בשוליו מתפתחת תת-תרבות של השתמטות ובורות. במרכזו התוסס והחיוני עדיין פועמת התרגשות חיובית של אהבת המדינה והארץ.

המגוון האנושי

אחד היתרונות של הגלויות, ובעיקר קיבוץ הגלויות, הוא העושר העצום של המנהגים שעם ישראל ספג בגלויות והביא לכאן. מבחינה זו גם היהודי ששב ארצה, מאתיופיה, מצפון אפריקה, מרוסיה, משבט המנשה, מעשיר את המגוון האנושי בארץ ונותן פתח לחיבורים פנים יהודיים, שבעבר לא היו אפשריים. הפתיחות של היום לקבלת השונה ומנהגיו היא דבר שראוי להתגאות בו, לאור העבר בה נדרשו מי שאינם "צברים" להשיל מעליהם כל סממן של זרות ו"לא ישראליות". דווקא החופש לבטא את תרבותך מבית שמעבר לים מחבר אותך טוב יותר לישראלי, שהוא עשוי רבדים-רבדים של שפות ורקעים ממדינות שונות.

השיר והשירה העברית

"קום והתהלך בארץ בתרמיל ובמקל, וודאי תפגוש בדרך שוב את ארץ ישראל". השירים העבריים, הקלאסיים, כמו אלה של נעמי שמר, והחדשים, שהינם מרדניים ובועטים לא פעם, כולם מייצגים פנים שונים של ישראליות ומבטאים את נוף המולדת. בהאזיני לשירתה את 'הוי ארצי מולדתי', נדמה כאילו הרגע סיים טשרניחובסקי לכתוב את מילות השיר האלמותי, הנע כמו מצבנו הלאומי בין שמחה, הבעת כאב על קשיים, ותקווה להתחדשות. "עורי עור מולדת אהובה" מבכה אביב גפן את מצבנו הנוכחי ומביע עשרות שנים אחר כך את אותו רעיון. אלה גם אלה מחברים בין עבר והווה, ולא תמצא גאווה גדולה מלפזם שיר עברי מבית בטיול בארץ. הרגליים כאילו נושאות אותך בקצב השיר והלחן מניע אותך קדימה.

אנחנו נשארים בארץ

בעידן שבו מקובל להוציא דרכון גרמני, פולני או רומני ליום סגריר, אנחנו נשארים עם הדרכון עם המנורה. רק כאן אנחנו בבית שלנו ובארץ שלנו, גם אם לעיתים קרובות מדי אתה נתקל בישראלים ילידי הארץ העוינים אותה. הם פשוט לא מבינים את העונג שנפל בחלקם.באדיבות:מערכת אומדיה
כתבות נוספות:
 
 
תגובה לכתבה   |   שלח לחבר
 
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות
 
  תגובות  
 




 
 
 
 

ראשי | אודותינו | החשבון שלי | תקנון | צור קשר|פרסמו אצלנו|כתבו לנו


חנות וירטואלית | בניית אתרים
סיקום - חנות וירטואלית
© 2021, לוס אנג'לס ישראל . כל הזכויות שמורות